אם חשבתם עד היום שהסכסוך הוא בין הישראלים לערבים, או בין מדינת ישראל לאוכלוסייה והרשות הפלסטינית, אז דעו לכם שטעיתם. כך חושף תחקיר חדש מבית ערוץ 10.

בתחקיר שנקרא "בין רמאללה לבית אל" ששודר אמש בערוץ 10, נדמה שכל הסיפור של ספטמבר והסכסוך הערבי ישראלי, מתקיים בכלל הרחק במדינה אחרת שנקראת התנחלויות, ואין שום קשר למדינת ישראל או לישראלים. גם הגורמים הרשמיים המעורבים בסכסוך אינם הישראלים וכוח המגן שלהם שנקרא צה"ל , אלא מדובר באוכלוסיית המתנחלים וכוח המגן שלהם שנקרא "נוער גבעות" שיושב במאחזים, או בצבא הפרטי של המתנחלים שנקרא "כיתות כוננות".

ניתן היה לחשוב, שבית אל ורמאללה הם האויבים זה לזה - ולא ישראל ורמאללה. כאילו כיתות הכוננות צריכות לעמוד בפרץ מול שוטרים פלסטינים או המונים משולהבים  - ולא צה"ל ומשטרת ישראל. כאילו המטרה היא להגן על מתנחלים בארץ המתנחלים - ולא על ישראלים במדינת ישראל.

אפילו אם נקבל את כל הטיעונים של השמאל על "ההתנחלויות" ועל הצורך לפנות את כל היהודים ביו"ש וכו וכו.. מאיפה מגיעה החוצפה לבדל את תושבי יו"ש מתושבי ישראל, להוקיא אותם מחוץ למדינת ישראל, מחוץ לאזרחים הישראלים, מחוץ לזכאים להגנה של צה"ל. כאילו שיש דם רע בין מתנחלים לערבים, והישראלים וצה"ל מביטים מהצד, נייטרלים, לא בוחרים צדדים.

הצורך לתגבר, לחמש ולאמן את התושבים היהודים נובע מאוזלת היד של צה"ל. תפקידו של צה"ל להגן ולא תפקיד האזרחים. תפקידו לעמוד חוצץ בין אויב לאזרח ולא תפקיד האזרחים. אבל המציאות דורשת וצה"ל לא יכול לעמוד לבד, אז הוא מגייס את התושבים להגנה עצמית. לא לצבא, לא למליציה, לא ככוח רזרבי מול אויב, אלא להגנה עצמית של אזרחים על משפחותיהם בתוך היישובים עצמם.

דין בית אל כדין חיפה. כפי שאף אחד לא חשב לעצמו שמתנהל קרב פרטי בין החיזבאללה לתושבי חיפה במהלך מלחמת לבנון השנייה, כך אין זו מלחמה פרטית בין תושבי בית אל לרשות הפלסטינית. זהו סכסוך בין הישראלים באשר הם גרים, לבין הקמים עליהם, כקולקטיב.

בג"ץ רקפת והקרע הציוני

לאחרונה בג"ץ הורה לועדת הקבלה של היישוב רקפת, לקבל משפחה ערבייה ליישוב ולהקצות להם שטח. פסיקה זו באה בעקבות עתירה של בני הזוג הערבי לבג"ץ לפני למעלה מ-4 שנים לאחר שנדחו על ידי ועדת הקבלה של היישוב על בסיס "אי התאמה חברתית".

סוגיה זו שהחזיקה מעמד מקום המדינה, ונחלשה בעקבות בג"ץ קעדאן הסתיימה שבוע שעבר בעקבות בג"ץ רקפת. הניסיון של מדינת ישראל להחכיר את קרקעות המדינה ליהודים בלבד (בעזרת מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית) הוצא מחוץ לחוק בתואנה של אפלייה. ניתן להגיד, שכל הרעיון של ייהוד הגליל, ותוכנית המצפים, הוצא מחוץ לחוק על ידי בתי המשפט.

זהו צעד נוסף בביטול הצביון היהודי\ציוני של מדינת ישראל והתאמתה לאוכלוסייה הישראלית על מגזריה לפי ערכי השוויון והדמוקרטיה. שוויון בפני החוק קובע שכל אזרח זכאי לאדמות המדינה, ואין ספק שכל רעיון הייהוד הינו אפלייה בוטה נגד ערביי ישראל. ניתן היה לחשוב שחסרים אזרחים ישראלים בהרי הגליל, ולכן צריך להביא לשם ישראלים..

מדינת ישראל אינה מורכבת מציבור מאוחד בעל ערכים משותפים (אפילו לא, ערכים דמוקרטיים או ציוניים) אלא ממגזרים שברובם הם אנטי דמוקרטיים ובעלי אידיאולוגיות מיוחדות משלהם, שמעוניינים לראות את האידיאולוגיה שלהם משתלטת על המדינה.

שתי אופציות עומדות לעתיד המדינה.

• שארבעת המגזרים (ערבי, חילוני, חרדי ודתי) יחליטו לוותר על האידיאולוגיות שלהם, ולקיים מדינת כלל אזרחיה שכל עניינה רווחת הפרט, חירות ושוויון לכול. במצב זה, תהיה הגירה חיובית למדינה, משום שישתלם לגור בה, וכולם ישאו בחובות וזכויות של המדינה. אולם המחיר הינו כבד במיוחד, הדתיים יצטרכו לוותר על מדינה יהודית וכל השאיפות שיש להם כלפי המדינה. החרדים יצטרכו לעבוד ולשאת בנטל כמו כולם, וגרוע מכך, לאפשר לאחרים (בעיקר לחילונים) לנהוג איך שבא להם בלי שום כפייה דתית. לא יהיו שום חוקים של שבת, כשרות, רבנות או נישואין, ממש כמו בארה"ב.. הערבים יצטרכו לוותר על כל הרעיון הלאומי, ופשוט לרצות איכות חיים. והחילונים אולי יחליטו להישאר.
  וגר זאב עם כבש? 
• המגזר השולט קובע את ערכי המדינה. פעם החילונים ומפא"י היו הרוב ולכן הם קבעו את הצביון של המדינה, והם החליטו שהיא תהיה ציונית, דמורטית וחילונית, לא עוד. לפי רעיון זה, המדינה תפסיק להיות דמוקרטית וציונית משום שהציבור החילוני קטן ונעלם, הוא בקושי מוליד ילדים, מתחתן בגיל מבוגר, ובעיקר עוזב לחו"ל לאיכות חיים טובה יותר (הערכות מדברות על בין 800 אלף למליון וחצי ישראלים שגרים נכון להיום בחו"ל, וכל שנה מצטרפים אליהם כ-20 אלף ישראלים נוספים). הציבור החרדי, הדתי והערבי גדלים במספרים עצומים, רובם (למעט הדתיים) אינו ציוני ואינו דמוקרטי, לשלושת המגזרים הללו יש תוכניות מאוד מסודרות איך הם חושבים שמדינה זו צריכה להיראות, וזה לא דעת הרוב שתשכנע אותם מה טוב או רע. בין שהחזקים מביניהם ישלטו לבד או בהסכמים ביחד, מה שברור שכאשר לשלושת המגזרים הללו יהיו 70 חכ"ים בכנסת, המדינה תפסיק להיות ציונית ודמוקרטית.

אומנם העלייה הרוסית האטה בכמה שנים את התהליך, אבל את המגמה היא כמובן לא שינתה. כאשר ראש אכ"א מעריך שכ-70 אחוז מצעירי ישראל לא יתגייסו לצה"ל תוך עשור, וכאשר כ-50% מתלמידי כיתה א' השנה שייכים למגזר החרדי וערבי. ברור שההמנון ודגל המדינה בדרך החוצה מהאופנה.

אני לא בא לתקוף שום מגזר,  אני בא להגיד שמדינת ישראל תפסיק להיות מדינה ציונית ודמוקרטית, משום שאזרחיה אינם מעוניינים בכך יותר. הרצל הטביע את האמרה "אם תרצו", והציבור בישראל החליט "לא רוצים".

זו המגמה, ובה אנו נעים, מי שרוצה לדעת מי יהיו תלמידי כיתות י"ב בעוד תריסר שנים שיסתכל על כיתות א' של היום. ומי שרוצה לדעת מי יהיו חברי הכנסת בעוד תריסר שנים, שיסתכל על תלמידי היסודי והתיכון של היום, לאיזה מגזר הם שייכים ולמה מחנכים ומגדלים אותם.

ואולי יש דרך אמצע?

יכול להיות שיש גם דרך אמצע, מעין שימור של תורת המגזר בשיתוף של לימודי הליבה והערכים הדמוקרטים. הרי אומרים שהמציאות תמיד אפורה יותר מההגדרות. ויש אופטימיים או תמימים שכבר הכריזו שלא הכול אבוד, ואם המדינה תכניס את לימודי הליבה לבתי הספר, תוציא את המגזרים לעבודה ולצבא, ותבטל את הקצבאות והכוללים, הכול ישתנה. בין שזה אתגר אמיתי או מדומה, זה הסיכוי היחידי, גם אם קלוש, שיש לישראל להישאר דמוקרטית וציונית.