ז'אנר העבירה התודעתית וצעד נוסף לאמנסיפציה מגדרית דתית

נתנאל קראוס, ל' בחשון תשע"ד,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
מהו המניע לשינוי ההלכתי הצפוי בעתיד, תהליך הברירה הטבעית באבולוציה הדתית, וז'אנר העבירה-התודעתית כדגל האמנסיפציה המגדרית-דתית. או בקיצור - החיים מעניינים בקרב אנשי ממלכת יהודה.

 
נכון שכבר דיברנו לא פעם על המציאות בה זרמים מקדמים אינטרסים על פני אמת כללית. אמת סובייקטיבית על גב אמת כוללת - כזו שתדרוש מבחינת אותם זרמים פשרה על העקרונות שלהם. לחפור על זה מידי יתבטא בחזרתיות מטרידה אף על פי שהדבר נכון. אם כן נניח לחפירה בצד - כלומר, למישור האמת הסובייקטיבית - ונפנה בקצרה שלב אחד מעל: 
כשבעלי עבירות מכשירים את מה שמוגדר כטמא, ומשדלים גושפנקאות במיני תואנות.
 
עושי עבירות אינם דבר נדיר. כולם עושים עבירות, כל אחד ברמתו הוא. יש דתיים גדולים שבזמנים מסוימים הם שובבים לא קטנים. מציאות שובבית שכזו - ברשות הרבים - מוגדרת לרוב כחילול ה׳. לדוגמא, פרט המחצין במראהו דוסיות מוחלטת הנוסע כפרא בכביש. קיים בהחלט. 
 
עד עתה זוהי רמת הבחנה שטחית, כלומר, על פני השטח - כשכולם רואים. גם במציאות הפרטית אנשים עושים עבירות. דבר שלכשעצמיהם יודעים שאינו מן הראוי - אך נו אעפס - מוותרים לעצמנו. כמו דיאטה, כשאף אחד לא רואה. כשאפשר לקחת פרוסה דקה מן התבנית ולהעלים עקבות באיבחת יישור מדויקת.
בדרך כלל, אנשים דתיים שומרים על העבירות שלהם לעצמם, וזאת מתוך בושה פנימית והחשש מפני ביקורת מהסביבה הקרובה. ניתן ליצור סקאלת אדיקות סטריאוטיפית בחברה הישראלית. דברי שרון, רהמל"ש, יכולים לשמשינו כאשר הוא צוטט אומר שהחרדים ישמרו על הגחלת. ומשם, לכאורה, הסקאלה פוחתת.
 
 
טוטאליות
 
(1.) כשהקו המנחה הוא "אדיקות ללא פשרות" - זוהי תפיסת חיים טוטאלית. אם זוהי האמת אז זוהי האמת. כל השאר נפסל. זו הסיבה למציאות שבה חוזרים בתשובה מקצינים עמדות ונהיים ביקורתיים כלפי מי שקודם היו ברמתם בתהליך. עד כאן אדיקות. 
(2.) ויש מי שהקו המנחה שלו פחות טוטאלי. פחות - לחסרי הבטחון שבינינו, אין הכוונה לפחות טוב, אלא פחות טוטאלי. הוא מציין בפניו אמת אך לא רואה סתירה בינה לחיים הסובבים אותו, בגבולות מסוימים כמובן, על פי הקו המנחה הפחות טוטאלי שלו.
 
(3.) הקבוצה השלישית כוללת את מי שמחצין את העבירות שלו וחפץ לשנות את הסטטוס הנורמטיבי שלהן - להגדיר אותן כמותרות. להגדירם מחדש. לומר שאלו רק "עבירות-תודעתיות" על פי הנורמה הקיימת, אך למען האמת - אלו אינן עבירות.
 
