תהליך האינפנטיליזציה הנשית

נתנאל קראוס, ו' בחשון תשע"ג,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
בדיקת ספונטניות בצהרי שישי. 
טלפון. שואל אם אצטרף לשבת בנווה דניאל.
בשבת בצהריים, לאחר קריאת ספר שהוביל לנמנום קל על נדנדת עץ חסרת השבחה ארגונומית וחזרה לערות בעקבות מרדף אחר כלבה אנרגטית שתלשה נורות גינה סולאריות להנאתה, יצאנו לסיבוב בשדה בועז.

אף פעם לא הייתי בנווה דניאל. גם אף פעם לא הייתי בשדה בועז. שני הפכים מוחלטים תחת אותה הקטגוריה - התנחלות. אם הייתי כתב נועז שיוצא הרחק אי שם ואל מעבר לקו הירוק לצלם עוד התנחלות הייתי מחנה את הרכב השכור, במידה והיה, בנווה דניאל ויוצא רגלית 200 מטר אל החול, הכלבים המאיימים, הבתים ממיני קרוואנים מאולתרים וג'יפים קטנים צהבהבים מעפר. אל המערב הפרוע. פרוע לעומת הבוורלי הילס שהולך מעבר לציר המתעקל 200 מטר חזרה משם, מבעד לגפני הפרא, עצי השזיף והשומרה הנטושה של הפלאחים מלפני כמה עשרות שנים (לפי התיארוך של מורה הדרך לעתיד שלנו).
תובנה ראשונה: יודעים מה שמראים לנו. אם אנו יודעים מה יש מעבר למה שמראים אנו עשויים להבין שמדובר בהטעיה, תחזוק סטריאוטיפ מתוך אג'נדה ושלילה. אם איננו יודעים שיש מעבר אנו נוטים להאמין, לצקצק פעם אחת, לשאוף ולנשוף קלות. 

לא שבת, אבל קרוב. חול המועד.
שבים מטיול קטן בגולן. חוזרים לתנועה הפקוקה והמרומזרת בעיר. המזגן ברכב מיוצב על רמה סבירה בין המעוטפים בסוודר ואלו שלא. יש מי הממונה על תחלופת שירים ראויה שתספק-כל כאשר המנעד נע בין עדי רן לניסיון שלא צלח טרק אלקטרוני מלייבל אינדי מחו"ל.
רמזור אדום, ממתינים. תיכוניסטית חרדיה חוצה את הפסים הלבנים לעבר האיש הירוק השני, מבט סתמי לפנים. בהירה, חולצת בית ספר תכולה, חצאית כחולה, שיער צהוב, בלונדיני. משהו לא הסתדר, היא לא נראתה בלונדינית. רגע של תהיה אם זו מחשבה הגיונית.. כלומר אנשים שנראים בלונדים? השערות קלות בנוגע לתאימות מבנה פנים וצבע שיער.
"תגידו", שואל, "נראה לכם שהנערה החרדיה, זאת, חימצנה את השיער?". 
הוא מסב מבט, נראה לו שלא נראה לו. 
זעזוע מאחור. היא לא מאמינה איך הן תמיד עובדות עלינו "בנים...", ברור שכן.     
תובנה שנייה: לבנות ובנים הבחנה שונה. בנים מתקשים לזהות שיער צבוע, כמו גם פאות, בנות מצליחות עם אחוזים נמוכים של טעויות סטטיסטיות. רמות התעסקות ופוקוסים שונים לשני המינים כגון: שיער, ציפורניים, שרירים. נעצור כאן מבעוד נגיע לנושאים שיעצבנו פרטים שהטופיק בקרבם. נושאים שאין מומלץ לציין כרגע כגון פוליטיקה, לימוד תורה, שחרור מחבלים ואפייה. 

