אלא,

להבין שאם זה קורה - סימן שזה צריך לקרות.

יש לזה תכלית, יש לזה מטרה.

 

זאת צריכה להיות המחשבה שלנו.

לא לחשוב שאם נופלים, אין תקווה לקום.

לא לחשוב שאם נכשלים, אין תקווה להצליח.

להפך.

אין דבר כזה "מאוחר מדי", אין. תזכרו את זה.

אין דבר כזה טעיתי ואיני יכולה לשנות, אין דבר כזה.

כל עוד אנו כאן, בעולם. יש לנו יכולת לתקן, לשנות, לעשות.

כמו שאומרים,

אף פעם לא מאוחר מדי.

זו אימרה נכונה. באמת. אל תתנו לייאוש לדבוק בכם ולגרום לכם לרדת ללמטה.

הרי, זהו רצונו. זהו הבקשה שלו. לייאש אתכם.

 

ולכן עלינו לזכור 2 דברים חשובים:

האחד, אם זה קרה - סימן שזה היה צריך לקרות.

לדעת, שהכל באמת מאת ה'. ואולי, מה שאני חושבת לא באמת צריך להגיע לי,

ומה שבאמת צריך להגיע לי - הוא יגיע, ובגדול.

אפילו, אולי יותר גדול ממה שאני חושבת.

 

השני, לעשות השתדלות לגרום לדברים לקרות. לא לוותר.

לא להתייאש.

לזכור שאין דבר כזה מאחור מדי. אין.

אלא,

לנסות ולנסות עד שנצליח.

לפעמים, הקב"ה רוצה לראות כמה אנחנו רוצים את הדבר הזה, כדי לראות האם הוא באמת מגיע לנו.

אז, השתדלות תמיד צריך. רצון.

 

"אם תחשוב כי תיפול, כבר נפלת,

אם תחיה בלי היסוס וניצלת

אם תרצה לנצח, אך תאמר לא אוכל

הן ברור שבחרת בקל שבקל.

אם תאמר כי תאבד, הן תאבד בוודאי

כי כל איש בעולם התוסס והחי

הרוצה להגיע לתרועת ניצחון

לא יגיע אליה בלי תרועת הרצון.

והוא חוק עולמים לנמשל ולמושל

ופשוט הוא החוק, ואיתן מברזל

החלט כי תוכל- רצונך אז מושל

עליך יגן חוק איתן מברזל.

מלחמות החיים לא תמיד מבקשות

את האיש החזק וכתפיו הנוקשות

אם יתמיד, אז תמיד, ינצח בכל,

רק אותו האדם החושב כי יכול."