דוד יקר שלום

כבר לפני 10 שנים עברתם כל המשפחה את הארץ. 10 שנים?! אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. וביום שישי האחרון כשבאת לבקר דיברנו, ושיחה אודות זה עשה כך וזה לומד כך הפכה מהר מאוד לשיחה על אידיאלים, למאבק תרבויות. אמרת שאינני יודעת עד כמה אתה קיצוני, צדקת. תמיד האמנתי לסיפור שלכם על כך שעזבתם כדי שתוכל לעשות את הפוסט דוקטורט שלך, ושנשארתם כי פחדתם בגלל הפיגועים. וביום שישי אמרת שאין זה כך. גירשו אתכם מהבית אמרתי לי. מי גירש אתכם? שאלתי אני, איזה יסמני"ק עם אלה? אתם גירשתם, ענית אתה. לא יכולנו להישאר בגלל ההתנחלויות.

דיברנו עוד. הצעתי לך ללכת לבקר את החברה שלי מנצרים שגרים בקרווילה... לראות מה זה אנשים שגורשו מהבית. אמרת שאתה כבר 10 שנים לא גר בארץ שלך. אבל אתה, דודי היקר, אתה בחרת לברוח, אף אחד לא בא וגרר אותך בכוח ברחת, הפקרת את עמך, לא גורשת. אמרת שכל בר דעת היה יכול לראות שנוכחותנו בגוש הייתה מיותרת, אבל כששאלתי אותך מה לדעתך זכותנו על הארץ, שתקת. הוספת גם לספר איך לילדים שלך אין כמעט בכלל חברים יהודים, אז אימא שלי אמרה לך שזה אולי לא המקום לגדל בו את הילדים את הילדים, עשית פרצוף של מה לעשות, והכרזת שבעינייך מה שחשוב זה איך מגדלים את הילדים, ולא מי אימא שלהם. כך שאם הילדים שלך יתחתנו עם גויות זה לא ממש משנה. הוספת גם שלדעתך אלטלנה היה דבר גדול ונפלא, מהלך נכון ביותר, יהודים יורים על יהודים. צעד הכרחי, קראת לזה כמדומני.

אמור לי, מאיפה השנאה? מאיפה השנאה לעם, לארץ ולתורה? מאיפה לקחת כ"כ הרבה שנאה שאתה מוכן לירות בכל מי שלא חושב כמוך? מאיפה לקחת כ"כ הרבה שנאה שאינך מוכן אפילו לחיות באותה ארץ עם אילו שדעתם שונה, שעושים את מעשים בכוח ערכי התורה? טענת נגד הכיבוש, והלכת לגור במדינה הכובשת הגדולה ביותר בעולם, שהשפילה את עם הארץ וסגרה אותו בשמורות. בכך נתגלתה חרפתך. לא משום שנאת הכיבוש הלכת, כי אם משום שנאת העם והארץ הלכת.

הרבה דיברנו על מאבק התרבויות, הדת מול החילוניות. לאיפה זה הולך. אני טענתי שלטווח הארוך יש כאן מקום רק לתרבות אחת. טענת למולי שדווקא יש מקום לתרבות התורה תחת שלטון התרבות החילונית, והבאת כראיה את פריחת הציבור הדתי כיום. לא כ"כ הצלחתי להסביר לך למה לטווח הארוך המצב הזה לא יכול להמשך, וזה לא רק בגלל שתרבות החילוניות שמה לה למטרה להשפילנו. אתה הסיבה הטובה ביותר שיש לי להביא, אתה ההוכחה שהתרבויות לא יוכלו לדור פה בכפיפה אחת לעולמים. הן בחרת לעזוב כי לא יכולת לחיות עם דרכי, ודרכם של עוד רבים וטובים מבני עמנו. בקיצוניות, רואים את נקודת המאבק. ואתה בקיצוניות שלך לא יכולת לקבל תרבות אחרת.

דוד יקר, יהודי אתה, וכזה תישאר. גם תנסה להתכחש, גם אם תעזוב אל מעבר ים, גם אם תחניק כל רגש יהודי, כל מנהג, כל זיקה, יהודי אתה, את נשמתך האלוקית לא תוכל לכבות גם אם תחניק אותה עד אפר. פתח את ליבך, הקשב לנשמתך, קוראת היא לך, הן לא מאוחר, הן עוד יש לאן לחזור.

באמונה ואהבה
אחייניתך

-----------------------------------------------------------------

הסיפור הזה הוא אמיתי. השיחה הזאת ביני לבין הדוד שלי אכן התקיימה. כמובן שאת שמו העדפתי להשאיר אנונמי, מטעם מובן. המכתב הזה לא נשלח, וכמובן שלא ישלח אינני חושבת שיש טעם.  בעומק בתוך כל השיחה, הבנתי לראשונה מה פירושו של ותקא הארץ אותם. משום שיש אנשים שפשוט מוטב שיהיו בגלות. משום ששם הם מאבדים עצמם לדעת, אבל כאן, כאן היו מאבדים את כולנו.