מסתירי פנים

נתנאל קראוס, כ"ב באב תשע"ב,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
קשיים של חוסר הבנה הם דבר אחד. קשיים של חוסר הבנה המלווים מעשה מתבקש הם דבר אחר. למשל עליך לעשות כך או להימנע מלעשות דברים אלו. "למה?" כשאלה מתבקשת, או "למה לא?", או "למה ומה אם לא?", ואף "מה זה ייתן לי?" - גם כן שאלה לגיטימית בימים קפיטליסטיים טרופים אלו.
פשוט לסמוך עליך כי אתה אומר?!
אסור כי חמור, מחייב כי חשוב, ראוי משום שכך הורה מומחה מרא דהו. 
לא מעט פעמים מידת השכנוע מתנדפת מעבר למילים החמורות החסרות בסיס הגיוני לאדם באשר הוא, או במקרה גרוע יותר עולה תחושה מטרידה של כפייה. חשד שאין מספרים את הסיבה האמיתית להוראה, אולי מיטיבים בשחרור חצי-סיבה.

אנשים נוטים לשמור מידע לעצמם, וזו אינה סיסמא גרידא, משום שידע הוא כח.
במידה ורכשתי ידע כלשהו האינטרס שלי, והובס יסכים, שזרים לא ייוודעו אליו ויצטרכו לי. טכניקה, ספקים, מספרי טלפונים, למי כדאי לפנות, היכן ניתן למצוא, כשרון, סודות, כמויות, מחירים, זמנים. תיווך.

גם אם אינני חובב את המשחק ואף מצליח להתנהל בו ישנם נקודות מעטות בהם אתקשה להרגיש בנוח.
יהדות, כמובן, כדבר עקרוני בחיי מאמין, שלא כעיסוקים שונים כגון ספורט, אומנויות או אפילו עבודה, היא אחת הנקודות. באופן כללי, אם יורו לאדם לעשות דבר מה שהוא אינו ער לפשרו עצם היישום יהיה חסר. נעשה וזהו, ניפטר מזה, נשפוך מים כי רטוב זה נקי. מניחים שההוראה סתמית ואם היו חושבים פעמיים, אם כלל היו ערים, מרום מושבם, למציאות עצמה. 
התרעומת מתעצמת במיוחד ברגעים בהם אדם זועף או מחייך ברחמים המהולים בהתנשאות. כאשר ימנעו מלנסות להסביר, במידה והיו כלליים מידי, ובוודאי בשעה שיתנסחו במעורפלות המכוונת להותיר כך הדברים, כאילו בי האשמה בכך שהם חסרים יכולות מנטאליות המאפשרות בהירות ויכולת העברת מסרים קוהרנטית. ולחילופין, בפן עולב של חוסר מוכנות ראוי מצידי, לטעמם כמובן. 
אלא אם כן היה לך ייחוס, אז הדברים היו אחרת לגמרי... הבת של המנכ"ל, הבן של הרב, וכל מי שידליק אינטרסים של חיבה רצויה מצד מיטיבים פוטנציאליים. כלומר, כל עוד אינם מאיימים על מעמדם.

שוב ושוב, מידי תקופה מעגל נסגר. מופיעים סימוכין המצדיקים הוראות לא מיושבות. 
לפני שנים, בשיחה עם חבר, דובר על כך שלפעמים מתוך שני מקורות, האחד יהודי והשני חילוני הטוענים אותו הדבר, דווקא המקור החילוני ישכנע, כביכול יאמת את המקור היהודי שקדם לו. תהייה שטיפחה תחושה מעיקה מפני מערכת סובייקטיבית שאחד התוצרים שלה הוא משהו שמתקרב לחוסר אמון או כזה שמצריך אמון טוטאלי-עיוור.
הסברים מאומנות לחימה סינית, כמרים אירופאים, תרבות זרה מפי חבר-טייל. תובנות יומיומיות שאנשים חולקים בסופרמרקט ובשווקים וירטואליים. סיפורים. לא פעם ממלאים אלו את מקומה של הסיבתיות הנעדרת מההוראות.
אפילו בגמרא כשמישהו שואל "אמאי?!".

מסתוריות מוגזמת מצד סמכויות רוחניות, כמו העלמת מידע טכני מפני מתעניינים חדשים בתחום, יוצרת רתיעה קלה, במיוחד לאור מציאות של "תרבות קוד פתוח" ושקיפות. ההנחה הבסיסית כיום היא שכסף הוא גלגל שיניים מרכזי בשיקוליהם של פרטים בעלי מידע, אך קשה להשליך הנחה זו על העולם התורני, גם משום שזה לא נעים... 
אולי הערפול לכשעצמו הוא חלק מה"קטע", עם תופעות לוואי נסבלות בסך הכל.