תיאוריית הטעות

נתנאל קראוס, כ"ט באלול תשע"ב,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
הנחת יסוד. ייתכן ואין זה הביטוי המדויק אך הוא משתלב עבורי טוב ברעיון וחצי הבא, מה גם שהניסוח שאול משיחה עם דמות יקרה, דבר שהופך אותו לאותנטי, ובכך מעלה את ערכו, וזאת על אף היותו עלול לחטוא ללשון העברית. אדהכי והכי, ובין כך או כך, הדיון הלשוני אינו העיקר אלא על פי רוב מסיט ומבלבל. 
כמו לקרוא לבן תמר. 
תמר יפה. 
תמר טוב.

אנשים מונעים מתוך הנחות יסוד. לדוגמא בחורה החפצה בבחור עשיר המנוכס למישרין בירוקת וש"חים, מטלטלין, מקרקעין ושות'. שיהיה נראה פחות או יותר, ועם שכל לערך, זה בסדר אבל העיקר שיהיה עשיר. מדוע? זו כבר שאלה אחרת. מפוקסת מטרה העלמה ומי שלא יעמוד בקריטריון ייפול שדוד ל-"זה לא אני זה אתה". ככל הנראה בחורים טובים ישללו רק בשל אותו עקרון עיקש, וכן תמיהה ראויה לכשעצמה אם הגברת תעצור ביום מן הימים לבחון מחדש את מטרותיה בבחירת בן זוגה הבעל"ט.
ובקשר לשאלה האחרת – היא רוצה להקים אימפריית-על של חסד, לא שעוני יוקרה, תיקים של דולצ'ה, האמר צעצוע עם נצנצים או סמארטפון שיספק לה גישה 24/7 לפייסבוק. 
באמת. 
טוב... 
אולי תיק אחד.

אז יופי שיש סיבה. כלומר עכשיו שאנחנו יודעים מה היא רוצה ולאן כל זה ישמש אנו מרגישים בנוח, ובטח גם היא, אבל מה קורה אם לא יודעים. כי עכשיו, ובסך הכל, אם ההשגחה תכוון שלא ילך לה עם בערך שהוא עשיר אזי בשלב כלשהו, באופן טבעי, היא תשבר ותתפשר על בחור שיש לו יותר מ'רק כסף'. וזאת במקביל לניפוץ אימפריית החסד שלה. והתיק.
לא נעים.

אם לא יודעים, במידה ומשהו מפריע, מטריד, מתסכל, מעיב, מציק. לא משהו קטן, גדול. אך חמקמק. וכשיודעים אך לא בטוחים אבל מחליטים או שמא לא בטוחים ולא מחליטים והכי גרוע כשלא יודעים ולא בטוחים ולא מחליטים.
אז לשאול לגבי ההנחה? לעשות את כל הדרך אחורה מההחלטה אל הביטחון ועוד אל הידיעה ואז להתחיל להתעסק עם ההנחה הראשונית. עם "מה בכלל אני רוצה?" אתה שפוי?!

יש, או בעצם כמעט כולם, שמעדיפים שלא להתעסק עם אותם הנחות יסוד, עקרונות או מה ששמם, הדברים האלו שאנו מתקבעים אליהם – טוב, רע, מותר, אסור, מומלץ, שווה, ה' ירחם. הגדרה מטושטשת וגבולית למושגים כמו נורמה או ערכים, תרכובת שלכאורה משלבת השפעות חיצוניות ופן אישי. למה מפריע לי שככה, שזה מה שהוא אומר, שזה מה שהיא רוצה. מי מבקש קפה נטול כפול??

הנחות יסוד. נשמע אקטיבי למרות שמדובר ללא ספק בפסיביקה. מישהו אחר שהניח זאת אצלנו - שזה כבר מתקרב לנורמה, חינוך וסוכני חיברות. למשל: זה לא בריא ששניים שיצאו תקופת מה בקשר רציני ישמרו על קשר. לא בריא לעשות מלא דברים, או לא ראוי, או לא כדאי, או לא מוסרי, או לא ישר, או לא מתאים. פשוט לא. עדיף שלא. 
תשמע.. 
עדיף ש.. 
אאהה.. 
לא. 

