שוברים שתיקה

נתנאל קראוס, י' בתמוז תשע"ד,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
האם הצבא משחית. ארגון "שוברים שתיקה". התדרדרות מוסרית בצבא. הקושי להכיל שתי השקפות עולם ובחירת צד. מסך הבערות של הפילוסוף ג'ון רולס. החשיבות שכל מתגייס יקשיב לעדויות.

לשאול "האם הצבא משחית?" זו אינה שאלה קלה.
לפתע אנו נכנסים להילוך קרבי - תוקפני או מתגונן - בעיקר מפני ששאלה זו עולה בקנה אחד עם האמרה הטעונה "הכיבוש משחית", מה גם שקשה לנו לייחס לצבא ביקורת שלילית. 
בפועל ישנם מציאויות צבאיות הכוללות מצבים לא נורמאלים. ועבור השחתה צבאית אפשר למצוא מקורות סביב פרשת "אשת יפת תואר".

לחימה היא מציאות כפויה גם על חייל פשוט וכן גם על רם הדרג. אף אחד לא שש למציאות בה קיימת סכנת חיים בצל פיצוצים וכדורים שורקים. זאת למרות שישנם כאלו הששים לשלוח אחרים להלחם עבורם - פרלמנטים שונים בבתי קפה ושכמותם. ועכשיו גם יש "פלס"ר פייסבוק". 

בעת האחרונה יצא לי להכיר את הארגון "שוברים שתיקה". הארגון מביא עדויות מפעילויות צבאיות אשר בהן חיילים, במגוון רמות דרג, פועלים בצורה לא מוסרית. עד כה האזנתי לרצף אחד בן 97 עדויות. מקרים די מגוונים, בין היתר התייחסויות לבייני"שים ושמו"צניקים.


במציאות צבאית אף בחורי ישיבה עלולים להתדרדר מוסרית.

אפשר לבקר ולהתרעם ויש מי שעושים זאת. הביקורת העקרית היא בכך שהארגון פועל נמרצות בחו"ל, מה שעלול להעיד על חוסר כוונתו לתיקון פנימי אלא דווקא להפעלת לחץ בינלאומי. אפשר להתווכח, יש מי שיצדיק, יש מי שיפסול ויש מי שיברור. 

 

אם ננסה להתעלם מן הפוליטיקה - סיכויים קלושים - ובכל זאת, מצטיירת תמונה לפיה צה"ל מגן על הגוף אך משחית את הנפש. כשבצה"ל נוקטים בכל הדרכים על מנת להגן על חיילים בפעילות, ננקטות לעיתים פעולות לא נעימות ועד מיותרות לחלוטין - מי מחליט מהן פעולות מיותרות? זו שאלה טובה. כל מי שיקשיב לעדויות יצליח לסמן כמה ללא קושי וכמה באופן גבולי וגם כאלו שהן מחוייבות המציאות. 


כנסת ישראל. זוית לא מחמיאה ראויה לטיפול. 

אדם נכפה לשרת תחת מפקדים ולצד חבריו לשירות. כיצד מתייחסים למקרים לא מוסריים בצבא, איך נמנעים מלהיגרר.
ראוי שכל חייל העתיד לתפוס עמדה בקווי-עימות יעבור על העדויות, להכיר ולהתכונן. ללמוד עד היכן אפשר להתדרדר, לשמוע את חוסר הודאות או היכולת של אותם "עדים" להכיל ולהתמודד, להרגיש את הפחד מפני עימות פנים חברתי. 

לא קל לשמוע את הדברים. לא משנה כמה אנו קשוחים או בטוחים בדרכנו, ישנם סיפורים המשוועים לצדק.
קשה לנו להכיל שתי השקפות עולם, לשמוע שמאל ולהודות, לשמוע ימין ולהודות. לכן נוצרים שני צדדים, כאשר כל צד מבכר עמדה אחת - והשאיפה במציאות היא לאיזון שהרי כל צד בצורתו הטוטאלית עלול להביא לאסון. גם לעמוד באמצע, בסטאטיות, יכול לפגום אך הסיכויים מתנמכים באמצע. 
בוודאי שקשה לנו לומר שצה"ל הוא טוב ורע, אפילו קשה לנו לומר שהוא טוב ויש בו גם קצת רע.


מסך הבערות

מסך הבערות של ג'ון רולס הוא תרגיל פילוסופי יפהפה אך לא פשוט כלל. התרגיל הולך כך: נאמר שכל האנשים עלי אדמות מרוכזים אי שם ועומדים בפני הגרלה. כרגע שום אדם לא משוייך למעמד, גזע, מגדר או מה שלא יהיה - כולנו שווים. אך, בעקבות ההגרלה הקרבה, גורל כל אחד מאיתנו ייקבע. כל פרט ופרט ישוייך למעמד, גזע ומגדר. ישנו סיכוי שעל פי הגורל נזכה להיות עשירים, משכילים החיים במדינה מפותחת ובאותה מידה ישנו סיכוי (אולי גבוה יותר) שנאכל אותה..
כעת, עם ההכרה שאין לנו שליטה בעניין הגורל, אנו מנסים להסכים בינינו לבין עצמנו מה יהיה רף המינימום הכי הוגן - כך שגם אם 'נאכל אותה' בהגרלה עדיין יתאפשר לנו לחיות חיים הגונים וטובים.


רולס היה שואל "מה אם היית נולד בצד השני".

מסך הבערות של הפילוסוף רולס מנסה לבטל את המציאות הקיימת סביבנו על מנת לאפשר לנו לחשוב מחוץ לתבנית בה גדלנו וליצור מצב היפוטתי שיאפשר להביט על הכלל - ללא מושגים כגון: יותר, פחות או אף אויבים. וכעת, מה המינימום הצודק לפיו כל אדם ראוי שיחיה? כיצד היינו חפצים להגדיר את אותו קו תחתון אם לא היינו נולדים כפי שנולדנו. אם כל התנאים משתנים לרעתנו. אם היינו נולדים במדינת עולם-שלישי, לעוני. כיצד היינו רוצים להגדיר אז, באותו מצב היפוטתי, את היחס והתנאים המינימליים הראוי לכל אדם. 

חשוב שכל מתגייס יראה מן העדויות וידע להשמר מלפול.
וכמובן, איך לא, לסנן את כל היתר [כמו חיילים שמנסים להעריך פקודות מגבוה שלא מובנות להם (בעיקר מפני שהם בסך הכל חיילים פשוטים..)].  

 

לינקים:
שאלה מוסרית של חייל באתר ישיבה. (בפעילות כגון אלמנת קש
רצף עדויות בערוץ היוטיוב של "שוברים שתיקה".
הרב יובל שרלו מתייחס לעדויות בכנס מ-2010 שהתקיים בון ליר.
תחקיר מבט על מימון "שוברים שתיקה". 
וקיפדיה על מימון "שוברים שתיקה".