צו שמונה

נתנאל קראוס, ט' בכסלו תשע"ג,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
דופקים בדלת בערב שבת, הוא ניגש ופותח את הדלת. חייל אומר שלום ומוסר מעטפה. צו שמונה. גיוס חירום. שקט בחוץ, שום מטוסי קרב רועמים או קולות ירי. הדבר היחיד שמטריד את החייל זה כמות המכתבים שנשארה והערכה משתנה כלפי הזמן בו יסיים את המטלה.
המכתב לא מגיע לדמות צבאית הממתינה בדקת קריאה למשימה, המקדישה חלק ניכר ממשך היום לפיתוח יכולות פיסיות ותרגול דיווחים, תנועה, הסוואה. המכתב מגיע לאזרח שלמד ועובד, מן השורה אומרים, עם משפחה ומספיק דברים שהוא צריך לדאוג להם. ובכל זאת, לאזרח הזה באחד הארונות יש חולצה ירוקה ומכנסיים ירוקים ונעליים שחורות עם שאריות גרגירי חול מן האימון הקודם בשטח. החייל-שליח רק מוסר את המכתב, לא צריך יותר מכך. האזרח חוזר לתודעה ישנה.
החייל בודק את הכתובת הבאה.
לכל מכתב יש שם.
שם של לוחם.

יש כמה סוגים של אנשים שעושים מילואים ורק חלק קטן נהנה מהדבר לכשעצמו. המערכת הבירוקרטית האיטית והלא מסונכרנת. שום דבר לא מוכן בזמן, תמיד משהו חסר כי ההוא עם המפתח אוכל, ישן, נסע או שלא ידוע מי זה. טלפונים, אצל מי המפתח, איפה הוא, מה המספר שלו, תביא לי אותו, המפתח לא אצלך? אצל מי? אולי שם, אולי פה, טלפונים. קבוצה שלמה של חיילים בוהה בקיר, מדברת, הזמן עובר. עוד מעט ארוחת צהריים ואז ארוחת ערב ואז ישנים ואז מחר קצר ואולי זזים מוקדם. הקצינים בטלפון, אחד כבר התייאש ויושב איתנו ואז נזכר בעוד מישהו שאפשר לחייג אליו. אתה יודע אולי איפה המפתח, אנחנו פה בחוץ כבר 10 דקות אחרי המפתח.. מה? לא, לא אמרו לנו. שם? מחכים לנו? פףף... טוב כן אנחנו באים. חבר'ה יאללה חוזרים לשם. תהלוכה איטית של חיילים, סטודנטים, שכירים, עצמאיים, שבמציאות אחרת רובם היו מתקתקים את העסק. כאן זה אחרת.

יש כמה סוגים של אנשים שעושים מילואים. וחלק שיודעים להפריד בין עיקר וטפל. אימון וסחבת. חלק עושים זאת באופן טבעי מתוך תודעה שהמידע הלז יידרש מהם בעתיד, חלק עושים זאת כלקח מן העבר, מהמלחמה הקודמת, ממשימה. באים בנחת, נושמים לאט, נרגעים. חבל על העצבים. מביאים ספר, מוזיקה טובה, סיפורים, תוכן לרגעים הארוכים של בין לבין. אבל באימון...
באימון הם ירצינו, יקשיבו, יבצעו מה שנדרש, יתרגלו. שוב ואז שוב ואז עוד פעם. 

ביום שבו אתה חוזר מהמילואים אתה מסתכל על כולם בצורה קצת שונה, כאילו הם שאננים מידי או דוחקים פרטים מסוימים הלאה מהם. 
אתה יוצא לריצה קלה. שכיבות, כפיפות. בשביל הבריאות כמובן, אבל בשביל עוד משהו. אתה רץ עם חבר. בחור רץ מולך. שניים חולפים על פניך במהירות. צעירים יותר, צעירים פחות. גם הם רצים בשביל הבריאות, אבל גם בשביל עוד משהו.

כשהמערכת מגייסת היא מרכיבה פאזל ענק של מאתרים, ציידים, מטווחים, מפעילים, חכמים, מתקנים, מרפאים. עשרות התמחויות העובדות במקביל למילוי משימות עבור מטרת-על אחת. הגנה.
יום אחד יקראו לנו ואנו נהיה שוב מוכנים. כל אחד בשלב אחר של החיים, ועדיין. בכושר סביר, מאומנים. משמרים כשירות בתחומי ההתמחות שהקנו לנו מתוך תודעה של כלים. מחויבות החלק לשלם.

לא כולם קיבלו צו, וזה בסדר. לא כולם להוטים.
במידה והיו מקבלים, הם היו יודעים מה לעשות.