עדיין, אנשים כן מותחים גבולות. החל מגיל צעיר מול ההורה, הגננת, הכלב של השכן והמורה בבית ספר. גם אם ככלל הנורמה אכן מצליחה לתחם אותנו למסגרת כללית אחידה הרי שאישה ואיש מידי פעם, ובנקודות מאוד נקודתיות, מנסים טיפה ללחוץ הצידה. יש שירחיקו לארצות משונות לגלגל רעיונות, יש ששמים כובע, יטשטשו עקבות בחיוך סתמי או יסתירו את כריכת הספר.
זה משהו שכולם עושים, השוני רק במינונים. כולם באופן מוחלט, ואף שזה נשמע דמגוגי, חורגים. או חוטאים. 
השאלה ממה.   

ג'ון לסלי מקי, פילוסוף אוסטרלי, מדבר על תיאוריית טעות במוסר. האיש חווה קושי מכך שנמנע ממנו למצוא עובדות שיגדירו בצורה חדה תכונות מוסר כמו טוב, רע, צדק, אומץ, נדיבות וכו'. הפילוסוף הגיע למסקנה שבתכלס אין ערכים. כלום, גורנישט, אבל שבעצם זה טוב שאנחנו חיים בטעות וחושבים שיש דברים כאלו שנקראים ערכים. 
רגע לפני שנגלוש לוויכוחים מחתך גיל התיכון, אפשר לומר בקצרה שלו, כאדם שלא היה מי יודע מה דתי, זה הסתדר אך לנו, כאנשים מאמינים, לא.
אז לא, כלומר כן, לכאורה.
גם כמאמינים בכוח קוסמי (תיאור מגניב לה') שהתגלה לעמנו לפני מאות בשנים עדיין אין לנו הוכחה לוגית לערכים כמו טוב ורע. הדבר ה"אובייקטיבי" היחיד מבחינתנו הוא זה שאלוקים אמר, וזה אמור להספיק לנו כמובן, אבל... בעצם יוצא שאנחנו יודעים מה אבל לא למה. כעת הדבר תלוי באיזה שלב את/ה מתייאש/ת מלהמשיך לשאול ומשלימ/ה עם הקיים. החסר.
שזה מיקום מעניין למדי לבן/ת אנוש.

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) [מאמר "לשוב בחזרה" בחוברת "אור פני מלך"] אומר, ובמחילה אקצר, שתשובה היא לחזור להיות "אני":
"...התשובה היא, לחזור לדרך האמיתית של ה"אני" ולייעודו כמות שהוא ודווקא למחוק ולנסות לשכוח את כל אותן נקודות טפלות וצדדיות. הנקודה הפנימית והאמיתית של התשובה, היא התשוקה להתקשר שוב ושוב במשהו עיקרי ויסודי דווקא. 
מהי אפוא התשובה בפועל? לא הניסיון להיות דתי יותר, אף לא הניסיון להיות טוב יותר. כאמור, יש בתשובה משהו עמוק וגדול הניסיון להיות אני".

אני, או אנחנו, בתור מי שחסרים הבנה מלאה ופשוט סומכים על מישהו אחר.
אנו, בעלי ההיגיון המוגבל, החושבים שקולטים חלק מהדברים, וחלק נראים לנו, אעפס, ביזאריים או לא הכי שייכים. 
להבין שזה אני, קטנטנצי'ק. שאם אני לא מבין משהו אין זה אומר שזה שטויות במיץ מהבלנדר החדש שקיבלתי.
שאני אני. והיומרה להכיל את אלוקים וסיבותיו מופרכת. 
והמחשבה שאדם שלא הקיף ולמד לעומק ש"ס ופוסקים יגיד על השקפה ומצווה כזו או אחרת שהיא לא רלוונטית, ואף יפסול, היא גם כן מופרכת.
שצניעות לא תזיק.   

ראש השנה. יופי. 
למצוא את עצמנו מתחת לשכבות התירוצים, החששות ממה שאומרים עלינו, לנו, דורשים מאיתנו. בין הפתקים והרשימות, המשימות, החובות, המטלות, הקניות, העבודות, התורים בסופר, שטיפות הכלים, דפדופי הדפים, המנגינות, תקיעת השופר, תשליך, ים, לקפל דפים, לנער כיסים, להספיק לערבית. פרויקט בספטמבר, פגישה בחמישי, טלפונים הזויים. רגשות, מחשבות, תכנונים. 
לך תמצא נשמה וחלקים אלוקיים. משהו פשוט, תמים, שלא מושפע מגורמים חיצוניים. 
לך.
באמת, לך. 


שנזכה.
שנה טובה.