סרבני הטוטאליות

נתנאל קראוס, כ"א באדר תשע"ג,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אנו כמערביים בעלי מסורת עשויים שלא לתהות להשפעת השילוב בין התרבות השלטת והערכים האישיים שלנו כאומה  
הפלאפון שאינו מסונכרן עם השפה העברית, מודיע על ציון נכשל בקורס "תקשורת: טכנולוגיה, חברה, תרבות". אויש.. למי יש כוח למועדי ב', מעדיף מציאות בה יכולתי פשוט ללמוד ופחות לעסוק בבחנים. שיטה של אמון, שיטת הונאה ושיטת הנעה. 
דבר מה אינו מסתדר, מבחין שמספר הקורס הפוך והציון הסופי גבוה מידי - אהה.. המספרים הפוכים - המכשיר שנקנה עבורי במחיר מבצע במחוזות אירופה מתקשה ביישור לימין. מוודא ליתר ביטחון את המסקנה באתר, אפשר להרגע. 
טכנולוגיה..

לאורך מספר יחידות בקורס מנסים לעמוד חוקרים על דריסת המודרנה המערבית, אימפריאליזם תרבותי שכזה, בקרב מדינות נחשלות. הגישות נחלקות בין מי שיטען לצידה של המודרנה המיטיבה עם אותן תרבויות ועד מי המציע למנוע לחלוטין את המערביות מן העולם השלישי בכדי לשמר את ערכיו. מסורות אל מול תרבות דומיננטית זרה, אולי אפילו מפתה.
אנו כמערביים בעלי מסורת עשויים שלא לתהות להשפעת השילוב בין התרבות השלטת והערכים האישיים שלנו כאומה, ייתכן ומתוך האיטיות של התהליך יש קושי להתנגד וכן גם רצון מוטה להניח שהשילוב משמעותו עושר והמיזוג מהווה סימביוזה בה שום צד אינו נחסר. 

גמישות תרבותית

הגמישות התרבותית שלנו כעם גולה בין תרבויות זרות, לעיתים בכפייה, ואף בארצנו כשזו שימשה מאז ומעולם כתחנת מעבר בין אסיה לאפריקה, עומדת לכאורה לצידנו. כביכול אנו מסוגלים להבחין בין הלבוש הזמני, השאיפות תלויות התקופה והערכים שבאותה העת לבין העיקר שמהווה את העולם הפנימי שלנו. 
עדיין, קשה לומר שהגמישות התרבותית שהחליפה ביגוד ומכשירים אינה הושפעה, כי חפצים משפיעים וערכים מקבילים עם רצון להתחדשות מובילים לניסיונות וטעייה, לאימוץ הרגלים. במבט עדכני קל לומר שהמערביות הכלל עולמית מצילה על העולם הרוחני שלנו, כפי שהיא משפיעה על קוד הלבוש, ההתנהגות והדיבור היאה. מה חשוב ומה לא. מה כבר לא. 


מהיכן נובע הרצון להחליף, לטעום מהכול, להשתייך לעולם אחר שרק נראה פסיבי אל מול הפרט. עולם אחר שהוא אקטיבי, שמותיר חותם

יש לי מסורת. יש לי תרבות. 
ואני חי בתרבות שונה מהמטען ההיסטורי האישי שלי שנדחק ונלחם על מעמדו כל פעם מחדש. מדוע "התרבות האחרת", דהיום ואחרות מזה מאות שנים, מושכת יותר? להיות כמו כולם במן עדריות או טרנד? דיבורים יפים המושכים אחר התפתחות כללית, שוויונית. רוחות של שינוי, של עדכון, של היצע, של יכולות ומידע. מילים כמו תקווה ואושר ועונג ויופי. אבל למה דווקא משם, למה דווקא ממקור אחר. מהיכן נובע הרצון להחליף, לטעום מהכול, להשתייך לעולם אחר שרק נראה פסיבי אל מול הפרט. עולם אחר שהוא אקטיבי, שמותיר חותם.

אנשים של שחור ולבן

אנשים של שחור ולבן הם אשליה. היום, כמו תמיד, כולנו אפורים. מאז ומעולם הייתה עוד תרבות, תמיד היו הכלים שקשרו אותנו לערכים שונים רק בכך שהיו קיימים ושעשינו בהם שימוש. כאילו אינם פוגמים, כאילו מעשירים ובמינון נכון ניתנים למינוף. העימות של הכח הפנימי שלנו והכוחות הצרים נהיה מן מרכיב מהותי בנו. ניסיונות של תיקון והרס.

טוטאליות של אדם מאמין אפשרי שפועלת בשני מישורים ונובעת משני טעמים.
ישנה טוטאליות מעשית וטוטאליות רוחנית. אנשים שהם טוטאליים במישור המעשי אינם בהכרח טוטאליים במישור הרוחני, ולהפך. וכן, טוטאליות יכולה להתקיים מתוך בחירה מודעת או מכפייה כתוצאה של גורמים שונים כמו בורות ולחץ חברתי.

השאלה האמיתית היא האם הסרבנות לטוטאליות, היום ואז, נובעת בעיקרה מסקרנות ומשיכה לעבר הרעיון החדש או בשל דחייה מן ייצוג המסורת.