תג מחיר

נתנאל קראוס, ג' בתמוז תשע"א,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7


70% מהעולם חיים בתרבות קולקטיבית.
30% חיים לפי תרבות המערב, המחנכת לאינדיווידואליזם
"יש קו לגברים בלבד", אמרה. היא קוראת מן המסך, מי ממכריה העלה את המודעה לפייסבוק. ובכן, עד עתה דובר על חצי-חצי, ככה שזה די חדש. היא מסתובבת, שואלת מה דעתי. מה דעתו של הדתי. נציגנו לענייני דת ופולקלור-יהודי. מול המסך בהמשך החדר…נתנאאאאלללל.
הכלל בהתקלות - וצריך לזכור זאת, כי זה חשוב ומניסיון - הוא לענות תשובה ניטרלית. אלא אם כן פשפשת כבר בנושא ויש לך ביט שאתה סגור עליו. אז את/ה עונה.
נקח את מעצרו של הרב דב ליאור, למשל. כשכל העסק תפס כותרות, ואחד ,מהמחלקה ליד, עקץ עם "ראית מה זה" והטיות ראש שונות. לי, מלבד מודעות דלה לאירוע, לא היה מושג במה מדובר, מה בדיוק כתב הרב, ומדוע נעצר. על כן, בשלב הראשון בודקים אם המצקצק העמיק מעבר לכותרות המשנה, ומתחילים לסייג. שזה בסך הכול כתוב בעיתון, והאם קראת מה הרב כתב? מה ההקשר?
עכברים על קביים, עם חדק.
מה לעשות, דמות הרב לא בהכרח מסמלת רעיון דומה לכולם. אלא אם כן הוא עושה משהו רע ואז הם יתנו קצת קרדיט, כלומר, יצקצקו בצקצוקים רעשניים מהרגיל.

70% מהעולם חיים בתרבות קולקטיבית.
30% חיים לפי תרבות המערב, המחנכת לאינדיווידואליזם.
תלוי איך מסתכלים על זה, אך באופן בסיסי כולנו קולקטיביסטים. רואים זאת בפרסומות העושות שימוש ב'עקרון העדר'. "כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה..." [קהלת ג, י"ט]. בגדי מותג אלפא נחשבים או, לחילופין, העם הצביע עבור מזגן ביתא. אבל כדי שתרגיש שאתה לא חלק מהעדר- בחנות המותג ימתינו מספר רב של פריטים שונים, ואתה תוכל לבחור בעצמך את הפריט הנדיר שיהיה אך ורק לך. זה עובד.

כמובן, תפיסת המציאות תלויה בהשקפה.
כאינדיבידואל (שלא לדבר על אינדיווידואלית) - אוטובוס נפרד מעליב.
כקולקטיב – אפשר להבין. בהנחה שמדובר ביחידת עילית של תלמידי חכמים החפצים לשמור על קדושה. ייתכן שבמשרד לא נסכים על עניין הקדושה. אך ניתן להגיע להבנה היפותטית.כמו נאמר, חוקרי מעבדה המתנגדים לכך שבחדר השכן יריצו ערבי קריוקי בטמפו מזרחי כאשר הם מטפטפים חומרי חיטוי לתרביות חיידקים. או סטודנטים לקראת מבחנים המטרידים את חבריהם בבקשה להחליף עבורם סיסמאות לפייסבוק.

האינדיבידואליסט מחונך על ברכי המערב לעקרון ההכבדה וצריכה בלתי פוסקת

הלאה גלשנו לקומבינות החרדים. עם כל הכבוד, יודעים הם כוח קניה מהו. לארגן קווי אוטובוסים, חרמים ובכלל. בהחלט אפשר לקנא. ומנגד קורה, כמו בקומיקס טוב, וסנסציית הכוח מציפה כמה תאים.
חסרי טאקט, מובילי מאבקי-החרדים נוטים להיסחף, אם בשוגג או מזיד. חוטפים בראש מהציבור הכללי והתמונה מתאזנת.

הקוטג' היווה דוגמא לניפוץ הקולקטיב. כאחת הבדיחות הטובות של חצי השנה הלועזית.
המחיר הרי נקבע על ידי הצרכן, ואם מעלים מחיר וכולם ממשיכים לקנות אז מה עוצר את התעשיין מלהעלות בכמה אגורות. שוב ושוב, עד שהגרפים יחדלו לנסוק. ביזנס. אף אחד לא מייצר דבר לחינם.
חסרונה של מודעות כללית באה לידי ביטוי כאשר כל פרט חורק שיניים ואומר לעצמו שהוא יכול לספוג. האינדיבידואליסט המחונך על ברכי המערב לעקרון ההכבדה וצריכה בלתי פוסקת של מוצרי לוואי, מתקשה לעשות עניין מחצי שקל. להודות שזה קצת יקר ולהעיד בכך על חולשה כספית.  

האומנם ייתכן מצב ובו כולנו נכופף את השוק על ידי צריכה מתונה.
לחתוך חשבונות טלפון וסלולאר לחצי, לרכוש פחות בגדים, פחות גאדג'טים, פחות.. ולא משום שאנחנו לא צריכים את כל הדברים שאנו קונים. לא מפני שיש לנו ספרים בבית שעדיין לא קראנו או מציאותה של ספריה ציבורית. לא בגלל שיש בגדים גם מחוץ לחנויות-מותג ואפילו כמה בארון.
להפך. דווקא משום שאנחנו רוצים יותר.
בגלל שבמחיר של בקבוק קולה בסופר אפשר לקנות 3 בדרום אמריקה. שבמחיר של מנת מזון מהיר בארץ אפשר לאכול פעמיים ארוחה משפחתית בארה"ב.

עוד דג המדשדש במים רדודים, מספר לעצמו שבשבילו זה מספיק עמוק

בתור לא כלכלן, חושש שאולי זה לא יעבוד. שהחברות לא ימהרו לעודד קנייה על ידי הוזלת מחירים. שמא השוק יקרוס וניכנס למיתון. חברות יפשטו רגליים, המונים יאבדו את משרתם. אפעס, נו לפחות ניסינו. מצטערים. בפעם הבאה אנחנו בטח קונים.
כך שבינתיים אפשר שזה בסדר, שדווקא טוב שיש מי שמוציא סכומים אסטרונומיים על שטויות, משום שזה מעניק לי תפריט בעל היצע מכובד למדי, ומבצעים.

ואפשר שלא,
עוד דג המדשדש במים רדודים,
מספר לעצמו שבשבילו זה מספיק עמוק. 
דג מחיר.