על השוני בין אישה לאיש

נתנאל קראוס, י' באדר תשע"ד,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

על החשש מפני העלאת השוני בין איש לאישה. השאיפה הטוטאלית והדורסנית לשיוויון מגדרי. שאלת ההשלכה לשיוויון בכל נושא. הנטייה לצד קיצון כעצם פעולת דרך האמצע של הרמב"ם ואריסטו. הרצאה על שוני מגדרי מעולם הרפואה. 

ישנו שוני בין איש לאישה.

היום קצת קשה לומר את זה בקול או להתייחס להבדל. ההבדל המגדרי הפך למוקש, תחום שלילי שאין להעיר עליו. אישה יכולה הכל, בדיוק כמו גבר, אפילו יותר טוב. זה לא נכון.
לא יפה להגיד שזה לא נכון, מפני ששלילת הנכונות של אותה הצהרה מתפרשת דווקא בהצבעה על עליונותו של הבן. לא חייבים להסתכל על הדברים באופן זה אך יוצא שכך, ורק כך, מתפרשים הדברים. הרי אפשר לומר שונים אך שווים, ושווים אך שונים. אישה היא אישה. איש הוא איש. אפשר גם לתהות בשקט מיני תהיות שוביניזיות - האם העובדה שישנן פחות מנהלות היא אך ורק מפני שעולם הניהול נשלט על ידי גברים או שיש גורמים נוספים, שאף נובעים מתוך המגדריות, ומשפיעים על המציאות בשטח. 

כיום השאיפה היא טוטאלית. אם יש כנס של מנהלים ואחוז הנשים בו נמוך זה לא בסדר. מדוע אין מספיק קרייריסטיות ווורקוהוליקיות באותו המידה כמו הקרייריסטים והוורקוהוליקים? חמור. במיוחד בנושאי הניהול ורמי הדרג. אף אחד לא יתלונן על מחסורן של נהגות אוטובוס, נראה לי..., או מטאטאות רחובות. כלומר, אם כבר אנו שואפים לאיזון.  

האמת היא שאנו שונים בהכל. 
שונים פיזית. שונים רגשית. בתפיסה, בדיבור, בהבעה. 
גם בלימוד תורה ישנו שוני מוחלט בחווית הלימוד בין איש ואישה. בין בחור בבית מדרש ובחורה בבית מדרשה. חוויית הלימוד היא אחרת. 


מורה ותלמידים. תלמוד תורה בחדרה, תחילת המאה ה-20.

התחלתי לערוך רשימה שתמחיש את השוני במצבים שונים, ודברים התאספו להם. באבחנה גסה אפשר להצביע על חלק מהם כמאדירים את אחד או אחת מן המגדרים. זה נושא רגיש, במיוחד בשל העובדה שהמגדרים השונים קשורים זה לזה. ניתן לנסות להתייחס לנושאים נקודתיים כמו אפליית שכר ולדון ולדוש בשל סיבות שיכולות לגרום לאותה אפליה. האם נשים מתמקחות פחות טוב בשוק פרטי, האם ישנה העדפה לשכירים שלא יוצאים לחופשת לידה או שזו סתם אתנוצטריות כלפי אותו המין. האם הממשלה מחייבת מעסיקים לשלם שכר לנשים בחופשות לידה מפני שאחרת קצב הילודה יפגע. המון שאלות. 

בשלב כלשהו עולה שאלת ההשלכה: האם יש להשליך את הדגש האפלייתי על כל נושא בו האישה והגבר מובדלים האחד מן האחת. הרי ברור שאישה ואיש שונים, וכמובן שערכם משתנה בנושאים מסוימים, ובהחלט שלא פעם אילוץ שיוויוני נראה זר ומוזר על פי הנורמות הקיימות. סטיגמות אין באות משום מקום, וחישוב ערכי על פי מגדר גם הוא. התורה עצמה מציינת משתנים שונים, של זמן או ממון, כשנוגעים לא פעם במגדר.

בעולם חף מגאווה, כבוד ושאר תכונות שלא מוסיפות כבוד לבעליהן, כנראה שלא היה צורך בשאיפה לשוויון מגדרי טוטאלי. בעולם בו דווקא גאווה, כבוד וכל האלה נפוצים לרוב, מן הסתם יהיו שיתרעמו על כל המתכבדים והלועגים למיניהם. ומתוך צורך עז להוכיח יטו את הכף לצד השני. דרך האמצע של הרמב"ם ואריסטו מושגת על ידי עיקום חד לצד השני. מפזרנות לצייקנות כדי להתיישר חזרה לחסכנות. משוני שנוצל לרעה לשאיפה דורסנית לשיוויון ולבסוף להתיישר חזרה על הקו הראשוני של השוני הטבעי - שונה אך שווה. 


