הצד המניפולטיבי שבתורה

נתנאל קראוס, י"ז בחשון תשע"ב,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אנחנו חושבים. שאנו יכולים להעריך תופעות ושאר דברים ששמענו או צפינו בהם. שמסוגלים להסיק מסקנות שייטיבו עימנו, או לכל הפחות יביאו לכדי פעולה אופטימאלית. גם יש לנו כלים לעשות זאת, חדר סימולציות באונה הקדמית המאפשר לערוך הדמיות. "שנלחץ על הכפתור האדום?". "איך מכניסים חמישה פילים למכונית?". "האם לשבור לימין עם אמברקס ב120?". מציירים דריפט הוליוודי עם קורטוב עשן לבן מהגלגלים האחוריים שמתרוצצים, שומעים את החריקה, הלחץ הצנטריפטלי, הפחד מהתהפכות.
כי אנחנו חושבים.

הזאפטה שערערה את נושא החשיבה נחתה במחנה קיץ בן שבוע ביבשת רחוקה. אחד מאנשי הצוות היה פסיכולוג במקצועו, אדם חביב, אם לשפוט על פי האווירה המתקתקה. יש לו תחביב מעניין, הוא אוהב להפנט אנשים.
יום שישי, ובצהריים מעדכנים אותנו בלו"ז המתעתד. תמונה קבוצתית לקראת שאבעס, כניסת שבת, תפילה וארוחת שבת לכל קבוצה בנפרד עם המדריכים בחדרים. ולאחר כל זאת, אחרי התמונה והכניסה והתפילה והארוחה הנחמדה עם המנות החמות שפוזרו בין החדרים. אחר כך, אמרו, יהיה מופע מעניין.

הזהרה קדמה למופע, בנוסח 'אל תנסו זאת בבית'. וסקירה על הדרך בה הוא, הפסיכולוג, הגיע לעסוק בהפנוט. אנשים על הבמה, תהליך הפנוט בן מספר דקות ואז זה קרה. הספקנות מיצתה עצמה באירוע עם קהל מוכר, ללא אנשים ספק שתולים מלבד התיכוניסטים והמדריכים שבמחנה. מה שקרה זה שכולנו עלינו על המושבים לשפר עמדות צפייה. שכיסינו את הפה בידיים, והתכווצנו לסירוגין. ועוד כמה דברים שעושים מי מן המתקשים להאמין שדבר מה אכן מתרחש.

הוא גרם לקבוצה המהופנטת להלחם מן הבמה באויב בלתי נראה. נערים ערמו כסאות כמחסה, נערות זרקו רימונים. צועקים אש-אש-אש כעניין של חיים ומוות כאשר הפחות-אופטימיים מביניהם נפגעו מאש היריב. לאחר דקות של לוחמה אכזרית הוא הודיע להם שהיריבים הם לא יותר מארנבונים ורודים וחמודים. כמה בנות החלו בוכות, הן הרי מעולם לא ירו בארנבונים ורדרדים.
הוא גם העמיד שניים וגרם להם לקלל אחד את השני, בצורה מכובדת כמובן, בבריטית עבשה וצורפתית מימי הבניים. והם עשו זאת, אף מבלי להסס. לאחר מכן הקפיץ את הקבוצה למסדר צבאי רועם. ובקטע מלחיץ במיוחד – שלח את אחד המגודלים לתקוף את ראש המחנה. ושנייה לפני שהבחור התנפל על הצדיק הפסיכולוג אמר "עצור" והגולם דמם.    

לראות ולא להאמין ואז לראות שוב. במחנה השני המופע חזר. שוב עמדנו על כיסאות, שוב ידיים על הפה, מתכווצים במבוכה והשתאות. מדהים לא פחות היה סוף המופע, כאשר הצופים עטו על המהופנטים שטענו להיותם מודעים להכל, כלומר הם ראו ושמעו, והם גם זוכרים. רק שאין להם מושג למה הם עשו את כל זה, זה ניראה להם נכון, או ש...
מבולבלים.

החלטות על פי היוריסטיקה, בחירות לא רציונאליות. ואי שם, בין התאים האפורים, להקת ג'ינגלים במופע קאוורים על חברות ביטוח, חטיפים מלוחים, ורשתות שיווק. איפשהו שם, אנחנו גם חושבים שאנחנו חושבים. עם כל העודף הזה אולי נדייק יותר אם ננסח שאנו חושבים שאנו חושבים שאנו חושבים. ואולי בעצם נדייק יותר אם... אוקי, הבנו.
כן, כן, עובדים עלינו, כנראה, וקשה לשים לב לכך, כי הכל כל כך בידיים שלנו. שולפים מן המדף את המוצר. מקליקים. גולשים בסלולארי. אבל רגע, רגע... עוד פעם פרסום? לא דיברנו על השטויות האלו? כן.
אז נעביר הילוך. ואת כל הקטע הזה נשליך על התורה. 

התורה נתפסת כספר אמין ככלל. וכמובן שמעורב פה מטען רגשי גבוה. שניה, מה אתה מנסה לומר? שהתורה לא תמיד אמינה?!! – בדיוק, כזה רגשי. אבל בתכל'ס, לאחר שמקדישים תקופה קלה בלימוד מתחילים לשים לב שיש כל מיני תופעות מוזרות בכתוב. שמות משתנים. סדר אירועים. מיני גמרות שמציגות את אחורי הקלעים של התקופה. שיעורי תנ"ך שסוגרים קצוות בצורה כזו הגורמת להביט שוב בכתוב ולנסות למצוא את זה בפסוקים. מקרה פה, סיפור שם.
כך שלא, התורה היא ממש לא אמינה במובן המקובל. היא לא מאמינה בשקיפות אלא באה עם אג'נדה. בפועל התורה תעבוד עלינו באופן הכי בוטה ותגרום לנו לחשוב בדיוק להפך ממה שבאמת היה. רק לפני כמה ימים אברהם הלך לו לפני שאביו נפטר, אבל זה לא הפריע לכתוב לבצע את השינוי המינורי ולהפוך את סדר האירועים.

כמו בכל מאמר, ובאופן עקרוני התורה אינה יוצאת דופן, הכתוב לא נגלה באופן שווה לכל קורא. יש שיהנהנו לרמז דק לעומת אחרים שיעברו הלאה ללא שימת לב, אולי ימלמלו לעצמם בתחושת חוסר נחת, לא יותר. ככה זה, הצעירים שוחים ברדודים ואלו שלמדו לשחות קופצים ראש. עניין של מוכנות.
ואולי זה כל הקסם.

אמנם אפשר לגשת לנושא מכמה כיוונים. להאריך בדרגות של מוכנות, רמזים והסתר. אך אפשר שמהות העניין עמוקה יותר. אמירה חדה, כמעט מאשימה. הרי, בעוד שנוח לנו לדבר על הדברים הידועים, ישנם אותם חוקים סתומים נטולי הגיון. עשה וזהו, ללא שאלות. טעמי תורה שלא נתנו. ומסיבה טובה, אומרת הגמרא.

"ואמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם כתיב (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכתיב (מלכים א יא, ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו וכתיב (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב וכתיב (מלכים א י, כט) ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו':" .