הייתי הערב בחתונה, חתונה זה תמיד שמחה. יש לי עוד שתי חתונות שבוע הבא. מענין שתמיד בצמוד לגזירות חורבן יש חתונה או אירוסים. בנין בצמוד לחורבן.

הייתי צריכה ללכת מוקדם. ביציאה ראיתי חברה שלי בוכה. מה לך, מה קרה? - אינני יכולה לספר, זה לא קשור אלי. ידעתי מיד. היה פיגוע.

היה פיגוע בקדומים. כל הנראה 3 הרוגים. 3 נשמות טבוחות על קידוש ה'. דור הגאולה, חבלי משיח, למה ציפתם?

אלוקים! אינני רוצה להתריס, אני מאמינה בך בכל לבי, אבל בבקשה תעזור לנו! תן לנו לראות גם את הטוב. תן שהשמחה תהיה שמחה, שלא נצטרך לצאת מחתונות בוכים. אנחנו בחודש ניסן, זה חודש של שמחה ואינני מבינה כיצד דברים שכאלו קורים דווקא בחודש זה, זה חודש של שמחה, של הקמת המשכן, של גאולה, מדוע אנו יוצאים משמחה לאבל במקום מאבל ליום טוב, מדוע? אנחנו רק רוצים לקדש את שמך בעולם, אבל איננו יודעים כיצד. אנחנו מוכנים ללכת גם בדם ואש אחריך גם בלי מענה לשאלותינו.

אמרו לי תמיד שאחנו צריכים לצעוק לקב"ה בכל הכוח להגיד לו שאנחנו כבר לא יכולים יותר, ואז הגאולה תבוא. אז צעקנו בכל הכוח, בגוש קטיף צעקנו בכל הכוח, אבל כנראה שאלוקים יודע יותר טוב שעוד יש לנו כוח כי אחרת הוא לא היה מביא את הנסיונות האלו. תגיד לנו בבקשה מה אנחנו צריכים לעשות כי את הארועים האלו אנחנו לא מצליחים להבין.

בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל.  כמה אמונה צריך בשביל להאמין בזה גם עכשיו