אתם, בנות ובני "דור הסמארטפון"

נתנאל קראוס, כ"ב באב תשע"ד,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

הדור הבוגר מכנה בשמות את הדור הצעיר. הכשל של הדור הבוגר. ההתרגלות למימד הוירטואלי ממלאת אותנו באשמה ומצפון. טבע האדם הצעיר לבחון את המציאות ולפרוץ בעזרתה את עליונות המבוגרים.

כשכבר כינו את "דור הסמארטפון" בשמו הרי היה זה לאחר שבזו לו. וכתמיד, הבזים לדור הצעיר הם המבוגרים. כל מי שהגיל טובע בו את הקושי להכיל שינויים. המתנגדים לנהר, משתדלים לנעוץ רגלם במקומם, במוכר להם. אף צעירים מתקשים, לעיתים, להכיל שינויים אך לרוב היחס מלוּוה בסקרנות סלחנית לשינוי. אם מפני הגמישות שהגיל מקנה והקבעון שטרם חל, בשל הרגלים כאלו ואחרים. דף נקי מול דף מקושקש. "גם אם מוחקים דף מקושקש נקי הוא לא יהיה", דרש בפנינו המנהל בתיכון.   

הורים, מורים ושות' מרגישים שחל פה פספוס. כשבעצם הפספוס היחיד הוא בחוסר ההכוונה שהמבוגרים יכולים להעניק לדור הצעיר. כאשר הדור הצעיר מגלה את הטכנולוגיה בעצמו, ומן ההכרח שהוא גם ימעד. ומה באמת עושים צעירים כשכבר בידיהם הסמארטפון, מכשיר יקר עם פוטנציאל טכנולוגי שרק מעטים אכן יודעים לנצל.  


אוטובוס פקיסטני מסורתי במדבר, ככל הנראה ללא Wi-Fi.

מבוגרים מצקצקים כשאנשים באוטובוס רוכנים מעל הסמארטפון. גם יש צעירים צקצקנים, אותם שלא נוטים לטכנולוגיה, כנראה מתוך קבעון מוקדם או מיאוס באופציה הטכנולוגית. דברים מדרך הטבע באים האחד על חשבון השני ואנשים מסוגלים לדבוק או לפתח העדפה לאופציה האחרת. אך כשהצקצקנים נדים בראשם, מהי החלופה אותה הם מציעים? לבהות כמותם בפחי זבל חולפים, מדרכות אפורות ואולי איזו פרסומת לעוד הוזלה ברשת משקפיים. ציניות כנגד. 

קצב התנועה הוא אחר. מבוגרים ממתינים בסבלנות כפויה בתורים, היא מקובלת עליהם. מידי פעם הם ירימו קול ויתרעמו בזמן שלידם בעל/ת סמארטפון מנהל/ת שיחה במספר ערוצים מקבילים, קורא/ת מאמר או סיכום ואף מתרגל/ת שפה זרה נוספת. זו המסוגלות של דור הסמארטפון, פוטנציאל שבאותה המידה עלול שלא להיות ממומש, כאשר בני ובנות הדור יכולים לנקוט בעשייה פסיבית כגון מוזיקה בלבד. וכשמגיע תורם של הגולשים-למרחקים רק אז הם מתפנים ומבצעים את המשימה לה המתינו, לשלם, לרכוש או להציג מסמכים. מה שיהיה. ואז להמשיך הלאה.  

הניתוק בין המציאות והמכשיר, בין הדורות, בין צרכים אמיתיים לכוזבים. ההתרגלות למימד הוירטואלי שעדיין ממלאת את חלקינו באשמה ומצפון. הפער הזה איכשהו מדלג על שאלה מאוד בסיסית - מה כל ההמה עושים שם בסמארטפון. 

בעיתונים התפעמו מדור הסמארטפון שמוכיח את עצמו, התרגשו שהערכים לא פסו. היו שהציגו הקבלות לדורות קודמים שכונו בשמות שונים ומשונים. שמות שהדור הבוגר העניק מתוך בוז וביקורת לדור הצעיר. כיצד כל פעם מחדש, בקרב או בזירות שונות, הדור הצעיר - למרות הציפיות הנמוכות - הפתיע כל פעם מחדש.  


האוטובוס החשמלי הראשון, ברלין 1882.

אז מה היא עושה ומה הוא עושה? כשהמכשיר מאיר, כשהמבט מרוכז. כשהאימה והאכזבה החינוכית צפות. האופציות הרבות מסתכמות בין בזבוז ובין ניצול יעיל, בין בידור דל לבין העשרה. כמו תמיד, כמאז ומעולם, כל טכנולוגיה מביאה עמה אפשרות. הצעיר, בשאיפה לקיומה של הנחיה בריאה מראש, הוא זה שמחליט כיצד להשתמש בטכנולוגיה כזו או אחרת. כיצד הוא יבלה את הדקה הבאה. בפסיביות או באקטיביות, בבהיה מול המכשיר כספק בידור או בשימוש במכשיר כשער לידע.

אין הגון להניח שכל שם בו יכונה הדור הצעיר יסמן גם את הבורות, והאשמה בחוסר ההכוונה, של הדור הבוגר. גם אם במידה לא מבוטלת הדבר נכון הרי שעדיין הוא אינו הגון. אינו הגון מפני שטבע האדם הצעיר הוא לבחון את המציאות החדשה ולפרוץ בעזרתה, לנסות להשיג ולנצח את עליונות המבוגרים שנכפתה עליו בימי ילדותו.