שינויים, הימורים ושימור הקיים

נתנאל קראוס, ז' באדר ב תשע"ד,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

הכלל הראשון במיקוח. מה קורה כשהמערכת מתאפסת. ילד טוב ירושלים מחסל חתולה ברחוב אוסישקין. הכרח מציאות "האח הגדול". חוסר השיוויון הטבעי. המלצה על ספר בשם "הפילוסופים הארציים". ולבסוף - למה לא מגיע לאף אחד דבר.

השבוע ראיתי ילד שחיסל בטעות חתולה. מעשה שובבות שהוביל לטראומה שתלווה אותו הרבה זמן. החתולה ניצבה על המדרכה והוא היה מאחוריה, ומתוך שובבות גרידא, נתן לה דחיפה קלה כדי להבהיל אותה. הוא לא חשב שהיא תקפוץ בבהלה הישר אל הכביש ושבדיוק תעבור מכונית ו... אאוו :(
הילד היה בהלם, אני הייתי בהלם. זה היה נורא, לחתולה זה היה קטסטרופה. הוא לא חשב שזה מה שיקרה, הוא הרי ילד בסך הכל.  
ופה אך היו שני גורמים שיש לחשב: 1. תגובת החתולה להפתעה מאחור. 2. הגעת רכב. 

אז דיברו על ההסדר וחרדים וגיוס לכולם באופן שווה. ואנחנו בעד שוויון אבל גם בעד עוד כמה דברים. וההרגשה הנוצרת היא שהכל מתנגש. שאין מצב שמישהו יילמד תורה וגם יעשה צבא במשך 3 שנים. כי בצבא הוא יתקלקל ואם הוא לא מתקלקל אז זה כבר יותר מידי זמן וצריך להתחיל עם החיים האמיתיים - קרי רכישת מקצוע. מי ילך אם כך ללמוד תורה, דילמה. אולי ילמד תורה לפני ויתגייס בוגר יותר, תהייה, ואז אם ירצה ימשיך בלימודו. או כאמור, יצא לחיים. שם, בחיים, גם יש תורה אבל לא כמו בישיבה. 



שוק אפגני. במקום בו מלאכת המיקוח לגיטימית יש להציע פחות ממה שבאמת מוכנים לשלם.


אפשר לצדד לכאן ולכאן, אפשר לנגח לכאן ולכאן. ישנו ציטוט יפה של דאגלס אדמס בו הוא אומר: "המצאתי סדרה של חוקים שמתארים את תגובתנו לטכנולוגיה. כשאתה נולד, כל דבר בעולם הוא נורמלי ורגיל והוא רק חלק מהדרך שהעולם פועל. כשאתה בין הגילאים חמש-עשרה לשלושים וחמש, כל דבר שמומצא הוא חדש ומרגש ומהפכני ואתה יכול כנראה לעשות קריירה בזה. כשאתה אחרי גיל 35 כל דבר שמומצא נוגד את הדרך הטבעית של הדברים". וכן ביחס לשינויים.

ייתכן מאוד מצב של איפוס. תעצרו את הרכבת, בואו נבחן הכל מחדש. כן אנו יודעים מה הבטיחו לך בזמנו. מה לנו בזה. כל ההסכמים/דילים/קומבינות, לא מעניין איך אתה קורא לזה. ועכשיו, ברצינות גמורה, נסתכל אחורה וקדימה, נשווה ונבחן הכל מחדש, ברגע זה. מוכן? לא? תתמודד..

כשמדובר בוויכוחים של בעד ונגד. אז כמובן תלוי מי אומר מה. כל אחד יצביע על עצמו ומגזרו כשלם, ואם לא שלם אז יותר טוב. כל אחד גם יצביע על השני כחסר או אף פגום ואם לא פגום אז סתם פחות טוב, ושהוא גם צריך ללמוד ממנו, הטוב יותר. אף אחד לא מחפש אמת. כל אחד תקוע במחשבה החברתית שבה הוא צמח וממנה ינק. אם היה בידו הכח הוא היה כופה על האחרים את דרכו. והשאיפה היא אכן לכח.