 
אמנסיפציה מגדרית דתית
 
על פי תחושה - רוב העיסוק הסובב באותם עבירות-תודעתיות כיום, לפחות בקרב אנשי ממלכת יהודה, נוגע לאישה. רוחות של אמנסיפציה מגדרית דתית [לא נאמר פמיניזם, או רפורמה, או נעשה שימוש בכל אותן מילים סטריאוטיפיות, אלא נניח להן בצד (נדמיין כאילו ישנו סיכוי שכזה)]. סיעור מוחות קצרצר יעלה בערבוביה מישורים שונים של הלכה המתכנסים לאותה הנקודה, כדלהלן. קולות עולים בעד האפשרות שאישה תאמר קדיש מעזרת נשים, שאישה תזמן, שאישה תוציא בקידוש גברים, שאישה תעביר חופה ותברך בחופה. שאישה תופיע ותשיר באירועים ציבוריים. שאשה תלבש כיסוי ראש חלקי או כלל לא. שתלבש מכנסיים. 
 
קושיית העבירה-התודעתית תטען כנגד "הלכה מונחת נורמה", כנגד הלכה שמקבלת את תוקפה בשל נורמה חברתית. למשל, שזה לא באמת עבירה שאישה תשיר באירוע ציבורי - לפחות לא עבור האישה. ועיקר הטיעון עשוי להתבסס על הצגת עולם פרה-מודרני שבו הגבר היה במרכז וההסתכלות הבחינה כיצד הדבר (לעניינינו שירת נשים) משפיעה על הגבר. הקושייה תציעה שהגבר "יתמודד".
 

צעד נוסף לאמנסיפציה מגדרית דתית
 
מול שינויים שכאלו בהלכה (או, אם יתעקשו, בנורמה ההלכתית הקיימת) עולה תהיה מהותית - מהו המניע. והתחושה היא שקיימים שני דגשים נפרדים - מי שהדגש שלו הוא הגדרת היהדות ומי שהדגש שלו הוא מציאת אלוקים. ההבדלה הזו אינה פיירית אך היא משתמעת מאוד מן השטח. להראות שגם אישה יכולה - לעומת - לגלות אם רצון ה' הוא שגם אישה יכולה. 
 
הרב בני לאו כתב לכבוד שבת פרשת חיי שרה נקודה מעניינת. בנוגע לכך שחכמים יכולים לתקן שאישה גם תקדש את בעלה (לפני שיוצאים בהצהרות חובה לקרוא את הפוסט המלא ולא פרשנויות של עיתונאים - לינק לפוסט). גם אם הרב לא התכוון לכך, ואפשר להניח שכן, עולה רעיון מדהים. שבעוד שלושים שנה, כשגדולי הדור לעתיד יהיו אלו המושפעים בעת זו מרוח האמנסיפציה, יש סיכוי טוב שתקנה שכזו אכן תתוקן.
 
 
האומה הישראלית מלאה בעדכוני תוכנה ברוח הזמן שעלו על רוח זמן קודמת. כיום אנו מסוגלים להזדעזע ממציאות הלכתית שהייתה מקובלת בעבר - פוליגמיה לדוגמא.. - וככל הנראה בעתיד יהיו שינויים שיהיו מקובלים בעתיד ואנשי העבר, כלומר אנו, בוודאי נהיה מזועזעים מהם. תהליך שהוא מעין ברירה טבעית באבולוציה דתית. עם זאת, כיום, התהליך אינו טבעי לחלוטין והעם לא סתם מצביע ברגליים אלא מובילי דעות משדלים ומתאמצים להשפיע על דעת הקהל - וזאת בכדי לסחוף לטובת הנורמה הרצויה לדעתם. 
 
מספר מקורות להתרשמות:
שירת נשים / הרב מלמד (הסיכום מעניין) - לינק.
מאמר באתר קולך לגבי אישה המנחה חופה - לינק.
 
מבחינה הלכתית ניתן להתרשם שזקני הדור והמבוגרים שבין החכמים מתנגדים לשינוי הנורמה הדתית, ואילו רבנים צעירים יותר (שלא מובאים כאן) נוטים לטובת השינויים האמנסיפציים ודומיהם ואף פוסקים להלכה לטובתם. כשמנסים להסתכל על פני הדברים רואים: 
1. רבנים צעירים יותר שפוסקים להלכה בפני זקני דור שפוסקים להלכה.
2. הרבנים הצעירים של היום הם הרבנים המבוגרים של המחר. 
3. זה די מעניין, גם מעורר תהיות כלפי העבר, ובוודאי כלפי העתיד.