אבטלה סמויה בבית הקפה

נתנאל קראוס, כ"ה באדר תשע"ד,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
מדד ה'א-מגניבות' של בתי הקפה. על אבטלה סמויה. שאיפות: האם להשוות את הציונים שלך לשאר הכיתה או לאיינשטיין. הסוואת משוואות קפיטליסטיות באידיאלים. וסוף כל סוף נושא שרלוונטי עבורו ציטוט מן הקומיקס "דילברט", יהה.

שנינו יושבים במקום האהוב (עליי) לישיבה בירושלים. זו לא פינה מיוחדת, אין שם אבנים עתיקות או אור עמום צהבהב. זו לא סימטה ואין עצים. יש ספות עור נוחות ושולחנות קטנים ליד החלון. יש עוגיות גרנולה ענקיות וטעימות, וקפה שחור. מקום בשביל לחשוב יחד, בשקט, על איזה פרוייקט פוטנציאלי או סתם כשמחפשים מקום נח, שהוא לא בחוץ, והוא סגור, והוא ממש במרכז אבל עדיין שקט. אז לא נורא אם הבעלים לא השקיע באריחים מתפוררים, תמונות שנמצאו ברחוב ומדפי ספרים שמלאים באוצרות משונים. זה מה שמגניב במקום הזה, שהוא לא מגניב, שהוא נח. 

לא התראנו כבר הרבה זמן, מבלי סיבה מוצדקת, מתוך עצלות שהחיים שואבים אליה. דווקא נחמד להיפגש, באמת שכיף. יש שינויים, ברור, כל אחד עובר הרפתקאות שונות, אפורות יותר או פחות. אבל הסיפור הוא לא עלינו..
מאחורינו עולה דיון בין שניים. נראה כמו ראיון מצד אחד, כי היא עם כיסוי ראש וקצת יותר בוגרת מהבחור שיושב מולה. היא לבושה בצורה מוקפדת, כיסוי ראש מלופף וגבוה בבורדו, צהוב ואפור. ז'קט-מעוצב מנוקד באפור ושמלה אדומה כהה ומשהו שמזכיר גרסא נוספת למכנסי אלדין, ולבסוף מגפיים כהות אפורות. לא ראיתי את התיק שלה אך הוא בוודאי היה מעור. והיה לה מבטא אמריקאי. מולה ישב שמיניסט או בוגר תיכון או שיעור א' או משהו, מתאים בפינצטה לסטריאוטיפ "מתנחלי" כזה או אחר. או-או-או. משקפיים דקות מרובעות, פאות מסולסלות, לא מסודרות, ארוכות. כיפה רחבה שנסרגה בחוט גס. היה לו קצת שפם וקצת זקן והוא היה צנום. הבחור ישב ישר בכיסא ולא התרגש, כי הוא ידע את האמת או כי רצה להראות כאילו שהוא יודע. היא נראתה לא רגועה, שמא לקחה את דבריו בצורה קשה או לחילופין ניסתה לגרום לו ליהנות מלשמוע את עצמו ולדבר יותר, לחשוף קצת מעבר למה שהוא מוכן להגיד, על מה שהוא חושב. מצד שני, זה נשמע כמו ויכוח אמיתי. אולי הם קרובים. אולי אממ.. לא יודע.  

קצב שיחה איטי, מתסכל, פינג-פונגי. הוא מסביר על אבטלה סמויה בצבא ואפשרויות ייעול שלא ננקטות. על כל האנשים שמבזבזים את הזמן. על כך שהוא לא צריך את זה, שבעצם לא צריכים אותו. שהוא יכול לעשות דברים הרבה יותר טובים במקום. היא מנסה לדבר על ערכים של גיוס לכולם. הוא עונה בערכים של תורה, בערכים עדיפים. מבחינתו, מבחינתנו, מבחינתה. 


תמונה שדתיים אוהבים לראות, קצין מתפלל בצבא. 

