יש בשבוע האחרון צד מאוד טראגי, שאיני יודע איך יביטו עליו ממרחק ההיסטוריה.
פיגוע מחריד
ארבעה יהודים נרצחו ושניים נפצעו בשני פיגועי ירי בבנימין ובדרום הר חברון ביומיים האחרונים. כמה כאב וזעזוע חש כל יהודי, יהודים נרצחו, נרצחו בארץ ישראל תחת שלטון יהודי, אנשים טובים, הורים לילדים, צעירים. אבל הטרגדיה האמיתית זה הסיבה שהם נהרגו. הם לא נספו בתאונת דרכים, הם נרצחו, והם נרצחו בידי ערבים, האחרונים מרשימה ארוכה שרק בעשור האחרון כוללת כאלף יהודים שנרצחו, טובים כולם.
- הימין מיהר להצהיר בתגובה, שאין מה לדבר עם רוצחים, שהפיגוע הוא תוצאה של מדיניות ממשלתית של שידור חולשה, ושעל נתניהו לחזור הביתה מההרפתקה שלו בארה"ב.
- השאר והשמאל – מיהרו להצהיר, שדווקא בגלל זה יש צורך בשלום. דווקא פיגועים, סבל ורצח הם הסיבה הראשונה והכי בסיסית לעשות שלום.
יש פה מלחמה בין שני עמים בעלי דרישות דומות על אותו הארץ.
לא מעניין אותי הפלפולים של אנשים מסוימים על הגדרות של עם, ושאלות כמו איזה היסטוריה, מסורת או זהות יש להם, בעיניי פלפולים אלו מיותרים, בפועל יש כאן מיליוני בני אדם בעלי זהות משותפת, ודרישה לאומית, ודה פקטו זה קיים ונמצא בתוך הבית שלנו. להתעלם או לפטור את זה בהינף היד ואפילו באצטלה של פלפולים לא יטיב עם הצד שלנו, כי במלחמה כמו בעסקים הצד שלא נלחם מפסיד.
יש פה בעיה, יש 5 מליון אנשים שדורשים דרישות לאומיות, שרואים עצמם כעם, שרוצים מדינה, רואים את עצמם כבושים ומדוכאים, ויעשו הכול בכדי להשיג את המדינה שלהם- במדינה שלנו.
האם אנחנו לא מבינים את הגודל של הסיטואציה? האם אנחנו לא מבינים מול מה אנחנו מתמודדים? האמת שאני לא יודע מה לענות..
יהודים מתעצבנים שהם לא עומדים בהמנון, ומשום מה, שהם גם לא מתחברים לשאר הסמלים הממלכתיים ויהודיים של המדינה. מפתיע, נכון? פשוט מזעזע אותי לחשוב שיש ערבי שלא יכול להתחבר להמנון המרגש שלנו. תבינו הוא ערבי- הוא רוצה המנון משלו, ובמיוחד לא של אויביו, הוא לא ילך למקום אחר בגלל שיש פה מדינה יהודית, אלא הוא ילחם על האמת שלו, כמו שכל עם אחר היה עושה.
שתי תגובות עיקריות ראינו מצד ציבור המתנחלים לפיגועים האחרונים. אין בהם חידוש, כך המתנחלים מתנהגים מאז ומעולם.
- המבוגרים – מחליטים להמשיך בבניה, שזה אומר כמה יציקות בטון אי שם על איזה גבעה. הצבא שמח שהם מכלים את זעמם במשהו לא מזיק, וכעבור כמה ימים הצבא חוזר לשם והורס את זה, אחרי שהמתנחלים כבר איבדו בזה עניין.
- הצעירים – כמה צעירים- בודדים, בשם הרגש הדגול, והיוהרה שהם יטפלו במצב, מנסים לעשות כמה פרובוקציות של "תג מחיר". לנסות לעקם איזה פח של מכונית של ערבי. לצעוק קללות לעבר כפר ערבי, ואם יש להם מזל להוסיף כמה אבנים לקללות. נורא בוגר.
