שני חד שיח זה דו שיחים

נתנאל קראוס, ט' באלול תשע"א,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

יושבים בישיבה היררכית. הבדלי מעמדות המתבטאים במושב רך או פלסטי ותאורה מלפנים או מאחור. שולחן מהווה חוצץ, מסך מוסתר מן האחד. מכבדים את הכללים, לא מייחסים במפורש משקל לתנאים הקיימים אבל יודעים שהם שם. השיחה חצתה את הטפל ונגעה בעיקר, מה שלא קורה בדרך כלל, ואם כן אז בסוף כשכבר מאוחר ונותרו רק מסקנות מעושות. ככה שזה משהו.
מדברים, אמצע משפט ו...
הפרעה. צריכים משהו קצר, מראה מקום.
יוצא. מראה. חוזר.
מתיישב על הפלסטיק, מסתנוור מן ההילה המלאכותית. ו... המשפט ממשיך.
מרשים. כאילו לא קרה דבר. לא הפרעה, קטיעה ברצף, רוגז. הוא מעל לכל אלו, נמנע מלהקדיש לכך מעבר לנפיפת זבוב.

יש אנשים שמשכללים תכונות, ובאופן מדהים.
נגיעות כביכול מינוריות באינטראקציה הבין אישית, ועם זאת כה מעשירות את החוויה. קוטעות את ההווה המנומנם, ואף מספקות את ההיסוס שיוביל להטיה הרצויה.   
אוחזי עניים, קוסמים, מחליקים קלפים מנטאליים, וכל זאת כבדרך אגב. כאילו טבעי.


שמחה שאנחנו פה אך נרדמת מחוסר עניין. שיחות חולפות מעליה. חדשות, סיפורים קטנים על ההוא שם ואלו שפה. "רק שמה ראש", אומרת. "רק עוצמת עניים". "אבל מקשיבה, תמשיכו תמשיכו".
הזכרתי שמיטה. מנסה לספק את הסחורה, אולי בכל זאת. מספר שהייתי בשיעור אתמול, בלימודים. והמרצה שם העלתה את השמיטה כדוגמא לתעשייה ברת קיימה, כזו שלא רק מכלה.
מחייכת, אפילו מתיישבת, צוחקת על כך שעכשיו הפילוסופים רואים מה שאנחנו כבר יודעים. גולשת 70 שנה אחורה, אל הגינה שלה ואבא ששאל אותה אם בעבור הפטרוזיליה היא השקתה את הצמחים, שלא יהיו צמאים. ו...
מקשיב.   

הוא אוהב סירות? אז דברו בענייני סירות.
היא משקיעה במשרד? תתעניינו במשרד.
אוהב טרקים? שוחחו בטרקים.
דייל קרנגי כתב שככה מתחבבים על אנשים.
אההא.., הממ..., ואיך זה ש..., מה אתה אומר?
אחר כך יספרו עליך ועל השיחה הנהדרת. למרות שזה היה די חד צדדי, ולא החד צדדי המועדף עלינו.
המבקרים טופלים לצביעות, אך מר קרנגי הדגיש מראש שיש לבוא ברצון טוב. ובמקום להתמקד בעצמי, לנסות להסתקרן בנושא המעסיק את בן שיחי, כך שגם יעשיר אותי.

הקשבה למתקדמים.