הוא צודק. 
מעצבן להגיד את זה, אבל מי שהסביר לו את מה שהוא דקלם עשה עבודה טובה. נשמעים ערכים בדבריו, אך הערכים לא מובילים אותם.. השיקולים שלו הם קפיטליסטיים-אגואיסטיים. הוא מנסה למקסם את הרווח האישי שלו על פני אחרים, בינו לבין יהודים אחרים. מבחינתו שאחרים יבזבזו את הזמן, הוא ייבחר מה טוב עבורו. 
למעשה, מדובר בבקשה לאישור לבחירה נכונה-יותר מצידו. הוא יכול להתגייס ולהשתדל לעשות שירות משמעותי כמה שיותר, במקום זאת הוא בוחר בדרך הקלה. להשוות את הציונים שלו לשאר הכיתה, לא לאיינשטיין.  

צבא זה לא כיף או יעיל. צבא זה לא רק זכות או חובה. צבא זה גם, אולי בעיקר, לא בא לי או כן בא לי. כמו לקיים מצוות. אם ישנה מסגרת חברתית, קשה לשמור עליה כשכל אחד מחליט מה בא לו או נח לו. זו התנהגות של נבלים או לפי התפיסה היהודית שלנו - נבלים ברשות התורה.
הצבא אינו המקום היחיד שבו ישנה אבטלה סמויה. כל מקום בו יש אנשים ששמים בראש מעייניהם את טובתם האישית מכיל אבטלה סמויה. מורים בבתי ספר שמשקיעים פחות בתלמידים ממורים אחרים. עובדי משרד שמשחקים אותה עובדים ובפועל מתבטלים. בעיקר שכירים. גם בישיבות יש אבטלה סמויה. גם באוניברסיטה.


"מי שכח הפעם את הפיאה בחדר הנוחות?" משרד אירופאי מוקדם.

הבחור צודק בהכל. אפשר לראות את המצב העגום ולעשות החלטה מושכלת ורווחית. להתחמק משירות ולהחליט לבד בשם אידיאלים כיצד לנצל את הזמן לטובה. הבחור גם יכל לבחור לפי הדבר שאנו כה בזים לו - חוק - ולהצטרף לכלל ישראל, לשרת את תושבי ארץ ישראל כמו החיילים שעכשיו שומרים/מאפסנים/מקלידים ומאפשרים לו לשבת בנחת בבית קפה ולטעום מן העוגיה, יאמי-יאמי, בזמן שהוא מסביר את התפיסה שלו. אילו רק היה פחות מתגאה בתובנה שאימץ לו, ולא ינפנף בשירות מקוצר כטובה מצידו. כאילו הוא בעצם חוסך לצבא, בתכל'ס הוא מפסיד על הצבא, אבל בכיף, עליו. יודע מה.. חצי מחיר! רק תחתום עכשיו כי אני בא לקראתך. 

השאלה היא תמיד למי אתה משווה את עצמך, לאידיאל או לאפור. לאן אתה שואף, כי לשם אתה מגיע. הוא יכל להסתכל על כל מי שנאבק לעשות שירות משמעותי בצבא, אך הוא דווקא בחר להשוות את עצמו לכל מי שמבלה את שירותו בתפקיד אפרפר או חומק. התחושה היא שאנשים היוצרים משוואות מעין אלו לא מוסרים את נפשם למען כלל ישראל, לא משנה באיזה תקופה בחייהם מדובר. 

אבל שמעתי, במקרה, רק חלק מהשיחה, והוא צעיר, אחרי הגיוס אולי הוא ידבר אחרת. אולי יילמד בישיבה ממה שיאזנו את שטיפת המח המערבית. ובנתיים הוא ימשיך ככה לקשקש ליד אנשים בבתי קפה.


בורג קטן במערכת, דילברט

אגב, אותה "אבטלה סמויה" מהווה תסכול עצום מצד מעסיקים בשוק העבודה. ישנם מיני פתרונות מעיקים שחברות מסוימות מאמצות בכדי לנהל מעקב צמוד אחר עובדים. כפתורים שצריך ללחוץ עליהם כל כמה דקות כדי לאותת על המצאותך מול המחשב, רוגלות וכהנה...
מחקרים הומניים מראים שפתרון לאבטלה סמויה, מבלי להפוך את העבודה לסוג של משטר, יבוא על ידי שיח חיובי ומלא הערכה כלפי העובדים.