פורסם לאחרונה בעיתונות המגזרית.

אניח כאן את סיכום דבריו של הרב שמואל אליהו בכנס שכזה שעסק בנושא האקטואלי - שירות בנות בצבא (סיכום רחב יותר מן הכנס - כאן): 
הרב שמואל אליהו: באתי לכאן כי אני חושב שכולנו צריכים לשבת באותו בית מדרש. איך מרגיש האדם הפשוט כשקבוצת רבנים א' מפרסמת פסק הלכה כזה והקבוצה השניה מפרסמת הפוך – מה הוא אמור לעשות עם זה?
הבנות צריכות ללכת לפי פסק הלכה ולא להרגיש שהן הולכות נגד ההלכה.
כמעט כל הפוסקים, כפי שהציג הרב עמית, סברו שלא ייתכן שנשים יעסקו במלחמה. ולאמיתו של דבר גם המקורות שמהם רואים שבנות משתתפות במלחמה, הנשים אינן משתתפות כלוחמות אלא כתומכות בלבד.
אבל, כפי שאמר הרב נריה זצ"ל, גם אם היה כתוב "כי תצא למלחמה אתה ובתך" היינו פוסקים הפוך. המציאות בצבא אינו פשוט. כל מי שהיה בצבא יודע זאת. וזה עמדתם של כל שדרת הפוסקים. מי יעז לצאת כנגד כל שדרת הפוסקים?
זאת ועוד, עד כמה שקראתי, בכל צבאות העולם אין שירות חובה לנשים, חוץ מישראל. גם בישראל, בשעת מלחמה הנשים הלוחמות ככלל לא עברו את קו הגבול ולא השתתפו ב"עזרת ישראל מיד צר". כך שבסופו של דבר ההכשרה של הבנות כלוחמות לא מגיע למיצויו.
האם הבנות הדתיות מצליחות לשמור על עולמן הרוחני בצבא? ממחקר שאנחנו ערכנו בעזרת גב' מינה צמח הן לא שומרות על עולמן הרוחני, בניגוד למחקר (הלא מוסמך, לדבריו) שפרסמה עמותת אלומה.
לסיכום, לפי דעתי, דעת ההלכה היא חד משמעית.
היוהל"ן: אני מזמינה את הרב לראות את השירות המשמעותי שהבנות עושות. לדעתי, לדבר על כלל הבנות בהכללה הוא פוגע. צריך לבוא לראות. לא הכל מצוין, אבל מציעה לראות את העובדות.
הרב שמואל: אני לומד מהצבא בעיקר מהילדים ומהתלמידים שלי. כשחייל מספר לי שהוא שומר לבד בלילה על הגבול יחד עם חיילת, הרי שלדעתי זה לא רק פגיעה בצניעות אלא גם פגיעה בביטחון. הטבע האנושי לא השתנה מאז שהייתי בצבא. אני מעריך את המאמצים שהצבא עושה, אך זה לא אומר שהתוצאה מוצלחת.
הרב צבי קורן: הרב שייך לקבוצת רבנים שמובילים את הקו הקורא לבנות לא להתגייס. אני מבקש שכשאומרים את זה לבנות, לא להגיד "כל הרבנים אומרים כך" – הבנות יודעות שזה לא נכון. בנוסף, אמרו לבנות שמה שהן יעשו זה נגד ההלכה, וזה נותן להן את התחושה שהן הולכות נגד התורה. אפשר להגיד שאסור, ולשכנע שאסור, אבל לא להגיד לבנות שהן הולכות נגד התורה.
הרב שמואל: אני משתדל להגיד "רוב מוחלט" או "רוב ככל". 


בנוסף, הרצאה מעניינת שעלתה לאחרונה על השוני הבין מגדרי עד לרמת התא - לינק


ייתכן וקשה להגיע למסקנות, בעיקר מתוך אי נעימות, מתוך חשש, חלילה, לפגיעה. אבל קורה דבר. השאלה היא באם הדבר שקורה הוא הגעה למצב קיצון לא רצוי. או אם מדובר בתיקון מחייב. אם אלו הנוקטים צעדים לקראת שוויון טוטאלי עושים דבר נכון מצד האמת או מצד עצמן.