כאילו...רגע , אם ה' כ"כ אוהב אותנו , אז...וואלה , למה הוא מביא לנו קשיים?!
מה הקטע? בשביל מה?!
ברשותך , אעצים ת'שאלה , אם הוא רוצה שיהיה לנו רק טוב , אז...
הלו , ה' - שלח את כולנו ישר לעולם הבא! מה צריך לעבור את העולם הזה?!
הרי אתה אוהב אותנו , תן לנו ישר - הכל טוב. עולם הבא. לכולם...
למה כל הדרך הארוכה , הקשה והמייגעת הזו?!
תגידי , היית פעם אצל דודה שלך שבוע?
נכון אחרי כמה ימים את כבר...מפדחת...
את מקבלת הכל. בחינם. בצורה הכי טובה , אבל -
ביום הראשון - אחלה. את שמחה. כיף.
ביום השני - סבבה. איזה יופי שזה בחינם. לא צריך לעבוד.
ביום השלישי - את כבר מרגישה לא נוח. את מתחילה לשאול את דודה -
"יש משו לעשות? לנקות?" - ו...היא ברוב טוב , אומרת לך - "לא חמודה , שבי. תנוחי".
ביום הרביעי - "דודה , אני אקח את המטאטא , אנקה את הריצפה..." - "מתוקה , הכל כבר נקי...".
ו - את מרגישה כבר לא נוח...
ביום החמישי - וואלה , את לוקחת את המטאטא , ו - אפילו שהכל נקי - ו - אפילו שדודה שלך "תריב"
איתך שתשבי - את תקחי את המטאטא - ו...פשוט תנקי.
אין כלום. הריצפה נקייה - מצוחצחת - את תנקי.
לא רק זה , בצהרים את תשאלי אם היא צריכה שתלכי למכולת. ו - בערב , תעזרי לה לשטוף כלים...
אבל , הלו?
היא ל-א צריכה עזרה. היא ל-א רוצה עזרה. למה את מרגישה לא בנוח? מה קרה?
למה? אני אגלה לך סוד. כי...הכל בחינם.
מעניין , שאולפנא , את יכולה לשרוץ כמה שנים ו...לאכול , לישון , להנות -
ו - את לא מרגישה לא בנוח. למה? כי זה לא בחינם.
כך טבע האדם עובד. כמה שאומרים שהאדם אוהב "חינם" -
לא. יש גבול ש - האדם מרגיש לא בנוח אם הוא מקבל דברים בחינם.
זאת ועוד , ש...חינם , בא מהר - יוצא מהר.
למה שאת הולכת לעבוד ואז הכסף בידיים שלך , בחנות בגדים - את מסכלת על הכסף ב"כאב" -
"כספי הטוב , כ"כ כואב לי לשחרר אותך..." - אבל שאמא תתן לך 200 ש"ח לחולצה ,
וואלה , פתאום כבר לא כ"כ קשה לשחרר ת'כסף...
ראית פעם כמה "הערכה" אדם נותן לבצל שהוא גידל באדמה?
נחשוב - ראבק , בן אדם - כולה בצל! מה אתה "מתלהב"?! שקל לקילו. תרגע...
לא. הוא מעריך את הדברים שהוא עבד עליהם. בשבילו - זה שווה המון.
למה? כי הוא עמל על זה. הוא לא קבל את זה ב"זול". הוא השקיע.
ה' עשה איתנו חסד כפול.
לא רק זה שהוא נותן לנו שכר , אלא , הוא לא נותן לנו אותו בחינם.
כי - שכר בחינם - לא כיף לאדם. האדם מרגיש לא בנוח.
בשפת הגמרא זה נקרא - "נהמא דכיסופא" = לחם של בושה. העני מקבל כסף , אבל...
מתבייש. אדם אחר שיאכל בדיוק כמו העני מהחיטה שהוא זרע , לא יתבייש.
למה? כי הוא עמל על זה. עבד. הזיע.
ו - אח"כ , שנקבל את המתנה מה' , אנחנו נעריך אותה יותר. ממילא , אנחנו נהנה ממנה יותר.
יוצא ש...ה' היה יכול לתת לנו את זה ב"מתנה". את כל הטוב. בקלות.
אבל אז , אנחנו לא היינו מרגישים כמו , שבעז"ה נגיע למעלה ונוכל לומר בכיף -
"זה מגיע לי. עמלתי על זה. כיף לקבל את זה" - זה עדיף מאשר שנגיע למעלה והשכר יהיה בחינם , ואז -
נרגיש לא נעים. לא נרגיש את ההנאה הענקית שהייתה יכולה להיות לנו מהדבר ע"י העמל.
תראי כמה ה' אוהב אותנו.
זו - אהבה אמיתית.
ה' , תודה. באמת.
אוהבים אותך.
מקוה שהובנתי.
בשורות טובות!
חג שמח לכל עם ישראל!