אהוד ברק ושאר ראשי הממלכה, יכולים לשבת בסיפוק נוכח הילדותיות של המתנחלים. היה פיגוע, זה דבר מסוכן, זה יכול לעורר את הציבור כולו להתנגד "לשיחות השלום", ובמקום, כמו ילדים קטנים הם הולכים לפינה ובועטים בקיר, ואימא נרגעת, הוא לא שבר שום חרסינת פרחים.
זו תחושה קשה, יהודים נרצחים. יש סבל, יש כאב, ואנחנו לא מבינים מה הבעיה. אנחנו לא מבינים מה הבעיה, ואין לנו מושג מה צריך לעשות, אז אנחנו חוטפים שוב ושוב ושוב, עוד הלוויות, ועוד הלוויות, ועוד הלוויות. האם זה העתיד שלנו? האם זו המדינה שאנחנו נעביר לילדים שלנו? האם חמישים השנים הבאות ייראו כמו חמישים השנים החולפות?
זו הטרגדיה. שהימין עיוור בחשכה, אין לו מושג מה הבעיה, ובשל כך אין לו שום פיתרון. יש לו ידיעה אחת, שהוא רוצה להחזיק בכל השטחים של ארץ ישראל, אבל הוא מתעלם מכך שכבר יושבים כאן אנשים אחרים שטוענים לבעלות על הארץ הזו. לנסות ליישב את הארץ בהתעלמות מהערבים יביא לכך שבפועל לא ניישב את הארץ, שנסבול כל כך הרבה הרוגים, ונהיה נורא אומללים.
תלמדו אחד מהשני!!!
- לימין יש שאיפה להתיישב בארץ.
- לשמאל יש הבנה שיש פה ערבים.
שמאלנים תבינו - זו הארץ שלנו, אנחנו רוצים את כולו, ואין פשרות. זו ארץ ישראל.
ימנים תבינו - יש פה ציבור ערבי שנמצא פה דה פקטו. אי אפשר להתעלם ממנו, אי אפשר לכלוא או לדכא אותו. וגם אי אפשר לקנות אותו. תבינו את הראש שלו, תבינו איך הוא מרגיש ומה הוא רוצה. זה לא אומר שאתם צריכים להסכים לדרישות שלו, אבל זה כן אומר שאתם צריכים למצוא לו פיתרון, כי כל עוד הוא נמצא כאן בראש הזה, אז הוא יעשה כל דבר כדי לפגוע בנו. וכל עוד זה המצב, אז הלוויות והלוויות וכולם אומללים, וגם ישוב הארץ אין.
זו דרך המלך.
יש גם דרכים אחרות, אם לא מוצאים פיתרון טוב לבעיה, אז משתמשים בפיתרון גרוע. וראש הממשלה שלנו, נמצא עכשיו בארה"ב ודן על פיתרון גרוע. וביבי אינו הראשון להעלות את הפתרונות הגרועים, כל מדינאי העלה את הפיתרון הזה שוב ושוב. ומתישהו זה יקרה, כמו ששרון לימד אותנו ברגע שהתנאים יבשילו, אם לא הפעם אז עוד שנתיים.
ולכן צריך להפסיק עם המשחקים, של החרמת הרמת כוסיות עם שר הביטחון, או יציקות בטון, או לקלל ערבים. כרגע דנים בארה"ב על פינוי מסביבי של יו"ש, יציקת בטון במאחז, זה פתטי ולא קשור.
צריך להפנים שיש פה בעיה רצינית וגדולה שמשפיעה על הכול. צריך למצוא לזה את הפיתרון המתאים שבאמת פותר את המציאות בצורה הטובה ביותר עבורנו, ופותרת לפחות בצורה סבירה להם, ולצאת ולשכנע את העם בביצועו. לשחק משחקים ולחיות באשליות אינה בהכרח הדרך שתביא אותנו לעתיד טוב יותר.
הצצה אחורה- חלק ראשוןאדמתנו (22/12/2011)