המורים והמחנכים לא מבינים כלום באינטרנט. כלום!

משה למפרט, כ"ב באדר תשע"א,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
במהלך השבוע האחרון נפגשתי ב"אקראי" עם מי שהיה בעברו מנהל פנימיה של ישיבה תיכונית, שקונן באוזניי על בזבוז הזמן של תלמידיו דאז ושל ממשיכיהם מול המחשב והאינטרנט. צערו הרב והמסקנות שלו "הסתדרו" לי היטב עם הנסיון העשיר שלי ומסקנותיי האישיות בתחום.
 
צילום: פלאש 90
 
 
בדרך כלל אני קורא בעלוני שבת מאמרים על האינטרנט ומזועזע מחוסר ההבנה המוחלטת של הכותבים, מהם רבנים מפורסמים וראשי ישיבות, ולעיתים סוגר את העלון בזעם וחוזר להתפלל.
הנתונים לא הפתיעו אותי כלל וכלל, והסתדרו (בגדול) עם מה שהכרתי וידעתי עוד קודם. 
 
כאשר איש צוות חינוכי חושב על האינטרנט הוא בעיקר חושב על בעיית האתרים שאינם צנועים (כל אחד והגדרותיו). הבעיה העיקרית היא שהמורים והמחנכים צבעו את הכל "אינטרנט" ולא מבדילים בהבדלים בהרגלי הגלישה בין המשתמשים השונים והמענה הנדרש.
 
נתחיל בסוף: רק כ-10% (לכל היותר) מהנוער מסתובב בשלל הפלטפורמות והאתרים שמוצעים לציבור הדתי לאומי. האמור נכון לפורומים של ערוץ 7 ואתר "פסיפס", כמו גם המתחרים שלו, גדולים כקטנים, תהא רמתם הדתית אשר תהיה.
 
אחוז מסויים מהצעירים (כנראה בין 20-30%) בוחר בפלטפורמות רציניות (אלו הדתיות שהוזכרו, כמו גם אלו הפונות למקצועות, תחביבים וכו') היא בד"כ של חבר'ה ברמה אישית* גבוהה, כאלו היודעים לנסח משפטים נכון ולכתוב ברמה בינונית ומעלה. שאר החבר'ה לא מתקרבים בכלל לפורומים או אתרים לעידוד יצירה ומעדיפים את הצ'טים וה-Facebook.
 
חבר'ה בעלי רמה המינימלית הנדרשת גם יתעניינו יותר באינטרנט כמקור מידע, וינצלו את מכמניו כדי לקדם את עצמם מקצועית ואישית. כותב שורות אלו לדוגמא, או רבים אחרים שמצאו באינטרנט מקצוע, בן/בת זוג או שותפים לתחביבים.
 
את חבריהם לכיתה או לסניף, מסתבר שכל זה לא מעניין. הם מחפשים בעיקר בידור על כל סוגיו, וכלים לשריפת זמן. משחקי פעולה (אלימים), משחקי דו מימד בפלאש, סרטונים, סרטים או פייסבוק הם רק אמצעי למטרה הזו.
נראה לי גם שזה גם מה שהם יעשו מחוץ למחשב בבילויים ריקים עם החברים בקניון או על הברזלים בשכונה.
 
 
את כל זה לא מבינים ההורים או המורים. מבחינתם הילד "שקוע במחשב" והעיקר הוא לנסות להוציא אותו משם לצאת עם חברים או ללמוד או כל מטרה אחרת. לא מעניין אותם בכלל אם הוא עושה דבר יעיל או רק מבזבז את הזמן.
שני סוגי המשתמשים (חלוקה גסה למדיי שמן הסתם ניתן לבצע בצורה יותר מקצועית ויותר מעמיקה) מחייבים התייחסות שונה לחלוטין, בין מבחינה חינוכית בין מבחינה חברתית.
 
 
בפעם הבאה בעז"ה, מה חושבים ההורים על זה (גם כן לא מבינים כלום), על ההבדל בשימושים בין 2 הסוגים, וגם כמה רעיונות איך להתמודד עם התופעה עצמה.
אהבתם? לא אהבתם? התגובות מחכות לכם. אנטרקס ומעטפות נפץ יתקבלו בברכה: m@inn.co.il.
__________________________________
* רמה אישית אינה בהכרח רמה דתית. אם נשתמש בסטיגמות נראה שבמקומות הדתיים והרציניים ניתן למצוא הרבה "לא שומרים נגיעה" או בנות שאינן "דוסות" בהתנהגותן ולבושן.
העניין הוא בעיקר ביכולת התמודדות עם טקסטים ומכמני השפה העברית, ברמה הנדרשת כדי להתקבל ולהנות מפורום על רמה ו/או אתרים העוסקים ביצירה.