האמת הסתמית של ג'ון סטיוארט מיל

נתנאל קראוס, ט' באייר תשע"ד,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

סופרמרקטים ללא עמידה בתור לקופה. איך קראו לעובד שהקריא חדשות לעובדים במפעל. היעלמותם של הקוסמים והדוורים. ולמה עדיף לעמת את האמת, על פי ג'ון סטיוארט מיל.    

נותרו מספר תיקונים, שינוי של מרצה או עמודים ואיזה כותרת. אז פתחנו את הקובץ ועשינו אותם. צחקתי ש.."יום אחד את פשוט תגידי למחשב 'תקן את זה בבקשה' והוא יעשה את זה! זה יהיה מגניב. יותר מגניב מלבצע פעולה בתוכנה ואז נגיד פעם ב.. היא גם קורסת. קודם התוכנה ואז גם הלקוחה.

בסוף אותו יום עבודה, נפגשנו ויצאנו לדייט בסופרמרקט. רציתי גבינה לבנה וכמה ירקות, היא רצתה קוטג', והבאנו גם בננות וחומרי ניקוי וכביסה שאזלו. הלכנו לקופת האקספרס. ממש זחל בקופת האקספרס. לידינו חברי מועדון תקתקו בקופות לשירות עצמי. חלק לחצו על המסך עם אצבעות, כמה הפגינו מקצועיות קופאתית והקליקו על המסך בעט או בכרטיס אשראי. גברת מבוגרת, טיפל'ה זעופה, התקדמה לאורך הממתינים בתור לקופת האקספרס וספרה כמה מוצרים יש לכל אחד, היא לא שמחה לראות שכולם עמדו בתקן. היו לה בגדים שמחים דווקא. בגדים בהירים וכובע קש קטן עם תיתורה צרה, אך הפנים היו זעופות. זה באמת מסוגל להעיק - לעמוד בתור בסופרמרקט, בקופת אקספרס שאינה אקספרס כלל, כשלכולם יש בין תשעה לעשרה מוצרים. 
זה למשל גם תפקיד מיותר, חשבנו, כלומר "קופאִיִים". יום אחד נשים דברים בשקית, נצא מהסופר, סורק יזהה את המוצרים בשקית ויחייב את החשבון. לחשוב כך גורם לעמידה-בתור בסופר להרגיש מאוד מטופשת.    


אנפה אפורה.

צפיתי בהרצאה של מישהי שחוותה תאונת דרכים. היא העלתה רעיון לפיו רכבים ידברו ביניהם. כלומר, כאשר רכב יבלום 500 מטר מלפנים, בצורה פתאומית, אז הרכב בו אתה נוסע יקבל את המידע ויאט. ובכלל שלא נצטרך לנהוג, רק אם ממש נרצה. נכנס לאוטו עם ספר, נבקש יעד, והאוטומוביל ימצא את הדרך המהירה ביותר. נוכל לדווח על להקת אנפה אפורה שנודדת דרומה, אפילו לנמנם ולהגיע קצת יותר עירניים הביתה לאחר יום העבודה, כך שיהיה לנו כח לשחק 'פיפה 27' בקונסולה, אולי אפילו לצפות שעה תמימה בערוץ ההיסטוריה בלי להפיל ראש, וללכת לשיעור. 


קשה לנו לדמיין שינויים. אנו רואים מציאות ומקבלים אותה כמובנת מאליה. חוסר מסוגלות להכיל את הלא מצוי. לחשוב שמקצוע מסוים יתבטל כליל או לחזות שמקצוע שאינו בנמצא יהיה מקצוע מבוקש בעוד 10 שנים. וזה קורה. 
לדוגמא, כמה מקצועות שהתבטלו (כלכליסט):
1. מחשב - עובד שממיר נתונים ומחשב מספרים בראש.
2. רדיו - עובד שהקריא חדשות לעובדים במפעל.
3. חלבן - שהוביל חלב לפני שיתקלקל.
4. איש מעורר - עובד שהיה מעיר אנשים בבוקר לעבודה. 
ולוכדי עכברושים ופועלי מחצבה, בקיצור, דפדפו בכתבה מאוד מעניין! 

היום על כוונת ההיעלמות נמצאים דוורים, קוסמים, מפתחי תמונות, תופרים ונגרים. שזה קצת מובן מאליו. בהחלט אפשר להתרפק על הנוסטלגיה ולבכות לה, ואז לשלוח מייל או לנסוע לסיבוב באיקאה. סה לה וי. עד 2033 צופים שיצטמצמו ועד יעלמו מקצועות כמו: מתווכי נדל"ן, מוכרנים, חשבונאים, אולי אפילו מכונאות, הוצאות לאור, ייצור אופנה, שליחויות ועוד (כלכליסט).   


עובדים ליד פס ייצור.

שינויים בתעסוקה הם רק דוגמא.. המחשה לכך שאנו נכשלים להביט נוכח המציאות ולחבר נקודות בכדי לחזות את העתיד. לראות חזה-עוף, ביצה, קמח ופרורי לחם ולומר "היי, יום אחד זה יהיה שניצל".
ג'ון סטיוארט מיל, הוגה מאוד ליברלי, כתב ספר בשם "על החירות". שם בין היתר הוא מצביע על העקביות האנושית שלא לקבל דעות הסותרות את הסטטוס קוו המחשבתי. כאשר דעות חדשות היוצאות נגד הדעות המקובלות ישר נפסלות, ולמעשה הרבה פעמים אותם דעות מושמצות, בבוא העתיד מאומצות והופכות לדעות המקובלות. עד כאן ניחא. 
אחת הנקודות היותר מעניינות שמיל מעלה היא - שיש לאפשר חופש ביטוי בכדי לעמת את האמת. כלומר שעצם ההתנגשות בין אותם דעות חדשות והאמת-המקובלת גורם לבירור האמת והוכחתה כל פעם מחדש. מיל מציין שהוא מעדיף זאת על פני קבלת האמת בצורה אבסולוטית, ללא שום מחשבה - מה שיוביל בסופו של דבר להפיכת האמת להרגל סתמי. מן מצוות אנשים מלומדה. כך הם פני הדברים. אל תקשה, אל תשאל, אל תתעניין. תקום, תעשה, תחזור, תקום, תעשה. משהו כזה. 


ג'ון סטיוארט מיל.

כדאי לרפרף על אחד מן הסיכומים, של "על החירות", בויקיפדיה או בטקסטולוגיה