הייתה חצי דקה של חשש מהנושא כי ישר יקפצו לסווג אה שוביניסט! אה פמיניסט! ואז היא עברה. נמנע מלהיכנס לכשלים כמו מתי פמיניזמים הופכים לשוביניזמים, על אף הקנטרנות הקומית הפוטנציאלית.
על כל פנים, ברור שיש שוני בין בנים לבנות וגם כשיש שוויון מדובר בשוויון טכני. כלומר טכנית בנות יכולות להצביע (אבל האם בנים סומכים עליהן?) או טכנית יכולות להתקבל לאותה משרה (שוב, האם בנים סומכים עליהן?) או טכנית יכולות ללמוד תורה (אבל עד כמה בנים מעריכים את הלימוד שלהן?) ולהפך. 
כן יש להפך, על פניו זה לא נראה ככה אבל יש. פשוט מדובר בנושאים שונים שבנות כשלעצמן הפסיקו להעריך.
נאמר א' וב' שונים. א' מעריך דברים מסוימים וב' מעריך דברים אחרים. א' מקנא בב' מסיבות אמיתיות בהחלט ודורש שוויון. יש שוויון וא' עוסק באותם דברים ואפילו מראה לב' שהוא פי 10 עליו (כאילו ברור...). א' מתמקד בערכים של ב' וכתוצאת לוואי ערכי ב' עולים בחשיבות ואילו הערכים של א' נזנחים או חשיבותם פוחתת אף בעיניו, ובטח לאחר שב' אף לא צייץ לגבי שוויון זכויות כלפי ערכי א'.
אני שוטף.. תישארי בחדר, את לא הולכת למטבח עכשיו. היי! אבל אני שוטף!! אני!
תיאוריה.  
אולי.

לפני מלא שבתות, עוד טרם הספיקותי לשכור בעיר הקודש, התארחתי לערב שישי על גג בנחלאות תחתית. היה כיף, תמיד כיף, ובינתיים אני אחד השורדים הותיקים שלא עפו מהמעגל לאחר התבטאות חסרת טאקט. כן קורה. 
בשיחה אגבית בנושא לימוד תורה לנשים אחת הבנות אמרה על הגמרא "טקסט" ואחר כך אמרה "טקסט" גם על התנ"ך. הממ... שתקתי. בכל זאת שורד.  
נחזור שנייה לנווה דניאל, קצת לפני הנמנומים. 
בארוחת צהריים רבע-צחקתי שבנות שאומרות את המילה "טקסט" על ספרי קודש הן פסולות. השתיים היו בהלם, טוב.. לא בהלם, מופתעות קלות. הן פשוט לא הבינו פשר, וזו בדיוק הנקודה. הרי באותו רגע לכל בחור תוצרת ישיבת הסדר/גבוהה סטנדרטית הייתה נדלקת צ'קלקה אדומה. ליד הצ'קלקה תהבהב בתאורת לדים אחת המילים הבאות: מחַקרים, זילות, חיר"ש (חסך ביראת שמיים).

בנות רגישות לכך שבנים לא מעריכים את שנת המדרשה שלהן. הייתי רוצה להאמין שזה אותה הערכה שבוגרי הסדר מפגינים כלפי דרדקי שיעור א'. כלומר רק באזור שנה ד' בחור ישיבה ממוצע קולט שהוא לא הבין מה שחשב שמבין בב'.  
בנות רגישות לכך שבנים חושבים שזה מגניב שהן עושות קידוש, המוציא, זימון. טוב, זה מגניב. אגב, יש בנות שמתעצבנות על בנות שכאלו. 
המתעצבנות לא למדו עד שיעור ה'. 

ובכן, ה"טקסט".
לכאורה חוסר מודעות לפרטים צורמניים בקרב לומדי תורה. אך למעשה הלכאורה הלן, דווקא, היא המפתיעה. שכן רבנים, ככלל הידוע, לא מדברים כך.
רגע... 
הן הרי למדו במדרשות. 
רבנים מלמדים במדרשות. אולי רבנים שמלמדים במדרשות כן מדברים ככה. 
האם יש הבדל בין רבנים שמלמדים בנות לרבנים שמלמדים בנים, או לרבנים שלדעתם בנות לא צריכות ללמוד גמרא לכתחילה. האם רבנים המלמדים קבוצות וקבוצים מלמדים באופן שונה כל התקבצות.

