דייט אחרון ודי

נתנאל קראוס, ט' בתמוז תשע"ג,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
ביום שלישי יצאנו לדייט אחרון. 
הלכנו לפינה אהובה. תצפית חשוכה אל ההרים מזרחה מירושלים. קנינו עוגיות שוות וקרטון חלב. היא הביאה את הפק"ל קפה שלה, ואני פנס לד קטן, ולייזר ירוק שעושה פס דק עד השמיים בשביל לעשות חזרה על הכוכבים. מצאנו את העגלה הגדולה. לא הצלחנו לראות את חץ הצפון, וקסיופאה הייתה מתחת לאופק. 
המים רתחו בסיר קטן.
 
ישבנו על החצץ ונשענו על הרכב. סיימנו את הקפה וחצי מהעוגיות. הפנס האיר לעבר הכוסות, הגזייה והסיר. עכביש קטן צהוב טיפס לתוך כוס הקפה הריקה.
כשהקור גבר על הסוודר אספנו את הדברים ונסענו חזרה מן התצפית אל היער והלאה חזרה.
חייכנו כי הייתה סיבה לחייך. וגם אם היו דברים טכניים שעוד היה צריך לדאוג להם ולוודא ולשמור ולהביא ולזכור וגם להזכיר ולחשוב ולספור ולהגיש או לקחת ולטלפן ולשלוח וללכת להוציא ולשאול ולענות ולקוות שהכל ייסתדר, גם החליפה שהחייט ביקש שנמדוד עם נעליים, שאם צריך לקצר או טיפה להאריך. ככה שהיו כמה דברים, ועדיין. הייתה סיבה לחייך כי נראה לי שהצלחנו לזכור על מה כל המהומה. והרעש. והמתח. ואפילו טיפה עצבים. ומי שהכריז על התמוטטות צפויה. או מי שהתחבא בחדר עד שתעבור הסערה. מה בסך הכל קורה פה. וניירת... איך זה שתמיד יש ניירת. כל העולם תלוי על זמן ורישום או שאחרת תתקשה לקבל איזה אישור רצוי. 

כשבעצם עולה מן קושי להתרכז, כשלכל אחד כל פעם יש רק עוד משימה קטנה שיש למלא. אז צריך לטפס לאיזה רכס ולשבת בשקט עם עכבישים וקפה. כוכבים וחצץ. פנס וגזייה בוערת. אחרת איך תחזיק מעמד מול גל המשימות הגדול שרק עולה. אם לא תשבו אחת ליד השני ותחלמו ביחד על הימים הבאים. על חופשה קטנה בשום מקום. על חופשה גדולה בשום מקום אחר. על דברים שוליים ואחרים שקצת יותר חשובים. אתה עלול להיכנס לסטרס רציני ורק בקושי לחייך כשעוד מישהו קורה לזה להתרגש.

ערב אחרון של רווקות

בוודאי שאני שמח. כמה שחיכיתי ליום הזה. ואם כל זה כלול, אז בוודאי שעדיין. מתוקה, גם אם היו פי 2 דברים לעשות. ואפילו אם הכל ישתבש ;) הו הו הו. 
גם עם ההסעה תתקע, העדים היעודים יתעכבו, גם אם הטבעת תאבד, רשת החשמל תקרוס, יהיה אובך והשף ירצה לנסות דברים חדשים. גם אם בטעות המפות יהיו ורודות ואת הקינוחים יישכחו להכין, שזה כבר ממש חוצה כל גבול. (תכלס מקווה שאת לא קוראת את זה ביממה הקרובה.. :) ).  
האמת, את יודעת, קצת כמו הסטיגמה אבל הרבה גם לא. כן אכפת לי, כן רוצה שיהיה נעים לכולם, שהכל יהיה חלקלק וממותק. שכולם יהיו מרוצים. מובן שכן. אבל אהמ... לא כזה משנה לי. אני בא מחר רק בשבילך.