"ודודי חמק עבר"

שנה חלפה שנה באה
וכולנו מצפים לבשורות טובות ולשנה מתוקנת יותר.

שנה בלי מחאות רופאים, בלי משטים נזעמים, בלי פיגועי זוועה, בלי מהפכות מסביב, בלי מחאות חברתיות ובלי ארדואן. ומנגד, כל אחד מהאירועים שהזכרתי תרם לנו רבות, לכל אחד במישור האישי-תודעתי שלו עצמו ולאומה במישור החברתי, שהתגבשה ובררה איפה היא עומדת מול כל הנ"ל מבית ומחוץ. מתוך התבוננות פנימית קל למצוא נקודות שהעלו אותנו כעם על מסילה ברורה וחושבת יותר, ומאליה מתגנבת המחשבה מדוע ההתקדמות נמשכת דווקא אחר הצרות והבעיות.

שמעתי בשם הרב נבנצל שליט"א, שכותרות העיתונים של שנה"ל הבעל"ט נקבעות בימי ראש השנה, על כל המשתמע מכך. מכאן נגזרת ונדרשת הזהירות הרבה שייחסו להתנהגות שלנו בראש השנה בפרט, ובעשרת ימי תשובה בכלל. אלו הימים הגורליים בהם אנו עומדים למבחן ממושך מולו יתברך, אלו הימים הקריטיים בהם אנו נידונים על כל מה שיארע או שלא יארע לנו..ולכן הם כאלו נוראים.

כאשר ישבתי עם בני הפעוט, בן 4 ונבון כבן 40, הוא פנה אלי ושאל אותי מה זו "תשובה".

הירהרתי והיפכתי בדבר ולבסוף עניתי שמשמעות התשובה היא לנסות להיות "קצת יותר טוב".

"כל אחד צריך להיות קצת יותר טוב ממה שהוא עכשיו", פישטתי לו את אחד המושגים היותר גדולים, וניסיתי להנגיש אותם כך שגם הוא, הקטן, יוכל לממש אותו, כך שאחרי כל ה"אשמנו בגדנו" ולאחר הפירוט המתיש של הווידוי הארוך, ה' יתברך מחכה לרגע האמת- בו נפתח בתחינה מולו בפנים נפולות ומאירות ונדבר איתו פנים בפנים. בלי מתווכים, בלי אותיות, אפילו בלי קול--- על השאיפות והבקשות הסמויות, על העבירות הקטנות והמעצבנות שסרוכות אחרינו מאז שעמדנו על דעתינו, על התקוות והאכזבות והתקומות והנפילות, ולכן אלו גם ימי אהבה וקירוב גדול.

ואז זוכים להארה ושלוה מלאה שפושטת בחלל הגוף כולו. לתחושה של שלמות ורוגע שניתן להרגיש רק כאשר מתאחדים במקור בהתבטלות אמיתית.

"אבא. אני אוהב אותך".