ובכן, ה"טקסט" 2.
נקודת התייחסות נוספת לדיפרנציאציה קלה בין הלומדים והלומדות היא התועלת שרוצים להפיק מן התורה. נדמה שבנים ובנות, הלומדות/ים תורה, באופן טבעי נמשכים/ות לעסוק בנושאים שהם/ן מתחברים/ות אליהם אינטלקטואלית או פיקנטרית. 
הממ... מסכת פסחים או מסכת קידושין. 
הממ... עירובין או עבודה זרה.
מממ... מנחות או ברכות.
עכשיו, במחילה מכבוד תורתנו הקדושה, אבל בקצרה רק אומר שייתכן אולי וישנו סיכוי ש(תכל'ס זה ככה) – יש דברים בתורה שוואלה הם לא מעניינים, לא "כיף" ללמוד אותם. לא נסחפים ומרגישים אופוריה עילאה מזיו השכינה. ויש דברים שהם מאוד מעניינים. כיף ללמוד ולגלות אותם. נסחפים ומרגישים אופוריה עילאה מזיו השכינה. יש אפילו ספרים שנפתחים בסתר בשעות מאוחרות בניסיון לא למשוך תשומת לב רבה, למשל ספרי קבלה וואאאהההה (שאפשר למצוא בחנויות הספרים המובחרות...). מעניין, מסקרן. 
הנקודה היא: תלמידי ישיבה גם אם חושבים כפי המתואר לעיל בחיים לא ישללו בפרהסיה את המשעמם (מחילה) כי תורה לא לומדים מתוך "עניין/מגניב/ווואאאאה". 
ובנות אעפס... 
א. יצא לשמוע אמירה כזו בלייב.
ב. זו תחושה שעולה בשיחות או נובעת מנושאי הלימוד שבנות עוסקות בהם. 
ג. ישנן בנות למדניות שמרימות גבה כלפי בנות למדניות. על הצורה בה לומדות, איך שמגיעות ללימוד מתוך המסקנות.
אוי זה נשמע נורא, אפילו עושה מלא עוול ללומדות תורה באשר הן. 
אבל זה ככה עדיין. 
סטטיסטית.
חוץ מ...

בקיצור נמרץ,
בנים רואים דברים בצורה מסוימת.
בנות רואות דברים בצורה מסוימת.
בנוסף אנו מקבלים חינוך שונה. השנה א' שלו בישיבה והשנה א' שלה במדרשה שונות. 
מי שלמד ארבע שנים במסגרת ישיבה יחוש, במידת צדק, שיודע יותר ממי שלמד שנה.
שונים אך שווים יאמרו המפייסים. עם זאת על פני השטח ובאופן גס נראה שבנים שווים יותר. 
בנים חושבים שהם שווים יותר. יש בנים שנהנים מכך בשקט. ישנם החשים שלא בנוח עם הרגשה זו.
ככל הנראה השוויון הוא בכך שגם בנות חושבות שהן שוות יותר. 

בהתחלה הכותרת הייתה פשוטה. "הטקסט בגמרא אומר", פלוס מינוס. 
לפני מספר ימים פגשתי את המושג אינפנטיליזציה בערך אנציקלופדי בהקשר למבוגרים המתלבשים כמו צעירים (ג'ינס משופשף, טי). תהיתי אם בהקשר דנן המושג יביע לעג חלילה, אבל מכיוון שכל מי שעוסק בנושא עושה זאת מתוך דחף אובייקטיבי טהור הרי שאף אחד לא אמור להיפגע ממילה לועזית "מדעית", גם אם ניתן לתרגמה באופן חלקי לטמבליזציה.

