70 חלקיקי אמת

נתנאל קראוס, כ"ז בטבת תשע"ג,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
שיש. צנצנת קפה. שני מאגים לבנים, נקיים, שזה לא דבר מובן מאליו בדירות רווקים. כפית מתכת אחת וצנצנת סוכר. שאלה. "כמה סוכר?".
ובכן כמה סוכר, עם או בלי.. "רבע כפית". 
"רבע כפית?".
"רבע כפית?".
"רבע?".
"יאפ".
רבע כפית, קצת מתקתק, לא עולה על טעם התה. אומרים על סוכר שהוא מחזק טעמים, אומרים. 
סיבה לכמות הסוכר? ובכן. נראה לי שזה התחיל אחרי שראיתי סרטון ב"TED" על אחד שדיבר על כמויות הסוכר האדירות שילדים סופגים בבתי הספר היסודיים בארה"ב במהלך שנת לימודים. כדי להמחיש את הכמות, ואולי לזעזע את הקהל הברנז'אי היושב באולם, הדובר יצא לרגע והביא מריצה גדושה בסוכר לבן מנצנץ, הטה אותה על צידה ושפך את הסוכר על הבמה. 

שיש. קופסאות תה. מישהו אמר שאם דבר מאכל נפל על שיש או על ריצפה, בהקשר 'חוק 3 השניות', אז עדיף לאכול מהרצפה כי שיש יותר מלוכלך. תלוי בשיש, תלוי בבעליו. בין קופסאות התה יש לואיזה, נענע, ו'קמומיל (בבונג)' שבארץ צריך להיות 'בבונג (קמומיל)', אם כבר שמים את השם העברי - מדוע בסוגריים, ויש גם שומר. 
"שומר?".
בתיאור כתבו שזו חליטה מרעננת.
"שומר?!?!".
שהיא מעניקה רוגע ורעננות, וברפואה הטבעית משמש הצמח לבעיות עיכול, כאבי בטן, הרעלות קיבה ואפילו מממ גזים...
"יאללה ננסה, שומר".
"כמה סוכר?".
"שליש כפית ככה".
"שליש כפית?".
"כן, שליש כפית, כבר תקופה". 
סיבה לכמות. ובכן נראה.. עבדתי עם מתכנת מדהים שלא היה יושן ועבד סביב השעון ולכן שתה מלא קפה שחור, להתעורר, יום אחד קלט הבחור שהוא שותה מלא סוכר. בכללי הוא אדם בריא כזה שלא נוגע בחטיפים, כך שהוא נשאר אומנם עם הקפה אבל הפסיק עם הסוכר. אז בעקבותיו, גם ככה, בלי סוכר. או רק טיפי-טיפל'ה, שליש/רבע כגון.

מישהו שואל לכמות הסוכר ואני מספר סיפור אחד.
מישהו שואל לכמות הסוכר בהזדמנות שונה ואני מספר סיפור אחר.
שם לב שעל אותה שאלה עונה סיבות שונות, ולאו דווקא בגלל הנסיבות, פשוט מפני שהסיבה הזו קפצה ברגע ההוא והסיבה האחרת בפעם ההיא. קצת מוזר, לא אחיד, תחת חקירה ונורה מהבהבת הייתי נשבר ומודה במשהו, כי זה לא הגיוני שאני סותר את עצמי. אבל אני לא! באמת שלא!! אתם חייבים להאמין לי!!! אני אומר את האמת!!!! 
אישית נח לי עם כמות הסוכר שאני שם, אם בכלל, בתה ובקפה, אך בעת שנצרך לרצנל מענה הגיוני עבור בן ובת שיחי קושי עולה. נתקע בשליפת סיבה מספקת שתתן טעם לדבר או לתה שומר ללא סוכר, בפני המקשה או הסקרן או מי שמחפש נואשות נושא שיחה (אחלה נושא לדעתי).

האמת היא שיש מלא סיבות.
1. סוכר זה לא בריא.
2. גם ככה צורכים מלא סוכרים מכל מיני המאכלים במשך היום.
3. המריצה מ"TED".
4. המתכנת ששותה בלי סוכר.
5. חושב שכך חש יותר בטעמים, ולא רק המתיקות שגוברת. 
6. זה מגניב שאנשים נגנבים מזה שאתה רוצה רק רבע כפית או בלי סוכר.
7. סוכר לבן עובר תהליך כימי של הלבנה, אמרו לי בבטחון, וסוכר חום עדיף. 
8. טוב מספר שמונה זה מתחיל להיות קשה.. - אה, זה אחלה נושא שיחה. 
9. אני אוהב לעשות דברים שונים. 
10. אומרים שסוכר מחזק טעמים אבל זה בעצם זיוף של הטעם המקורי.
11. יש משהו מגניב בלשתות קפה ממש מר או תה שומר ממש ממש שומרי-בעעעע.
12. גם מלח אני לא אוהב הרבה.
אם אקדיש לרשימה זמן מה בוודאי אצליח להגיע ל-70, משער שכמה דברים יחזרו על עצמם אלא אם כן נתעקש על ניואנסים.

