מה טובו אהליך

נתנאל קראוס, ב' באב תשע"א,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7


אמירה במדינה בה ממוצע הקדנציות עומד על שנה וארבעה חודשים, כאשר רק שתי ממשלות עד עתה סיימו קדנציה במלואה
סטטוס. חבר רומז לקשר מידתי בין ההתנתקות למצוקת הדיור במרכז. קארמה.
מספר חברים הגיבו עניינית ב-"מ-ה ה-ק-ש-ר-?-!-?-!" והקבלות למטריקס, 1או 2 או 3. אך באופן כלשהו יש בכך דבר. אמנם אין בריא לחשוב בצורה זו, מן נחמה צינית, כמעט השייכת לטיפשים. "רעיון מעניין", הקלדתי, "לא חשבתי על זה ככה, יש בזה משהו..".
חושב.

התכתבות קצרה על פני כשלוש שעות.
בין היתר- "על מה אתה מדבר?!". המחשות על ידי חלוקת חצאי קרווילות לאנשי האוהלים. שלילת בָּרוּת ההשוואה בטענה שמדובר במצוקות שונות והאשמות בוטות בשנאת אנשי שמאל.
שנאה זה קצת כבד.

בנבואות זעם אין מדובר, ומן הסתם "אנשי האוהלים" ישללו חצאי קרווילות. בגלל השם או הקונוטציה. אבל בכל הנוגע לתקפות ההשוואה, ניתן למצוא מכנה משותף.
בית = בית. אדישות פוליטית דאז מול אדישות כלכלית בכותרות היום. אותה חברה תל אביבית שנפנפה לה דיירים מביתם שבגוש, זועקת בדאגה לביתם שבמטרופולין. מצוקות חופפות ע"י גורם משותף וקר - אדישות.
מחאה אמיתית וצודקת, מה לומר, הרי כיצד יעלה על הדעת לגור מחוץ לנחלת שבט דן.
מצד שני, מה כבר ניתן? אדמה היא אדמה. הרי אותן שורות שוכרים פוטנציאליים ממתינים לתורם מחוץ לבניינים הנושנים, חפצים בקסם המטרופולין, וכך הערך מיוחס. הביקוש הגואה לגור בענן הפיח לצד מציאותם של מי המוכנים לשלם - מכתיב מחירים.

האם יש אמת במחאה?
מבחינת המיקום - ישנם נ.צדי"קים רבים מן הרמה ועד אילת.
מבחינת המחיר המרקיע - אנו אלו המכתיבים, ובמידה וימנעו מלהשכיר, המחירים ייפלו.
עוד נקודה מעניינת הועלתה במוסף השבוע. פרשן ותיק הצביע על מגמה העשויה להזיק למוחים. בהנחה והרוח עלולה לסוב לטרוניות בנוגע לנכס כספי עתידי, במקום למצוקת אמת לדיור.

בנוסף, מלבד לדרישה פשוטה מצד המוחים, ישנם, מסתבר, אינטרסים נוספים.
ראשית, על פי היבט 'מדע המדינה' ישנו עניין בפיזור האוכלוסיה, שכן תקיפת אזור מישור החוף המאוכלס בצפיפות גבוהה תגרור עמה אסון כבד. מנגד הפוליטיקאי מעוניין לשמור על מקצועו ולכן עשוי לההין לדרישות.
שנית, ישנם שירותים כימיים במאהל! (לפחות בתל אביב ובצומת פולג, בנתניה). כמו כן הודפסו שלטים וחולצות. במוצ"ש מסעי הועמדה במה, סט מיקרופונים ורמקולים. האם ישנו מממן מאחורי הקלעים?
ושלישית...,
ובכן זהו. כלומר, בעינן שאלות מינוריות נוספות, כגון: מה כלל ניתן לעשות? מתי צפוי השינוי המיוחל – שנה? חמש? עשור? שמא מדובר בריקושט מפני צריכה מוגברת מצידנו, תו לא? ועוד...

השאלה הגדולה היא – על מילתו של מי ניתן לסמוך?
מידת השפעתם של בעלי הכוח בעולם המדיה היא כמעט אסטרונומית. קולם ישמע יותר, יסוגנן יותר, ישכנע יותר וישטח בפנינו פאזל עובדות מאיים שבהכרח נתקשה להתמודד עמו.
לדוגמא, כתבת תחקיר במוסף עיתון הארץ בסופ"ש האירה את צד הרפתנים באופן חיובי יותר, צד שנבלע בין הצהרות לייבוא שישבור את מחירי השוק, והורדת שכר הרפתנים.

בקיצור, מי יודע.
כרגע רוחשים מספר כוחות בניסיון לרתום את הגל האזרחי. אולי זה פוליטי, אולי אלו יחצ"ני הטייקון, אולי זו הסחה מפני נושאים אחרים. ואולי הגל יתנפץ אל החוף בסתמיות.
מה שחשוב, אמרו לי, "שיראו שיש פה אמירה". אמירה במדינה בה ממוצע הקדנציות עומד על שנה וארבעה חודשים, כאשר רק שתי ממשלות, עד עתה, סיימו קדנציה במלואה.
אמירה פה, אמירה שם.