שבת בבוקר לפני מספר חודשים, בעלייה מאגרון לכיכר פאריס, הצצתי בפתח בית הכנסת הקונסרבטיבי. חזרנו מהכותל בשעה בה צעירי קטמון מתעוררים עם קפה ומאפה לקראת המניין בעשר כשבפנים הנעימו נשים וגברים בטליתות. גברת נחמדה עם כיפה לבנה רחבה וטלית עברה ליד הדלת. 
"גיד שאבס" אמרה.
"גיד שאבס" עניתי. חייכתי. זה היה מוזר שהיא לובשת טלית וכיפה, שהיא רוצה להיות כמו גבר. 
להבדיל, אבל די בדומה, מוזר לבנים שבנות רוצות לעשות קידוש כמו שלבנים אין עניין להדליק נרות בכניסת שבת. מוזר לבנים שבנות רוצות להיות חייבות במעשים כשהן לא חייבות, ובעצם, במן סתירה כלפי עצמן, לא רוצות להתחייב. מוזר.   
למה היא רוצה לעשות קידוש?
למה היא רוצה לעשות המוציא?
למה היא רוצה להיות חזנית בקבלת שבת (מניין מוזר-גבולי של חבר'ה צעירים בעיר, אל תשאלו..)?
למה?! 

כמה תשובות פייסניות לכך שבנות פטורות מלא מעט מצוות. בגלל חובות הבית (שוביניזם?). בגלל שהתורה חושבת שנשים אינן זקוקות למצוות וקיומן מפני שיש להן ממילא חיבה יתרה לעבודת הבורא, יותר מאשר לגברים (פמיניזם?).
נחמד. לא יספק מן הסתם.
 
הפסות דעת או לא. מה שלא. 
לבנים מוזר שבנות רוצות להיות בנים. שמאמצות התנהגות בנימית ודיבור בנימי. בנים אוהבים (סטטיסטית) בנות שהן בנות. 
בהקשרי שידוכים – בנות שלומדות במדרשה לא "מאיימות" על בנים פוטנציאליים. הן, אממ... איך נאמר, עשויות להצטייר כ"מוזרות" עבור בנים פוטנציאליים אם הלימוד שלהן באותה מדרשה יתבטא בצורה בנימית. אין לי שום סיכוי להסביר את זה, כי זה לא הגיוני. נסו לזרום. 

גם בנים עוברים טמבליזציה. 
כאן באמת מיותר להרחיב, רק לציין דגש על מאפיינים בנימיים מהותיים שמושפעים ומשתנים בעקבות הלחץ החברתי לשוויון. כך שבסופו של דבר, כל מין מאבד מעצמו מתוך שאיפה בלתי אפשרית לאחידות מלאה. למרות הכל.

תכננתי לציין שהכרתי בעבר המתרחק אחת הנאמנה לפן הנשי שלה. האמת שפגשתי אותה לא מזמן ואז פגשתי אותה שוב כמה דקות לאחר מכן בסיטואציה מוזרה למדי בה צנחתי לחצץ מגובה 2 מטר ללא נזק, מלבד לשריטה קטנה בכף היד מגדר חלדתית ומשוננת, בעקבות סוודר ומפתח שנשכחו היכן שהוא מאחור.
כאילו מתוך ניסיון להקביל ולומר שישנן בנות המאבדות את הזהות הנשית שלהן, לפחות כלפי חוץ, מתוך העיסוק הלא פוסק בלהוכיח יכולת להיות גם בן.
אבל נראה לי שזו תהיה פסקה מיותרת. 

באופן מפתיע לפרידריך ניטשה ישנה התייחסות מעניינת לנושא:
"עצם המאבק לשוויון זכויות הוא כבר אות למחלה: כל רופא יודע זאת. האשה, ככל שתרבה בה האשה, דוחה מעל עצמה בידיים וברגליים את הזכויות בכלל: המצב הטבעי, הלא היא המלחמה הנצחית בין המינים, מעניק לה בהחלט מקום בראש".
פייסן?