שבעים פנים לתורה, ערך מעניין. נדמה שזה לא באמת 70 והמספר מסמל משהו אחר דווקא, מסתמא רעיון. משהו קבלי, קדום ומסקרן. משהו שלא אני או את או אתה נבין. אולי מישהו ממש זקן שמעולם לא שמענו עליו ושגר בסמטא קטנה, בעיירה קטנה, שיש לו שכן נודניק שרואה חדשות בווליום גבוה מידי וכמה ספרים מאוד ישנים על מדף סתמי לכאורה במסדרון חשוך מבין. או שגם לא, או חלקית.
ייתכן והאמת מורכבת מחלקיקי אמיתות. ששבעים אינו מספר סטטיסטי המעיד על מנעד מצוות מסוימות בעלות אלפי טעמים לעומת מצוות עם טעם בודד, אלא שהאמת עצמה מורכבת ממלא אמיתות. שכל רכיב אמיתי בפני עצמו, כמו הרעיון שכל הנשמות ממקור אחיד. שטעם לדבר הוא חלקיק אמת, הסבר, גם הסבר.
שפירוש אינו או או או רק אלא גם וגם :)
הסיבה שדמות תנ"כית עשתה משהו היא גם בגלל ש.. וגם בגלל ש.. וגם וגם וגם וגם..... וכו'. הטעם למצווה פלונית הוא ש... וגם וגם וגם וכו'. 

בעיצוב, בשלב הסקיצות, מורים להגיש ללקוח מקסימום 3-4 סקיצות. גם אם נעשו עשר סקיצות מה-מ-מו-ת עדיף להניח שבע בצד ולהגיש בפני שוכר השירות שלוש או ארבע. ההוראה באה למנוע את הלחץ שייווצר אצל הלקוח העומד בפני אפשרויות רבות מידי.

המחשבה שאנו מסתפקים או שואפים לאמת אחת אולי נובעת מאותה הסיבה כמו בעיצוב - מלחיץ אותנו לתפוס מכלול סיבות שעל פניו אינם קשורות או הגיוניות לבינתנו המוגבלת. כמו לשמוע פירוש למשנה בכתובות העוסקת בירושת שלוש נשים עם כתובות בסך שונה על פי מתמטיקאי שמבאר המשנה בעזרת תיאוריית הכלים השלובים, וזה רק פירוש אחד. סיבות, כאשר כל אחת מסבירה פן, נותנת טעם, מצביעה על קשר. פן אחד, טעם יחיד, הקשר בודד. רק לזה אנו מסוגלים. אולי אחת מן היכולות שמייחדות תלמיד חכם היא היכולת להכיל. אם אין "אמת", כלומר אין אמת אחת, ואף כל מי שמביע דעה המבוססת על חייו, החברה עמה חי והדרך בה תופס את העולם - צודק. אולי כולם מחזיקים בחלקיקי אמת, כולם צודקים במשהו בדיוק כפי שכולם טועים. שאף אחד לא מחדש אלא רק מגלה.
וואו. 
 
במצב בו לכל הנחייה שמימית ייתכנו אלפי סיבות, כאלו הברורות מאליהן וכאלו שרק בעוד שנים נצטרך להם, במצב שכזה אמונה תמימה פירושה כניעה לאלוהים מתוך ההכרה באי היכולת האנושית להשגת הסיבות, פשוט לסמוך עליו. לסמוך על אלוהים כמו שסומכים על רופא השיניים המשפחתי, על ההבחנות והקדיחות הנצרכות, החומרים והכלים השונים. 
בעולם שכזה הביקורת היחידה שאנשים מסוגלים להתגונן בעזרתה מול המומחה היא בסך הכל ביקורת אסתטית. הרי אין להם, לנו, מושג קלוש כיצד לעשות את הדבר, אך באסתטיקה כל אחד מרגיש ביטחון להביע דעה. גם כלפי האלוהים הביקורת שלנו עלולה להיות שטחית כמי שאינם מסוגלים לתפוס מכלול אימתני, צונאמי, של טעמים. גם מרים וקשים, בלי סוכר.