צידה השלילי של תכונת האמון, ועל שליטה השקפתית

נתנאל קראוס, כ"ב בכסלו תשע"ד,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
צידה השלילי של תכונת האמון. יצירתם של אקסיאומות-השקפתיות על ידי בעל סמכות. תובנה קלה מתוך תורת המשחקים. והרצאה מרתקת של ד"ר חיים שפירא.  

אם תקשיבו להרצאה של חיים שפירא (ד"ר למתמטיקה וד"ר להוראת המדעים) שבסוף הפוסט תשימו לב לחזרתיות מטרידה, אבל מאוד הגיונית. הוא מיטיב לתאר את העובדה לפיה 'אנשים לא חושבים, וכשכבר חושבים הם עושים זאת בצורה לא רציונאלית'. גם דן אריאלי (פרופסור לכלכלה התנהגותית) עוסק הרבה בנושא וכבר הוציא 2-3 ספרים סביב הנקודה. ניתן להרחיב בספרים הנהדרים של הצמד סטיבן לוויט וסטיבן דבנר (למשל: פריקונומיקס). העובדה הזו - שאנשים חושבים בצורה לא הגיונית, אם בכלל - מקבלת משמעות רבה כאשר רוצים לנתח בצורה מדעית מצבים בין מקבלי החלטות שונים. וזו בעצם תורת המשחקים. מדע שיאפשר לנו לצפות האם מי שמולי ינקוט החלטה הגיונית, או לחילופין, האם ישנם שיקולים פחות צפויים שככל הנראה ישפיעו עליו - ובהתאם, מה עדיף לי לעשות.  

אם עדיין לא ראיתם את הניסוי של אש (פסיכולוג אמריקאי מאסכולת הגשטלט) אז עכשיו זו הזדמנות נחמדה להקדיש 2 דקות חסר 3 שניות מזמנכם:

מדהים נכון?!
שתי מסקנות מהירות יצביעו על כך ש..:
1. אנחנו לא חושבים, ובדרך כלל מסתמכים על מה שנאמר לנו (- אני יודע שכדור הארץ שטוח כי אמרו לי שכדור הארץ שטוח - שזה בערך כמו איך שנודע לנו שהוא עגול..).
2. אנחנו חסרי בטחון, ונעדיף ללכת עם דעת הרוב שמקיפה אותנו במקום להתעמת איתה (- כדור הארץ הוא לא כדור, הוא אליפטי! טוב, אליפסה זה סוג של כדור...).


ג'ון לוק, פילוסוף אנגלי, כתב מסה בשם "מסה על שכל האדם". בפרק ד' הוא מתנגד לקיומם של "עקרונים טבועים מלידה" - כלומר, דברים שאנחנו יודעים אותם מלידה, שהיו טבועים בנו, ומסביר לדעתו את מקורם:
"מקור הדעה על דבר עקרונים טבועים מלידה: כשמצאו בני האדם אילו משפטים כלליים שלא יכלו להטיל בהם ספק ברגע שהבינו אותם, היה להם, כמובן, קל ונוח להחליט שטבועים הם מלידה. ומשנתקבל דבר זה, נעשה העצל פטור מעמל החקירה, ונסתם פי החוקר בנוגע לכל מה שנחתם פעם כטבוע מלידה. המתימרים להיות מדריכים ומורים הפיקו תועלת לא קטנה מזה שקבעו כעקרון העקרונים שאין מקשים על העקרונים. כי משקבעו פעם את הכלל שיש עקרונים טבועים מלידה, הוכרחו תלמידיהם לקבל כמה השקפות כטבועות מלידה; וכך מנעו הם את התלמידיהם מלהשתמש בשכלם ובשקול-דעתם שלהם, ועוררו אותם לקבל את ההשקפות הללו ולסמוך עליהן על יסוד דעתם של אחרים מבלי לבחון אותם עוד בעצמם. במצב זה של אמון עוור אפשר היה למשול בהם באופן יותר קל, וכך לעשותם למועילים לסוג ידוע של מחנכים ומנהלים בעלי כשרונות ומשרות, אך אילו חקרו אנשים אלה את הדרכים שבהן באה לבני האדם ידיעת אמתות כלליות רבות, היו מוצאים שהתעוררה ברוחם של בני האדם כשהתבוננו כראוי במהותם של הדברים עצמם. הן נגלו בעזרת אותם הוכחות שיעד להן הטבע, ושיש בהם כדי לקבל אותן ולדון עליהן כשאך משתמשים בהם כראוי". 


ג'ון לוק. תומאס ג'פרסון נקב בשמו כאחד משלושת האנשים הדגולים ביותר שידעה האנושות.

לוק מתאר תמונה קונספירטורית אך מאוד אמינה, האמינות נובעת בשל התבססות על עקרון מאוד פשוט והוא השאיפה לרכז כח. 
חגי הוברמן בביוגרפיה (המאוד מעניינת!) על הרב חנן פורת מביא סיפור מעניין: הרב חנן פורת הקים את גשר יחד עם הרב וד"ר דניאל טרופר. כשהפעילות החלה להתרחב המדריכים, שהיו ממרכז הרב, עמדו על כך שכל המדריכים בגשר ימשיכו להיות דווקא יוצאי מרכז הרב. הר' וד' דניאל טרופר נמנע מעמדה זו ולהפתעתו מצא את הרב חנן פורת, יוצא מרכז הרב, לצידו. ר' חנן פורת חשב שהמגוון בקרב המדריכים יהיה לטובה. 

ישנם מספר גורמים שיכולים לתת יד לתהליכים שכאלו. 
אתנוצנטריות - העדפה למי שהוא זהה לך.
אבסולוטיזם פוליטי וכהנה או ריכוזיות כלכלית וכהנה - ובקצרה, שאיפה לשליטה.
ייתכן ואותם מדריכים חשו צורך לבסס את שליטתם בפעילות ולשם כך התירוץ בו הם עשו שימוש הוא "אידיאלים". ואילו ר' חנן פורת התרכז באידאלים עצמם ושאר הנתונים הרי הם כלי שרת למען האידיאלים. אם ישמשו היטב - כן, אם לאו - לא.

כעת, נתאר לעצמנו תמונה ובה המדריכים היו עומדים על שלהם (שימור זהות ללא סיבה מהותית) וחנן היה חושש (חוסר בטחון) מלעמוד כנגד. תכל'ס יכול להיות שהכל היה עובד טוב, אבל... למה לעשות כך? - וזו חשיבה. אם אין לכך סיבה אמיתית אז מדוע להקפיד על כך? למה לחסום מדריכים טובים ממקומות אחרים?


כדור הארץ. מהזוית הזו צד אחד עשוי להיות שטוח.

בא מישהו ומחליט משהו. אם הוא מנהל, אם הוא ד"ר, אם הוא רב גדול, אם הוא דמות. הסמכות שלו מותירה בנו רושם שדוחק בנו לקבל את מה שהוא אומר - שזה בסדר - מבלי שנבחן את הדברים בעצמנו - וזה כבר לא בסדר (ד"ר חיים שפירא ממחיש עניין זה לקראת סוף ההרצאה המצורפת כאן). לבסוף, אמון אינה תכונה רעה, חלילה, אך לעיתים היא מובילה לחוסר חשיבה. כי ההוא החשוב אמר, כי הוא כמוני, כי אין לי כוח לחשוב בעצמי או/ו האומץ לקבל החלטה. 

ההרצאה של ד"ר חיים שפירא: