לכלוך מקומי

נתנאל קראוס, ל' באדר תשע"א,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

הרבה שלכת. המנקה הזר עובר עם מטאטא רחב, כמו כל יום, ואוסף. כדי שהילדים שהתפלחו מבית הספר לא יפלו. שהזלזל והעפי לא ינעצו בין הסקייט לבורד.
ילד זורק עטיפה של אוכל. שקית נייר מארומה נסחפת ברוח. גברת צעירה משאירה קופסת סיגריות על מכסה הפח הירוק. מציתה סיגריה. בקרוב הבדל יימעך בטפיפה.
מבט חטוף מן השמשה מגלה מדרכה מלוכלכת וחלונות מעופשים. קשקוש גרפיטי, אם רק היו משקיעים. מודעות מרוטות על הופעה נשכחת והצעת עבודה ברוסית. אולי בהובלות.

אף במגדל השן 'אקירוב' זגוגיות משחירות מאבק ופיח. לא הרחק, סנפלינגאים מקצוענים משתלשלים מן ההרים האורבנים. דליים למותניהם, מגבים בידיהם. יד אמונה על החבל. אנשי המשרד מרימים ראש מן הניירת ומביטים בהם. נודדים מעבר לחלון.

מלוכלך פה. ואם לא מלוכלך פה, אז ליד. ורק בגלל שדחפו את כל הזבל הצידה. הנה בעזריאלי, מקדש שיש וחלונות ראווה. שם, בחדרון נסתר, מרכזים את תחתיות הפיצה וכוסות הקפה החד פעמיות. את השאריות. מה שנשכח, שנשפך, שנדרך. קרטונים של פופקורן, קשיות פלסטיק. שקיות סוכר, מנייר. וגם טישו.
גם לירח הגענו, ולכלכנו. משאירים מאחור אשפת אסטרונאוטים, רובוטים שנחנקו מאבק ירחי חד, דגלים וכמויות נכבדות של כרטיסי ביקור ממתכת. סימונים טריטוריאליים בלעזים של היינו פה קודם.

ישנם מי שלקחו את הטינופת קצת יותר ברצינות.
ראש עיריית ניו-יורק, רודולף ג'וליאני, הסתמך בזמנו על תיאוריית החלונות השבורים. סברה המותחת קו ישר בין לכלוך לפשע. בין ניקיון להבנה שמישהו משגיח.

סופר על מרצה שחפץ לבחון את אמות המידה בקרב תלמידיו. הניח צלוחית עם כסף במקרר שבמעונות הסטודנטים, שב כעבור שבוע וגילה שאף אחד לא נגע בכסף. או אז במקום הכסף הותיר בירות. לאחר מספר ימים שב והבירות אינם. נגמעו.
המסקנה שהועלתה - אנשים ימנעו מלגנוב כסף או כל מה שקרוב לכסף. בירות זה כבר סיפור אחר. שני שקל בחיים לא, לעומת עטים מן המשרד שעולים בהתאם. באופן אבסורדי יוצא שאת האדם הישר יש למנות על מחסן הציוד המשרדי. ועל הכסף את זה שסומכים עליו פחות... או שלא.

אולי אנחנו מרגישים שזה בסדר. לשלח בדל סיגריה. לשמוט קליפה. להשיל עטיפת ארטיק לרצפה.
אולי התפנקנו. כבר לא מעריכים דבר. שום אותות סלולאר או טיסות טראנס-אטלנטיות אינם ראויים לכך שנזוז שני מטר לכיוון הפח.
אולי זה בכלל לא משהו אישי. וקצת פרופורציות. בחיים הוא לא היה משחרר דליפה בבאר נפט תת ימית. לא זיהום ימה. ככה שאל לך להיות כבד, בן אדם. סך הכל כמה כתמים של מסטיק. פחית מעוכה. נייר פה, שקית שם.
לא משהו רציני.
לכלוך מקומי.

# # #

בהמשך לפרופורציות מן הפוסט הקודם. סיפור חריג בנופו של שבץ מוחי [בתרגום לעברית]: לינק לסרטון >>