על דרגתם של "השומעים האקדמאיים"

נתנאל קראוס, י' בסיון תשע"ד,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
מעשיה מן הגמרא. שלושה סוגי לומדים. התכנותה של קנאה אקדמית בהצלחת חכמי ישראל. משמעות באקדמיה ובייני"שים שאומרים "בעיה". 
 
ערב שבועות. בין מנחה לערבית עולה הרב יוסי סלוטניק לומר כמה מילים בבית הכנסת הצבי ישראל ברחוב חובבי ציון שבגבולות שכונות טלביה/רחביה. בית הכנסת כולו מקושט בפלסטיקים איכותיים של אשכולות ענבים וחיטה, ועלים קטנים וירוקים לכבוד חג השבועות. הרב פותח בסיפור ממסכת חגיגה בדף ג.
 
מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין. 
אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום? 
אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין.. 
(שאנו נחדש לך?!)
אמר להם אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש.. שבת של מי היתה? 
שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה.
ובמה היתה הגדה היום?
אמרו לו בפרשת הקהל. 
ומה דרש בה? 
"הקהל את העם האנשים והנשים והטף" (דברים לא, יב) - אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן! 
אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. ':(
 
המעשה המתואר בסגנון "העולם-מתחלק-לשלושה.." מחלק את עולם הלימוד לשלושה סוגי אנשים: הלומדים, השומעים ואלו שפשוט נמצאים. 

 
ארוחת שבת בדירה שעדיין אינה מאפשרת לנצל ספת מילגה. על השולחן צלחות חרס מצופות בגלזורה, מן השראה יוונית בגווני ים של חום עכור וגרגירי, אפרוריות מעוננת ועגמומית, תכלת שמימית בהירה ולבן אממ.. לבן מלאכי עדין. חומוס בכלי עץ, שמן זית, ומפה ארוגה בדוגמאות גיאומטריות כהות באדום וכחול. שאריות לא שמישות של מוצרי אלקטרוניקה וספרים בנושאים שונים סביב נשיות, פמיניזם, תורה וכמה מאמרים אקדמאיים חד-פעמיים שמציאותם נכפתה. ויכוח קל נפתח סביב הקשר ההיסטורי בין גמרא, משנה ותורה שבע״פ וגלש לקונספירטוריקה האקדמית שזועמת על הצלחתם המטאורית של חכמי ישראל. תסכול ומרירות אקדמית שנובעת אולי מתוך כשלון מחלקות מדעי הדשא, הרוח והחברה לסחוף קהל מעריצים זהה. אולי זו סתם עקיצה מרושעת, ואולי לא סתם.


אסכולת אתונה / רפאל. האקדמיה האידיאלית.
 
איכשהו הגענו לדיון סביב הטמעת שיטה אקדמית בלימוד המסורתי בישיבות. כמעט היה אפשר לחשוב שהלימוד המסורתי לא השתנה וקפא על שמריו, וגם כאילו ישנו מידע אסור שנגנז בפני לומדים טריים שרק בקושי עושים את שנותיהם האינטנסיביות והראשונות בין סוגיות הגמרא. מהמרחק הגדול הלא כל כך תהומי שבין הבית הנעים שבשכונת קטמון ושולחנות העץ בבית המדרש שעל קו החוף בגליל המערבי הפרידה לא רק הלחות אלא גם האמון. אותה שיטה אקדמית עלתה לדיון בזמן שנותי בישיבה. נסיון להזכר ברשמים לא מעלה הרבה מעבר להתרעמות, פסילה וזניחה מאחור. וכעת, מעברי קערת העץ עם החומוס, תומכים להוטים מול אגביות עם רושם עמום של גוואלד-מפני-ישן תוציאו. 
 
