אוסף כזה של גיבורי חייל לא נראה הרבה זמן, בהלווית אהרון דוידי. ממאיר הר-ציון, דני מט, דרך קצ'ה ועד לדן זיו גיבור ישראל.

ומי לא בא?  צוותי הטלוויזיה.

הסיפורים על דוידי, הרי היו צריכים להיכנס לחדשות הערב בכל בית ישראלי, אבל שם עסקו במותה של זמרת מארצות-הברית מעודף סמים.
הדבר המרכזי אצלו – הדוגמא האישית. אין עוד אנשים כאלה.

אז אלתרתי מצלמה ושאלתי ותיקים על דוידי בעיניהם.  את קטעי הווידאו הבאים לא תמצאו באף אחד מארכיוני הערוצים.

אלוף דני מט אמר: "הדבר המרכזי אצלו – הדוגמא האישית.  אין עוד אנשים כאלה.  מאחרוני דור הנפילים".

דן זיו סיפר על דוידי שפקד עליו במבצע סיני לנוע ב"מתלה" כדי לזהות את המצרים, בעקבות יהודה קן-דרור ז"ל, שנהרג בתוך הוואדי.  שניהם קיבלו על מעשה זה את אות הגבורה.

"כשדוידי פקד עלי לא חשבתי לרגע", אמר זיו.

מאיר הר-ציון, עליו אמר משה דיין שמאז בר-כוכבא לא קם לוחם נועז כמותו, אינו בשיא כושרו.  פציעתו הקשה החמירה עם הגיל, גם דיבורו קשה מאז נפגע במיתרי גרונו בשדה הקרב.  דוידי היה חברו הטוב.

מאיר הר-ציון ממצה את סגולת חברו, במשפטים קצרים: "דוידי... כל הזמן לעשות דברים גדולים".

*                         *                         *

ב-1983 גייסתי את דוידי ל"שַׂרְאֵל", המפעל להתנדבות בני חו"ל בצה"ל שהקמתי ביחד עם יהודה חזני ז"ל, מהפעילים המרכזיים של גוש אמונים.  היו לנו אמנם חילוקי דעות, אבל את מסירותו והתמדתו של דוידי אפשר היה לראות מהיום הראשון.  אהבת ישראל שהייתה לו, היא שגרמה לו לעסוק בפרויקט במשך 30 שנה.

הוא לא היה מורגל ב"תנועת המונים".  לא היה איש של המון.  לכן היה צריך בהתחלה לעכל את הסגנון בו הובלנו את תנועת המתנדבים ההמונית אל תוך הצבא.

*                         *                         *

זיכרון האיש ופועלו הביאו אותי שוב לתהות על כוחנו כאומה מול אויבים מבית ומחוץ.

למשל – בעניין האיראני.

הרי ברור שהנכונות להקרבה של מעטים למען הרבים היא אבן יסוד כדי להוביל כל מערכה צבאית.
צריך את סיפורי דוידי והצנחנים במקום סיפורי זמרות המתות מעודף סמים.

האם אנו בנויים לכך?

מנצח מי שיש לו העוז, ההתמדה והתעוזה גם להקריב הקרבות קשות בדרך להצלת מדינת ישראל.

בתום ההלוויה פנה אלי אחד ממפקדי הצנחנים הבכירים לשעבר: "עקבתי אחריך במאבק נגד שחרור מחבלים.  אני יהודי מודאג כיום.  בישראל של פוסט עסקת שליט, זו הרי רק שאלה של זמן, מתי תקום תנועת 'ארבע אמהות' שתקרא לשמור ולהחזיר את שגרירינו שלמים, בריאים – בכל מחיר!  ולא לסכנם בחיסולים מיותרים של המדענים האיראנים".

חבריו הוסיפו בחצי רצינות: "אחר כך יעתרו לבג"ץ ארגוני זכויות אדם שיאמרו שפגיעה בפצצת אטום נגדית על האיראנים אינה חוקית בשל היותה כרוכה בפשעי מלחמה".

האמת: לא יכולתי להרגיע אותו ואת חבריו הלוחמים הוותיקים המודאגים.  קודם כל, כי קבוצת המשפטנים שמנהלים את חיינו תתעקש שזה נכון משפטית.

מי שרוצה להוביל מערכה נגד האיום הקיומי צריך להוביל את עם ישראל בנרטיבים אחרים.  צריך את סיפורי דוידי והצנחנים במקום סיפורי זמרות המתות מעודף סמים.  כדי להכין את העם למלחמה, צריך להחליף בהקדם את הקדקודים והקודים בתקשורת, ולראות בכך משימה לאומית ראשונה.

האם ביבי וברק מוכנים למטלה הזאת?

סרטונים

מאיר הר-ציון על דוידי

תא"ל צורי שגיא על דוידי

מתן וילנאי על דוידי

אלוף איציק מרדכי על דוידי

אל"מ יוהאר גל, חתנו של דוידי, על חותנו

מצדיעים לאהרן דוידי