על האלוקים הרגיש והמושפע

נתנאל קראוס, י"ט באדר ב תשע"ד,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

האם לשלול מאלוקים רגשות זה הדבר הכי אנושי שאפשר לעשות. על אנשים שאינם שמים על אחרים. נוכלות קריאייטיבית. וביקור קצר ואחרון אצל הקצב בשוק.  

שכחתי את העט על השולחן. בחוץ התרתי את האופניים מהצינור, מוכן ומזומן לדווש חזרה הבייתה. חששתי שמישהו ייקח את העט. חשש שהתייחס לאחוז סיכון נמוך אך כחשש הוא היה קיים. שהעט תעלם, שאיזה מי רק ייקח לשניה ויישכח 
"רק" להחזיר. תחושה שיהיה נחמד לאייר, חשבתי, ואז דמיינתי מן שדים קטנטנים שקצת מזכירים ייצורים מסרטי מיתולוגיה לא ישנים מן המזרח. ישנו פרוייקט עולמי שמידי שבוע נותן למאיירים מרחבי העולם מילה אחת - גם לשם זה יתאים. ואיירתי. 


גנבי העטים.

יש אנשים שלא שמים. שלא כל כך משנה להם. מילא אם זו העט שלהם-ולא משנה להם, למרות שגם במקרה זה די חבל. גם ישנם מספר דרגות ל"שימה". מפזרנות וחוסר תשומת לב מתוך תום ועד נוכלות קריאייטיבית. כשעדיין הכל נקי ומרוחק והס מלדון בגזלנים ופושעים שמפתיעים במכה ובאיומים. לא לא, ישנם אנשים שפשוט לא שמים על אחרים. לא על כוסם, לא על כיסם, לא על כעסם

לאחרונה מכר קרוב מעד ככל הנראה באירוע "פישינג" או שאי שם היכנשהו בעולם מישהו הצליח לפרוץ לחשבונו באתר דהו. ניסינו לבדוק שוב את המייל, והבחנו שאכן כתובת המוען משונה במעט. שאלתי מהי הסיסמא המקורית. והיא הזכירה לי תשדיר פרסומי כנגד גניבת זהות ברשת.

זה לא כל כך קשה לנצל את תומם של אחרים. רובנו מן הסתם לא יעשו דברים בוטים אך בפועל רוב רובו המוחלט של בני האנוש במידה כזו או אחרת כן ינצל את תומו של האחר. כל אחד יוצר לעצמו מן סקאלה מוסרית שבקצה האחד נפרשים מעשים בל ייעשו וקצה שני בו יציין הפרט מעשים מסוימים שהינם לגיטימיים. הדבר מצוי מאוד במסחר, סודות מקצוע, חיסיון, בארטרים, שת"פים וכו'.  אי שם בין הקצוות קיים תחום מעורפל ולא ברור, שם נמתחות רגליים ארוכות וקילשונים נשלפים בפני עיוורים.


תשדיר פרסומי כנגד גניבת זהות ברשת. 
למה שמישהו יפרוץ לחשבון של אחר? הוו.. זו שאלה כשלעצמה.

לפני זמן מה נכנסתי בפעם הראשונה, וכנראה גם האחרונה, לקצב מסוים בשוק. תרתי אז אחר כעשר פיסות חזה-עוף עבור השניצלונים הנהדרים שלימדו אותי להכין. עובד עטוי כפפות העניק לי קופסא עטופה בניילון-נצמד ואיתה המתנתי לקופאי. איש מבוגר, מאחורי שולחן אפור קטן, מעט ניירות, משקל אלקטרוני וקופה רושמת. האיש קיבל מידי את קופסת הקלקר עם השניצלים והניילון הנצמד והשתהה רגע. אז הוא ניסה לאמוד את הקופסא והניעה בעדינות מעלה ומטה, מעלה-מעלה, מעלה-מטה-מעלה-מעלה, מטה-מטה. ולבסוף נקב במחיר המדוייק היאה לחצי קילו. הממ, אוקי.. לא אמרתי דבר. שילמתי ויצאתי.   

זרמתי עם האיש. בדרך כלל אשתדל לעשות כך ואטה להעדיף שלא להתנצח או לריב, נמנע מקארמה פחות טובה. אמנם טופחת מן תחושת מועקה אך יש משהו בלהרגיש. לחוש. זה גורם לך לחשוב.
ישנו גם מן משחק של הימור. אולי הוא פירגן, אולי יש לו חוש מפותח משנים של שקילה, ואולי טעה. מצד שני הוא יכל לשקול ואז לוותר לי מאגורות ועד שקליים - לכן ייתכן שלא פירגן. זהו גם סוג של ניצול תום. אם הוריו היו רואים את מעשיו וכיצד לא שקל ניתן לשער שהיו מאוכזבים. 

אלוקים רואה את התוצרת שלו. כיצד מי שמרמה מרמה. ועם כל החישובים המורכבים של שכר ועונש, חיובים על ידי חייב וכדומה, קשה להאמין שזה לא משפיע עליו בצורה מסוימת. נכון שמבחינה פילוסופית לא אבל אולי בעצם כן. 
מצד המתפלספים אלוקים אינו מובן ולפעמים ניתן הרושם שהוא סוג של יישות קוסמית רובוטית ומשוכללת שמבינה ומבחינה בהכל. שוב - מן הבחינה הפילוסופית - אין שום רגש ופאתוס, שום דמעות. ב"מורה נבוכים" הרמב"ם מסביר, מדגים, מנמק ומפרט כיצד כל התיאורים הרגשיים נועדו לנו בני האנוש - כדי שאנו נבין ונשכיל. כמובן שבסופו של דבר שום דבר לא מושלך עליו, האינסופי, הבלתי נתפש, שהרי לפי הלוגיקה הפילוסופית הרי זה מן ההכרח. האמת היא, אם מסתכלים על הדברים שוב ניתן בקלות לראות שזה גם בכלל לא כזה לוגי. ואפשר שהרמב"ם אימץ עוד דברים כמו המדע בן זמנו ש"קצת" תוקן, שופר ושודרג עם השנים. לוגית. 


מתוך "בריאת האדם" של מיכלאנג'לו, פרט מתקרת הקפלה הסיסטינית. 
המרווח הלא-קטן שבין האלוקים והאדם.


למרות הלוגיקה הפילוסופית, ישנו סיכוי לא רע שדווקא כל ההבניה הריגשית שלנו כלפי שמיא היא היא הנכונה. לא הלוגיקה ושאר חכמות שחייבו הנחות אקסיומטיות על פי תפיסתם דאז. מדוע לפחד לייחס רגשות לאלוקים?
אולי אלוקים דווקא מרגיש בצורה מושלמת. לא לא-מרגיש ולא לא-מושפע. אולי הוא כן מרגיש וכן מושפע. והוא עצוב וכואב ושמח וגאה וכל זה בצורה מושלמת ונשלטת וחכמה. וכל ההשפעות לא מעוותות או מסיתות מפני האמת. לא יישות מרוחקת וקרה שאינה מושפעת או מתרגשת ורק עושה הצגות בשבילנו. אולי לשלול מאלוקים רגשות זה הדבר הכי אנושי שאפשר לעשות. להצביע על דבר שאנו מתקשים להתמודד עמו ולהניח שבוודאי אלוקים גם הוא לא יכול להתמודד עימו. וואו. 

ולעט שלום.