שתיקה יפה לה

נתנאל קראוס, כ"ב באדר ב תשע"א,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

שבת חתן.
כפועל יוצא, מעגל הרווקים מצטמצם. אבל באמת שאין שום סיבה להילחץ. שום סיבה. זה לא שאנחנו עוד מעט בני שלושים או משהו. יש עוד המון זמן עד אז. 3 שנים, פלוס. לפחות.
יצא ללמוד כמה דברים. למשל לאן חברים מסוגלים להגיע בכדי להציל אותך מאימת הרווקות. וגם מה זה מונופסון.

בארוחות הוגשו מנות שחיכנו לא טעם בשעת תיכון. ובני משפחה התרוצצו עם מיני תלגימא מהודרים וכוסיות קטנטנות מפלסטיק, ומזגו לכל מושיט יד. מנות ראשונות, ביניימיות, עיקריות וקינוחים. בין אחת למשניה דברי תורה. מפי הסב. האב. דודים ואחים. וכמובן, איך לא, גם מן החברים.
מראש לא הכנו, אבל נו אתם יודעים.
אנחנו אחראיים לצד הפיקנטי.

הנוסחא:
מזכירים סיפור בו מרומז פן רומנטי. פתיחה. שני מקורות לעיגון. קשר לפרשת השבוע. לצחוק מעט על סוגי זוגות. לסבך כמה. מי מן הקהל שמשתף פעולה. מסקנה קיטשית. מחיאות כפיים. תודה תודה, אתם קהל נפלא. וכולם מרוצים.

אֵם החתן מפנה את אור הזרקורים. לגימה. מתחילים.
מספר במעורפל על פעם שישבתי עם בחורה בבית קפה. לא, זה לא היה דייט. רק לפתוח בוקר על קפה. השקפנו על יד החלון. גשם נטף. הומלס במעיל אדום דידה לעבר הסניף במטרה לרכוש מחסה ומשקה חם, הוא דווקא הגיע לפה הרבה. זוכר את הרקע כי היא לימדה דבר מה.

פתיחה. ביהדות הרי ישנו דגש על המילים שאדם מוציא מפיו. רמת מדבר. השפעות ועוד. גם לגבי כמויות ישנם התייחסויות. שני מקורות לעיגון. סופר בגמרא על תלמיד שמאי שעקץ תלמיד מבית הלל. תלמידו של הלל לא נשאר חייב וענה לו באותו המטבע, מידה כנגד מידה. ושם שם, מסתבר, מגלים הערכה רבה לסטייל המאופק-בטעם של מידה כנגד. ובעניין אחר, מוכרת סוגיית 'כל המרבה שיחה עם האישה'. כמובן שלא צריך להיות נשוי כדי לדעת עד כמה ניתן להסתבך פה. ממש קור עכביש מילולי. קור אפוקסי. אמנם מתייבש עם הזמן, אבל מחזיק בקלות מספר ימים.

קשר לפרשת שבוע. וידום אהרן. קרה מה שקרה. משה מספק מעין הסבר ניחומים. ואהרן מקבל שכר על שתיקתו. רש"י לא מספר כיצד אהרן עשוי היה להגיב. אולי הוא לא רצה לתת לו רעיונות. על כל פנים, הוא שתק, וקיבל את הקרדיט על פרשת שתויי היין.

אז היא אמרה לי לשתוק. לא ממש ככה, לא בצורה כה בוטה. זה רק אני שניסיתי למלא את החלל עם נושאים ביזאריים בשעה מצועפת. מסבירה לי שאפשר פשוט לשבת ולשתות קפה. שזה בסדר גמור. במיוחד בשמונה בבוקר. ולמה אנשים כל הזמן צריכים לדבר.

אוויל מחריש, חכם יחשב.
סייג לחכמה שתיקה.
שתיקה שווה זהב.
לקחת רעיון גדול, חוויה, ולנסות לנסח. פתאום חסרה המילה. לא מצליח להעביר את מה שזה נו, אממ.. איך זה נקרא זה.. כזה משהו משהו!!?!
מסתבר שמילים, עם כל הכבוד, הם עדיין סוג של הגשמה. כמובן שיש להעריך את המורכבויות שמסוגל לתאר מי השולט ברזי השפה. אך די ברפרוף בחלקו הראשון של מורה נבוכים כדי לקלוט את המסר. כאשר הרמב"ם מנסה לצייר את אלוקים כדלהלן:
הוא לא כזה. לא כך. ממש לא כמותו. רגע ומה איתו? בהחלט לא. בקיצור לא כמו שום דבר שאפשר לתאר. ואם כבר אז דבר שכאילו כמו משהו שעשוי להיות כביכול כזה שמזכיר אותו. באמת? בערך. טוב, לא..

לצחוק מעט על סוגי זוגות. יש שכבר מבינים ישר אחד את השני. הוא מסתכל והיא ישר קולטת. לסבך כמה. היא יכולה להסביר לו שעה עד שנופל האסימון. מי מן הקהל משתף פעולה. נכון נכון, יש גם כאלה.
מסקנה קיטשית. חברים טובים, באמת, יכולים ללכת רבע שעה ביחד בלי להחליף מילה. שיהיה שקט ושתבינו אחד את השני. מחיאות כפיים.
תודה תודה, אתם קהל נפלא.


מזל טוב.
וכמובן, בקרוב אצלך...