אקדמיה מול מסורת, זו יכולה להיות כותרת מאוד מוזרה שכן מי שקצת לומד את המסורת וכן גם לומד מן האקדמיה רואה שני דברים. האחד הוא שכל אחת מציעה דבר שונה ושנית שכל אדם שמודע בעיקר רק לדבר אחד חושב שמה שהוא הכיר עדיף ממה שהוא לא הכיר. והדבר נכון גם למי שלומד את המסורת ברוח האקדמיה או את האקדמיה ברוח המסורת, כך שעדיין הינו מכיר רק את המסורת או רק את האקדמיה ורק עושה שימוש בכלי המתרס שמנגד. 
כל האמור בפסקה זו הינו שטות גמורה שהרי המציאות המתוארת אמנם מופיעה בפועל אך היא אינה נכונה כלל.. שהרי, כאמור, האקדמיה והמסורת מציעות שני דברים שונים לחלוטין ואף לכן אינן סותרות האחת את השניה.
אולי יהיה פוגעני להכריז שבאקדמיה אין נשמה או רגש. שאדם שעלה במעלות האקדמיה יוטה על ידי המערכת האקדמית להצטמצם במחקרו. להגיע לאמת מדעית מצומצמת עד שכמעט נטולה היבט הכולל השתלבות בתמונה הרחבה, כאילו לחוקר אכפת רק מן המחקר ופחות מהחיבור לכל. אכן, הרבה פעמים, יגיע המומחה לרב על מנת לאשרר את מחקרו, ויש לשאול הכיצד רב יברך או יקבל או רק יבין את עיסוקו של המומחה? ובפועל, הרב - בהנחיית המומחה - רוכש את הידע ואז מתפנה לביצוע מלאכה נוספת - בדיקת תאימות. כיצד אותו מחקר משתלב בתמונה הכוללת. ובמטפורה מדעית יותר: האם התרופה שמסוגלת לרפא מערכת א׳ מיטיבה עם שאר המערכות בגוף האדם או שמא.. (עיינו ערך ז׳אנר סרטי זומבים).
 
נחשדתי בחוסר חיבה לאקדמיה, והדבר נכון אך כלפי אקדמאים בינוניים. תחושה זו מקבילה להרגשתי כלפי בייני"שים משיעור ב' שחוזרים הרבה על המילה "בעיה״, לדוגמא: 
- "תשמע אני כלל לא מבין את הסוגיה אבל נראה לי שזה בעייתי לעשות כך".
- "אסור לעשות כך... זו בעיה".
- "הממ.. להכין תה בשבת? זו בעיה".

יש הרבה טוב באקדמיה ויש הרבה לא לאהוב. ייתכן ואחת הנקודות הגדולות עליהן ניתן לשים את האצבע כאשר בוחנים את האקדמיה היא שבאקדמיה לא ניתן למצוא משמעות. כלומר יש המון מחקרים שניתן להפיק מהם מיני סטטיסטיקות ונתונים אך ברובם הן יקיפו את ה"איך" ולא את ה"למה". יאפשרו להבין מה גורם למה, יתארו שרשרות אירועים, ועדיין כל הסקה של תוצאה והבחנה, בין אם היא טובה או רעה, לעולם תנבע מערכים שמחוץ לאקדמיה. אי אפשר להסביר בצורה אקדמאית מושגים בסיסיים כמו טוב ורע. אפשר לכתוב המון ספרים ומאמרים על השאלה "מהו טוב?" אך כל קורא, מוכשר ככל שיהיה, ילך לאיבוד בבליל התיאוריות הכל כך הגיוניות ויעדיף באורח פלא להצמד לאינסטינקט הכאילו-טבעי שלפיו הוא בוחן את אמות מידות פעולותיו.


חתול שותה מים טובים. 
 
ראוי להעריך את השומעים מהסיפור במסכת חגיגה רק בשל צניעותם, לפחות מול הדמות הכבירה שמולם. לעומתם יש להזהר מאוד מביינישים משיעור ב׳ שאומרים את המילה בעיה יותר מידי וכן מאקדמאים בינוניים. צריך להזהר משומעים שבעיקר חושבים שהם יותר מידי מבינים. כבר הוזכר הבדל מהותי בין חוקרים גדולים בעלי צניעות ובין אקדמאיים בינוניים שעושים הרבה רעש מממצאים חדשים ומשמיטים את כל השאלות החדשות שהתגלו. מעין תרבות פופ אקדמית, בידור פלסטיקי וזול למעריצי האקדמיה שמזכיר מאוד את מאבקיהם של כאילו-תלמידי חכמים שנלחמים בשצף קצף בשם רבותיהם. 
 
בסופו של דבר תמיד מגיעים למסקנה מאוד פשוטה. יש תכונות והנהגות שצריך להיות מועברים יחד עם הידע. מתודות של דיבור וצניעות שאמורות לנבוע באופן עצמאי אל מול היחס שבין הידע הנרכש ובין השאלות שנחשפות. גדרות התיל ושלטי האזהרה בצהוב-אדום המאותתים בפני שתיית מים רעים. המשנה באבות מפנה את עבודת השילוט דווקא למלמדים באשר הם, רבנים או אקדמאיים או גם וגם, לא משנה.