כשרות אלטרנטיבית

נתנאל קראוס, י"ט בתשרי תשע"ה,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

רצינו לשתות קפה, לא בגלל שאנחנו צמאים. בתי קפה ומסעדות לא נועדו להשביע רעב או צמא. מחפשים קצת נחת עם ספרים ומשקה חם-טעים. קר בירושלים בערב, אפילו בימי הקיץ. את כל השכבות שאנשים משילים במשך היום הם עוטים בערב. ועכשיו, לאחר שיעורו של הרב נבון שבמרכז מורשת בגין, שנינו הולכים לרחוב מטודלה. מתכננים על שוקו וקפה, רומן עברי יפה וספר של פסיכולוג איטלקי עם תובנות על ילדיו הקטנים. פשטות וכעס, אהבה ומרד, והרבה עצב על כל הדברים שהבגרות מאבדת מאיתנו.

בית קפה קטנטן פתוח. חושבים להתיישב. ניגש אל הדלפק ושואל בחור מזוקן עם ראסטות דקות אסופות בקוקו האם ישנה תעודת כשרות. הבחור מנגב בתנועה סיבובית כוס שליש-בירה, מהמהם ומהנהן. מרגיש קצת מבולבל משום מה - מההמהום, מההנהון, מההיסוס. שואל שוב והוא שותק בחיוך, אני משיב בשתיקה מחויכת, ממתין. 
- "יש תעודת כשרות?".
- "אהה, תעודה פיזית?".
- "כן". תעודה מנייר, עם תאריכים, ושמשלמים עבורה לרבנות המקומית. בדרך כלל תלויה טיפה מעל לקו העיניים. לא הולגרמה או ברקוד שסורקים. לא תעודה שמנגנים ורבי שמקריא תאריכים, לא כנרית בשעון קוקיה שקופצת וקוראת "כשר-כשר-כאא-שה-הר". הכי פשוט שיש, נייר. 
- "לא". 
- "אוקיי, תודה". ממש נחמד מצידך..
המשכנו.


משמאל: תעודת כשרות אלטרנטיבית, אישור מכירת חמץ אלטרנטיבי, פתק "נא לא לגעת!" אלטרנטיבי על מתג חשמלי. 

במקום השני לא גמגמו וגם לא הייתה להם תעודה פיזית, לפחות לא כמו שאנו הכרנו, הייתה להם תעודת כשרות אחרת. המלצרית, עם אותו מתח ביקורתי מוכר מול כל דורש תעודת כשרות, הצביעה על תעודת כשרות אלטרנטיבית. זוג מהשולחן הקטן שמימין לתעודה הטו ראש מעל עוגת שוקולד קטנטנה עם פירורי אגוזים וספלי קפה, מתעניינים לראות במה אנו מתעמקים. נייר לבן, מודפס במדפסת צבעונית, לוגו, ביאור כללי לכל דורש וחתימות.

אנו תוהים אם זה בסדר? שנשאר? כלומר אין פה תעודת כשרות.. יש פה דף צבעוני, עם חותמת מעוצבת, מן יוזמה מקומית ולא מוכרת שמעניקה תעודות כשרות אלטרנטיביות. אולי זה גם משהו. אולי. 

אפשר לחלק בצורה גסה את הסוגיה לשתיים. מצד אחד רבנות עם תדמית ארכאית, וייתכן שלא רק תדמית. ולכך נלוות הרתיעה הטבעית שקיימת בבן כל תרבות מערב כנגד מוסדות בירוקרטיים החשודים בין היתר במתן מסתור לאנשים שאינם בהכרח הגונים - וזאת מפאת סרבולם לנפות עשבים שוטים מחלקותיהם. נכון לפתיחת הרישום לנישואין הביקורת אף עשויה להתעצם. ומצד שני הערך של גוף מבקר על כלל אגפיו אשר מעל לכל מסוגל לאכוף חוק. שום חברה מתוקנת אינה יכולה להתקיים ללא גופים בירוקרטים, בין אם קוסם לנו הדבר או לא. גם מבלי להכיר את הנושא לעומק, אפשר רק להניח שניעור מוסד בירוקרטי הוא חשוב למדי, אולי אף רק מפני שלכח גדול מתלווה לא רק אחראיות אלא גם שחיתות


גן סאקר ירוק וערפילי בשעות המאוחרות. עננים אפורים, שקופים, צונחים אל הדשא ומרחפים לאט. ירוק, כהה, שקט. כשמתקרבים מגלים שגן סאקר מעוטר בקופסאות פלסטיק ריקות וריריות מנתחי בשר. צלחות הפוכות של אפונה וגזר ושקיות ניילון שנבלמו על ידי שיחים. את כל הכיעור מותירים אנשים שאינם אנשים. כל מי שדואג רק לעצמו, מי הרואה בעצמו אדיאל מעוקם וחולה, שרק לו מגיע הכל, כל השאר אינם נחשבים בעיניו. חולי אנושי, יצרים של גאווה וכעס וקנאה. נפשות קטנות שרוצות שיראו בהן גדולות. כל בן ובת אדם המעדיפים לנצח גם אם ניצחון כרוך בשבר והרס. שידם תהיה על העליונה אף אם דבר  לא ישאר תחתיה. אותם אלו תמיד נמצאים בשני צידי המאבק, אף לא פעם אך במתרס יחיד. טובים ורעים נלחמים ברעים וטובים. כל כח עלול להטות לרעה כשם שעשוי להטות את הכף לטובה.

בקלחת הכשרות לא מעורבת רק מטרה טובה ועשייה לשם שמיים. מלבד לרבנות כגוף הבירוקרטי (בעל רשת בין לאומית של אכיפה ופיקוח), הרבה כסף מעורב בעניין ואפילו, איכשהו, בין היתר - פמיניזם, טם טם טם. בין המשתתפים דמות רבנית חביבה, אשה למדנית שנדחתה על ידי המערכת. אקטיביסטים דתיים או לא דתיים שמאסו במערכת. בעלי עסקים שמעדיפים לחסוך כסף או/ו מרות. ולבסוף, גם אנו, הצרכנים.  
כשמערבבים את הכוחות בחדות קשה לצפות את התוצאה הסופית. אולי הרבנות תיישר דרכה, אולי הרבנות תקרוס. אולי דתיים-דתיים ימנעו מלאכול במקומות בעלי כשרות אלטרנטיבית, אולי מידי פעם הם ירשו לעצמם להתיישב במקום כזה. אולי רק דתיימצ'יקים יסעדו שמה. כשמדובר בכשרות עד היכן יש להעניק אמון בבעלי עסקים, ומעבר לכשרות, כיצד נגיב למציאות בה אחת מאותם מסעדות פתחה את שעריה לקהל בתשעה באב. 

לסיכום, מעבר לתחושת איום או מיאוס, ההרגשה הכללית היא מאוד עצובה. עוד נקודת שבר. עוד נקודת פיצול. אות לכשלון מערכתי. האמת ממתינה באמצע, כך שגם אם הרבנות היא הגוף הראוי הרי שהעימות מצביע על לקויים במערכת הכשרות, הכה לא פוטוגנית - בפרט, ובכלל - בחינוך להכרה בחשיבות ערכי היהדות.   


מספר לינקים מעניינים להרחבה:
:: כתבה בערוץ 10. 
:: ראיון עם משגיחת כשרות בארגון ההשגחה העצמאי.
:: מה זה אומר כשעיתון "הארץ" מחמיא ליוזמה?
:: למה צהר לא מקימה מערכת כשרות אלטרנטיבית?