דברים שמגניבים

נתנאל קראוס, ל' בשבט תשע"ג,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
בארוחת רווקים מצומצמת אחד החברים אמר שיש לי גישה מיוחדת. זה נחמד כשמישהו אומר לך, אולי אפילו בהתפעלות, שיש לך גישה מיוחדת. לבחון רעיון או מסלול פחות צפוי, להתייחס לדברים בקלילות, להתלהב מסיפורים. לנסות להבין אותם, אפילו שלכאורה אינם מעניינים. לקסיקון של "בטח", "למה לא??", "שווה לנסות!", "נו סך הכל..", "וואלה?", "מגניב", "מעניין" ומגוון הימהומים שונים כמו "הממ", "הממ...", "מממ", "אממ", "ממ-ממממ...".

יש לי סוד קטן שלא סיפרתי לו. כי זה משהו אישי, כי זה טיפה מביך. לפני כמה שנים מתוקות, בהסדר, ראיתי עצה יפה לזיכרון היכנשהו בגמרא או ברש"י או בתוס' או במקור אחר, טרם הצלחתי להיזכר. בכל אופן, צויין שההתפלאות עוזרת לזיכרון. אם רואים משהו ואומרים "הממ זה משהו" ובין אם נאמר "ווואוו מדהההההים מה זה??! זה מממשששששש משהו!! משהו-משהו". כן. משהו כזה. זה דבר אחד.
דבר שני התבטא במודעות שעלתה בהשראת המחשבה על השליחות בתחילת ההסדר. התחלתי לשים לב, בצורה טיפה ביקורתית, שאני מתחמק מעשיית דברים שלא נח לי עמם או שהם מפירים את האיזון הקוסמי שיצרתי לי – שיגרה שהיה לי נח בה. נוחות אפרפרה, שקט דומם, פשטות שנובעת מהיעדר של חומר המאפשר מורכבות לעומת פשטות מתוך ניפוי הטפל.  

מהכלל הראשון התלהבתי (שזה בדיוק מה שהייתי צריך, להתלהב). אז החלטתי להתפעל, להשתומם ולעצור. תחילה להתפעם בלימוד בישיבה, מחברים, מהסיפורים שלהם. וגם מחוצה לה - להקשיב לאיש זקן שמנגן בכינור ברחוב. להתלהב מהבישולים, להתלהב מהנוף, להתלהב מעוד שקיעה. פתאום להתלהב נשמע קשה, מלאכותי, מאולץ. נכון, ממש. הרבה יותר קל להיכנע לשעמום ולמסגרות מוכתבות מראש. הרבה יותר קל להגיד "זה לא כזה משהו" או לוותר על הצעה שדורשת מעט מאמץ. 
עם הדבר השני, לעומת זאת, הסתבכתי.. וכפתרון ביניים החלטתי שאם עולה דבר מרתיע אזי דווקא אעשה אותו. אם מישהו בא בהצעה מפרת איזון קוסמי - אומר כן, אם מישהו יבקש טובה אומר כן, אם יעלו רעיון לטיול - כן. סבבה, מגניב, בכיף, טו-אוב, יאללה, מתי מתחילים. לטס דו איט! כמובן, עם אחוז מסוים של פן שכלי שיוודא אם הדבר כדאי לטווח הארוך. אך באופן כללי: קונפליקט עם משהו לא נח = דווקא לעשות, להתמודד, להיענות.

בהתחלה כשזה מלאכותי - כי זה מלאכותי.. - ישנה הקנאה באנשים שעושים זאת באופן טבעי, שהם מתלהבים מדברים, לא נרתעים משום דבר, שהכל נראה להם מגניב. 
ויש עוד כללים, המסורת שלנו מלאה בכללים, אלפי שנים של תיעוד היוריסטיקות - טונות של הדרכות, עצות, לקחים. הנה דוגמא טובה: אחרי המעשים נמשכים הלבבות. 

לפעמים זה עדיין קשה, כלומר באמת, אבל כשאתה כל כך רגיל להגיד +כן+ אז להגיד -לא- נשמע פתאום ממש נורא. כשאתה כל כך רגיל +להתלהב+ מדברים אז -לסנן- נציגת טלפון של התחייבות לאיזה קבוצת לוטו שקרית במקום להקשיב לשיטת הפעולה נשמע כמו מן הפסד מוזר. בוודאי שכבר בהתחלה אודיע שמוכן להקשיב אך לא אשתתף - שלפחות צד אחד יעשה את המעט בכדי להיות הוגן. 
אלא אם אהיה ממש עסוק או שמדובר במשהו מסוכן, או משהו זר לחלוטין. אבל בדרך כלל זה לא מגיע לשם.
ואז, הרי זה פלא, לפתע פתאום העולם מקבל פרופורציות שונות. העולם המוכר עד עתה מקבל צבע משודרג וקצב חדש ומשמעות קצת אחרת. ערכים חברתיים, נורמות מוכתבות, חששות של אחרים שרוצים להדביק גם אותך כדי שלא תעשה יותר מהם או כי הם באמת מפחדים שלא תצליחי ויכאב להם לראות אותך כואבת את הכישלון. הכל משתנה. נהיה מעניין יותר, מלא, שוקק, דלתות נפתחות. והכי מעניין הוא שהדבר היחיד שמשתנה זה האדם עצמו. 

זו גישה מעניינת לערבב את הקלפים מחדש, להתחיל שוב מאפס, בתחום אחר, בלי ניסיון. זו גישה מעניינת להתחיל מסלול מחדש ולאבד נקודות - אולי פעם הבאה לא תרוויח יותר, אולי אפילו תפסיד. זו גישה מעניינת לא לפחד לשנות, לא לפחד 'לפחד', לא לחשוב על המילה לפחד אפילו. זו גישה מעניינת להתלהב. זו גישה מעניינת לחשוב שהזמן טס ועוד מעט אנחנו לא פה בכלל אז ננסה, נתנסה, נראה עוד משהו, נחווה עוד חוויה, נתמלא, נתאשר. 
לך תסביר ש-"נו.. סך הכול נכשל" אחרי שלך לקח שנים לעכל את זה. שבכיף לך ללכת לאירוע שאתה לא מכיר בו אף אחד. להיכנס לדלתות, למקומות, לפגוש אנשים. לשכנע שומרים באינטרקום ולנחש סיסמאות בכניסה לבניינים. אולי ניהנה, אולי זה יהיה כשלון. סך הכל יהיה כשלון, סך הכל נרגיש תקוע, אבל זה גם מגניב לפעמים להרגיש מזה להיות תקוע, להרגיש דברים. לחוות חוויות. לראות מראות. לשמוע שמעים. לטעמים טעמים. לנצח. להיכשל. להשתטות. להשתעמם. לעשות משהו משמעותי. לעשות משהו שממש אינו משמעותי. הכל. 
העיקר שיש מטרה, או כמה.