ניוז-בוי. הילד צועק מה שכתב הכתב. הכתב כותב מה שהעורך דורש. העורך דורש מה שהבעלים מורה. הבעלים מורה מה שהוריו חינכו. הוריו חינכו מה שהחברה הורתה. החברה הורתה לפי הכתוב בעיתון. משהו כזה בערך..


לאחרונה עלתה כתבת טלוויזיה, שהוכנה הרבה מראש, על "ההסדר". תוכנית מאוד מעניינת, גם מאוד חד צדדית. מסתבר שאת כל הדברים שאינם מחמיאים פרסמו בהדגשה ואת כל המחמיאים צנזרו או צנזרו לחלוטין. גם נתונים הוצגו באופן חלקי. עניין של רטוריקה ודמגוגיה. ראשית בוחרים מה להגיד ורק אז מסדרים את המספרים ועורכים את מבנה התסריט. בעקבות ה"תחקיר" עלתה כתבה מאת אחד מן המרואיינים שצונזר, שם הוא חושף את הנתונים החיוביים. שוב.. בצורה חד צדדית. רק נתונים מחמיאים, ונתונים חלקיים. אנטיתזה מוחלטת. מגיב 4, שם, מבקש להעמיד את הכותב במקום, ופונה מתוך פשרנות להכיר במציאות.

מציאות? פה מדובר בשינוי דעת קהל. ייתכן ומגיב 4 צודק, הוא בתמימותו מעוניין באמת. בואו נראה מהי המציאות, הוא יקרא, בואו נראה מה אפשר לעשות כדי לשפר אותה. האיש לא חי ב"לה לה לנד". הוא רק מוקף באנשים שאינם שותפים לאותו הרצון, אלא מעדיפים לשמר את הקיים, כל עוד הדבר משקף רווח והתאמה לדרכם הקיימת. לערבב את הקלפים מבחינתם עלול להוביל להפסד ובחיים האמיתיים קצת מפחיד להמר. כותב הכתבה ענה באנטיתזה מוחלטת משום שפשרנים לא משכנעים אף אחד. עליך להביע קול ברור וחד. אל תקשיבו להם, אל תלכו אחריהם, אתם עושים טעות. כל זאת - אם לדמות את דעת הקהל לאדם שאינו מבין בפרוטרוט את השחקנים ומהו המשחק - לגרום להיסוס. כדי שמי שבידו להחליט, יהסס ולבסוף ימנע מלהחליט. שיעור ראשון במיקוח. דרוש הרבה כי בסוף ממילא תאלץ להתפשר.



חדר בקרה בסיאול, דרום קוריאה. האח הגדול רואה את התמונה הכוללת.


קשה לצפות את הרוח הנושבת. לאן תיסוב האש ברגע שתדליק חלקה אחת. אולי הכל יהיה בסדר, הכל ינוע כמתוכנן, ואולי לא. אולי כל המשחק הקיים ישתנה. יוטלו חובות חדשות לצד זכויות חדשות. אולי יהיה די להנאות מן ההפקר. אולי. לבסוף, בין כל המתגוששים וכל הדעות, האמת נמצאת אי שם באמצע - אך רק בשל העובדה שביקורת אמיתית יכול לספק רק זה שכנגדך. מצד שני האמת הנתפשת היא זו הנשמעת יותר. חזק וברור.

שיוויון מעולם לא היה, גם לא יהיה (קראו "הפילוסופים הארציים"). יש צורך בכל התפקידים. ואין אפשרות שכולם יעשו הכל. מן הכרח שישנם תפקידים קשים יותר או פחות, ואשרי מי שהם בעלי מסוגלות גבוהה יותר. אי אפשר שכולם יהיו קרביים. לא באמת כל כך הרבה אנשים מסוגלים ללמוד תורה כעילויים. אי אפשר שכולם ינהלו. אי אפשר שכולם רק יעבדו. צריך אחוז מסוים מכל דבר. ויש דברים שגם אם לא צריך כרגע אז בראייה לטווח ארוך הם בעלי השפעה נצרכת. זוהי חברה. ומחויבת בחינה של תמונה כוללת. אף אחד לא יכול לעשות מה שבא לו ולזעוק שמגיע לו. לא מגיע לאף אחד כלום. כל אחד, כאן על הכדור, ובוודאי בארצנו, בחסד ולא בזכות. ככה זה כשמתרגלים למשהו, חדלים מלהעריך.