מר יודע כל

נתנאל קראוס, כ' בסיון תשע"ב,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

שבועות קודם העלו אופציה לתצפית אסטרונומית באמצע הלילה. 4 לפנות בוקר ככה, ליד העברית. תכל'ס נשמע מעניין אז אמרנו שכן, וודאי, נשמע טוב, נשמע כמו מסע התעוררות בחמישית. או מסע בלי פק"לים, טרטורים ושבילי חצץ אינסופיים. או בעצם בלי מסע. פשוט לכוון שעון מעורר לעשרה לשלוש, לשים על הגב תיק עם ביסלי, במבה, קולה ושקית קטנה של m&m’s.
"למה אתה מביא ציין לייזר?", כאילו איך בדיוק הוא מתכנן לראות את הנקודה האדומה על הכוכב. הוא מסביר שבטח! שזה סוג חדש, ירוק, שרואים קרן כל הדרך!
אה הא..

צועדים לתחנה הראשונה על הדרך. איסוף, בוקר-לילה טוב, הנה עוד דמות שלא מבינה איך קמה. תופסים מונית לתחנה הבאה. המונה רץ קדימה, פלוס על הנוסע השלישי, ואם הייתה מזוודה אז גם. נהג מנומנם עושה עבורנו חישוב, מראה שבעצם הוא מפסיד עלינו. 600-700 במשמרת, חצי לבעל המונית (שזה כנראה לא הוא), כבר 300, ואז אוכל, דלק, עוצרים פה שם לפינוק. אז מה נשאר? 150 בקושי ליום... פפף.
דלת נטרקת מעבר לכביש, צל מנומנם מדדה.
דלת המונית נפתחת.
דלת המונית נסגרת.
ממשיכים.

חבר צוות "הדובה הגדולה" מנסה לארגן את החבורה התימהונית שקפאה לה על גבעה חשופה בלילה ירושלמי. כמה חבורות, כמה בודדים. כמה שהשכילו להצטייד בפליזים ושמיכות צמר, אחרים שרעדו בסווטשרטים דלים ופיקה. בעיקר צעירים שסתם הגניב אותם לבוא וכמה קבועים.
קצת אחרי שסיימו להרכיב טלסקופים בגדלים שונים, המדריך שולף חרב ג'דיי ומתחיל לנפנף לעבר מקבצי כוכבים. פגאסוס, אנדרומדה, קסיופיאה שדווקא מוכרת ואת העגלה שלא רואים. כמה מילים על צירים והבדלים בין שמיים של חורף וקיץ. 
וואו סתכל רואים את הקרן עד השמיים!
אה הא..

מתפעם בשקט ומנסה לעקוב אחרי המדריך שנותן סקירה קלילה על גרמי השמיים, ממלא את הזמן עבור החבורה שהשכימה עד למצגת והאירוע המרכזי שיקרה בעוד כשעתיים. ולאחר מכן שוב בעוד 105.5 שנים.
וואו, מדהים... באמת מדהים! מדהים לקלוט כמה מידע וסדר יש לנו מעל הראש. כמה שבקושי אנו תופסים על מה שהולך שם, והשם הזה הוא עצווום. ואולי הכי מדהים זה עצם המחשבה שיש מישהו, אחד, שמבין את הכול, מבין מבין. שיודע למה נוגה מסתובבת הפוך, מה מספר הכוכבים בגלקסיה שאנו רואים כניצוץ בודד במבנה השופר הצמוד לפגאסוס והאם יש קצה לאינסוף.    
מישהו שיודע הכול. החל מדי.אנ.איי בתא בודד בצמח באשה ועד לקוואזרים ודסקיות ספיחה. מטורף. 
מהר, איה שקית ה-m&m’s.
...מישהו שגם מבין מה זה דקסטרין, גומי אקסיה והאם באמת יש עקבות בוטנים. 
מדהים.


ארוחת שבת. לא זוכר איך הגענו לבדיחות שחורות, אבל כן. היא מרגיעה שזה בקטגוריה אבל לא בדיוק. אוקיי. 
איש אחד מגיע למעלה. אלוקים אומר לו שהוא חצי-חצי אבל אם הוא יספר לו שלוש בדיחות טובות הוא בגן עדן. בדיחה ראשונה, אלוקים צוחק. בדיחה שנייה, אלוקים צוחק. האיש מרגיש שהנה עוד רגע, עוד בדיחה אחת טובה, והוא בגן עדן. הוא שואל את אלוקים אם אפשר בדיחה שחורה. אלוקים מאשר והאיש מספר בדיחה על השואה. דממה, אלוקים לא צוחק.
"אחח.. הייתה צריך להיות שם".

זה הקטע, בדיוק זה הקטע. מה שכה מתסכל, הפער העצום הזה. המחשבה על האפשרות שמשהו שיודע הכול מסוגל להבין איך זה להיות אפילו האיש הכי חכם על כדור הארץ - שהוא בעצם אפס זעום ועגול בהשוואה אליו. ובטח כשיורדים לרזולוציה של אדם מן השורה.
מפחיד אפילו להיכנס להצבת דוגמאות משום שהרגש האנושי יברח לכעס וטינה מפני ה"חישוב הקר". מצד שני, לא פעם נוצר הרושם שאלוקים מפגין חיבה, או לחילופין כעס. ואם זו סדרת חינוך כלפי אומה אז זה די מתנגש עם חשבון אישי של פרט בודד. ואולי גם כאן ישנו חישוב מסוים. איך נדע, אפשר שמהיבט קוואזרי על-תבונתי ומרוחק כל מה שקורה כאן חסר משמעות ושמעבר למשוכה שלנו, במבט לאחור, בעצמנו לא נבין על מה המהומה. היי, דרך אגב, זה עדיין ממש לא פייר. ורוב הסיכויים שזה גם לא זה.

להשלים עם חוסר הבנה.
ושלאיש אין תשובה.
קשה קשה.

רש"י כותב: "...ואם תאמרו איני מכיר במעשיו, זו קשה מן הראשונה" (בהעלותך).
בערך, אבל...