לפרק את העולם מגורמים

נתנאל קראוס, כ"א בתשרי תשע"ד,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
חול המועד סוכות. לאחר יום שנגדש יפה בלימוד, פגישה עם חבר במעלות "סאם בייגלס" במדרחוב בן יהודה, שם לצד קפה שחור ועוגיית גרנולה ברדיוס של חמשה סנטימטר. המדרחוב רטוב מגשם ותיירים השואלים על מצעדים. אל הרכבת. אל הרכב. פגישה משפחתית בסטף, ילדים קטנים רועדים בתוך שלולית קרה ורוח. אוספים עצים למדורה, נלחמים למען האש בעזרת זרדים וניירות טואלט. אב האמון על סאג', אם האמונה על לישה, ילדים הנלחמים בידיים חשופות בבצק רך ודביק. זעתר ושמן זית, חצילים קלויים, חומוס, ממרח שוקולד. מיץ פטל. גשם מטפטף לסוכה. עולים את עין כרם למנוחה קצרה לקראת הערב. ליל הושענא רבה.

מגיעים, פוגשים במרצה הרביעי שממתין עם אשתו מחוץ לאולם בית הכנסת. היכרות מקצועית מן העבודה במשרד. כמה מילים, כמה חיוכים, שיחה קלה על הא, דה ואיך התקשרתי עם השכונה. שתייה קרה לפני השיחה. ודף, היכן יש דף. אנו מתיישבים מאחור. מצליחים לצפות קדימה מצידה של עמדת הסאונד שמוקמה על הבימה. בית כנסת שעבר הסבה. מצלמת וידאו קטנה מקשרת את המקום לשאר השכונה, העיר, הארץ, העולם וזהו.

קפה ומיץ, חתיכת מסטיק קטנה. בקשה מנומסת, ואולי מעט קולנית, לשיר "אייכה". וואטסאפ עם המשפחה. 
השעה כבר שתיים. הדף מלא ברישומים קטנים של הקהל, המזגן, שולי רנד והרב, הרמקולים והוילונות. כמה משפטים סותרים שאמר רב שלא הבין אבל שבעצם הבין, שזה נכון אבל באמת שזה לא נכון, ולמרות שזה לא מופיע בשו"ע זה מופיע בשו"ע. ורשימת קניות עבור ארוחת החג עם חברים. 



מחפשים את איש הסאונד. מפנים אלומת זרקור רחבה לכיוון הבמה. מחשיכים את בית הכנסת. מאיר בנאי מתיישב עם אקוסטית מבריקה שמחזירה אור אל תקרת בית הכנסת. כיפה בוכרית, משקפי קרן, זקן קצר, סוודר שחור דק על חולצה כהה. עצב ורצינות או מן תמהיל אחר של ריחוק. 
אחרי שיחה קצרה על "שיחה" ואלוקים וכמה שירים שהובילו לשתיקה. מאיר בנאי עוצר ושואל את הרב אם ראה כיצד כשיש שיר פתאום לא צריך לדבר. היסחפות. והרב מנסה לתרגם שהוא בעצם ביקש.. לא, מאיר אומר. מאיר אומר שלא ביקש כלום. כשהוא שר.

ובאמירה של מאיר עולה מן מרמור קל, אפילו צער. על כך שכאילו לא הבינו אותו. והוא ממשיך בשלו ושר. קול נוגה וחד שעולה ועומד ונופל ונעלם. מכה על גיטרה, פורט. והשאר רק מצטרפים או שותקים לאותו אדם שרואה את העולם בשירים. צלילים ותווים. שאולי עצוב שאחרים, את מה שהוא רואה, לא רואים.
צייר שמותח בעולם קווים ונקודות. כמאי שמפרק העולם לחומרים. אופה שטועם אותו. מתמטיקאי שרואה במספרים. שמחים לחוויה משותפת של בעלי תכונה זהה. עצובים שאחרים לא מבחינים יחד עמם, כשהם צריכים להסביר את שהם רואים. 

שמחת תורה. שמחה של סיום מעגל תוכן. וההקשר הוא יפה. 
כאשר כל אחד סיים בצורה מובחנת. ראה, הבין והפנים מידע בצורה שונה. 
מאוחר. והנה מאיר בנאי, מתאמץ להשאר לעוד שיר עם אנשים ששומעים משהו אחר. לצייר עם אנשים שלא מצליחים להחזיק עפרון בצורה נכונה ומשוחררת כמוהו. והוא עוצם עיניים, ממשיך. להכנס לזה, להכניס את כולם איתו. בקרוב 03:00. בקרוב זה ייגמר. והעייפות. אבל עכשיו, פה. בהווה מנותק, בחוויה. נעטפים. שרים שירים. עם הקשר יפה. 
ושמחים, ביחד.