כ"ט בכסלו תש"ע 23:39
למה אחת הסיבות בספר שמות למכות שאומר הקב"ה זה למען ידעו את שמי בכל הארץ.."(משהו כזה..
למה הוא רוצה את זה?! וכל הזמן זה למען תספרו את מה שהתעללתי במצרים וכו' לילדיכם וכו'..
למה הקב"ה צריך את זה ורוצה בזה?! מה המטרה?!

אם הסברתי את עצמי כראוי.. מקווה שהבנתם
ל' בכסלו תש"ע 01:18
בעולם !!
ולכן תפקידו של כל יהודי הוא לעשות כמה שיותר קידוש השם ולהלחם כמה שיותר בחילול השם !!!
הרב כהנא היה דוגמא טובה מאוד של יהודי שכל חייו קידש שם שמיים ונלחם בחילול שמו - למשל לפני הגרוש מימית רצו להוציא סטיקר "לא לפינוי ימית - מתנגדים לעקירה " הרב כהנא נזף בהם ואמר מה זה 'מתנגדים לעקירה'  ?? תכתבו ' מתנגדים לחילול השם '

אפשר לעיין באור הרעיון בפרק קידוש השם שם הרב כהנא מסביר ומביא מקורות לגבי החובה על כל יהודי לקדש שם שמיים ברבים


ל' בכסלו תש"ע 01:27

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה

 הלכה א

כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, ומוזהרין שלא לחללו שנאמר ולא תחללו את שם קדשי, כיצד כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו יעבור ואל יהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וחי בהם ולא שימות בהם, ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו.

 

הלכה ב

במה דברים אמורים בשאר מצות חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכת דמים, אבל שלש עבירות אלו אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תהרג, יהרג ואל יעבור, במה דברים אמורים בזמן שהעובד כוכבים מתכוין להנאת עצמו, כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או לבשל לו תבשילו, או אנס אשה לבועלה וכיוצא בזה, אבל אם נתכוין להעבירו על המצות בלבד, אם היה בינו לבין עצמו ואין שם עשרה מישראל יעבור ואל יהרג, ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל יהרג ואל יעבור, ואפילו לא נתכוין להעבירו אלא על מצוה משאר מצות בלבד.

 

הלכה ג

וכל הדברים האלו שלא בשעת הגזרה אבל בשעת הגזרה והוא שיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר וחביריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות, יהרג ואל יעבור אפילו על אחת משאר מצות בין נאנס בתוך עשרה בין נאנס בינו לבין עובדי כוכבים ה.

 

הלכה ד

כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו, וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג ולא עבר הרי זה קידש את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה קידש את השם ברבים כדניאל חנניה מישאל ועזריה ורבי עקיבא וחביריו, ואלו הן הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן, ועליהן נאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, ועליהם נאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח, וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים ובטל מצות עשה שהיא קידוש השם ועבר על מצות לא תעשה שהיא חלול השם, ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין אפילו הרג באונס, שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים והתראה שנאמר בנותן מזרעו למולך ונתתי אני את פני באיש ההוא מפי השמועה למדו ההוא לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, ומה אם עבודת כוכבים שהיא חמורה מן הכל העובד אותה באונס אינו חייב כרת ואין צריך לומר מיתת בית דין, קל וחומר לשאר מצות האמורות בתורה, ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר, אבל אם יכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה הנה הוא ככלב שב על קיאו, והוא נקרא עובד עבודת כוכבים במזיד והוא נטרד מן העולם הבא ויורד למדרגה התחתונה של גיהנם.

 

הלכה ה

נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחת מכן ונטמא אותה ואם לאו נטמא את כולכן יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל, וכן אם אמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל, ואם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם, אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם, ואין מורין להם כן לכתחלה, ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.

 

הלכה ו

כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים, כיצד מי שחלה ונטה למות ואמרו הרופאים שרפואתו בדבר פלוני מאיסורין שבתורה עושין, ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים שאפילו במקום סכנה אין מתרפאין בהן, ואם עבר ונתרפא עונשין אותו בית דין עונש הראוי לו.

 

הלכה ז

ומנין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת משלש עבירות אלו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך אפילו הוא נוטל את נפשך ז, והריגת נפש מישראל לרפאות נפש אחרת או להציל אדם מיד אנס, דבר שהדעת נוטה לו הוא שאין מאבדין נפש מפני נפש, ועריות הוקשו לנפשות שנאמר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה.

 

הלכה ח

במה דברים אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורים אלא במקום סכנה, בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילין אותו ביוה"כ, אבל שלא דרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה, או שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עם אסורי מאכל שהרי אין בהן הנאה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה, חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שהן אסורים אפילו שלא דרך הנאתן, לפיכך אין מתרפאין מהן אפילו שלא דרך הנאתן אלא במקום סכנה.

 

הלכה ט

מי שנתן עיניו באשה וחלה ונטה למות ואמרו הרופאים אין לו רפואה עד שתבעל לו, ימות ואל תבעל לו אפילו היתה פנויה, ואפילו לדבר עמה מאחורי הגדר אין מורין לו בכך וימות ולא יורו לדבר עמה מאחורי הגדר שלא יהו בנות ישראל הפקר ויבואו בדברים אלו לפרוץ בעריות.

 

הלכה י

כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצות האמורות בתורה בשאט בנפש להכעיס הרי זה מחלל את השם, ולפיכך נאמר בשבועת שקר וחללת את שם אלהיך אני ה', ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים, וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצוה לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו הרי זה מקדש את השם.

 

הלכה יא

ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואע"פ שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין, וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

ל' בכסלו תש"ע 13:28
שאלת בעצם:
למה ה' רוצה שיתפרסם שמו בעולם? הוא חסר בזה משהו?
נחדד עוד ונמשיך לשאול:
מה יוצא לה' בבריאה? אוקי, הבנו שהוא רוצה להטיב ובשביל להטיב צריך ברואים.
אבל בשביל מה הוא רוצה להטיב? הוא חסר משו חלילה?!
נוסיף עוד שאלה: למה ה' ברא רשעים??
 
וכאן יש יסוד ענק - שימי לב:
 
שני "רבדים" , "סקלאות" בענייני אמונה.
יש את הרובד שלנו. דברים שקשורים לנו. ו - יש את הרובד האלוקי. דברים שקשורים רק אל ה'.
בדברים שהם ברובד האנושי - אנחנו יכולים להבין. בדברים שהם הרובד האלוקי - אנחנו לא מסגולים להבין.
כידוע , השכל שלנו מוגבל. להבין מה זה "אין סוף" - עם כל התיאורים שאני אתן לזה , אני לא אבין את זה.
מדוע? כי השכל שלי מוגבל. לא מסוגל להבין דבר שמעבר ליכולתו. זו המציאות.
"למה ה' ברא רשעים?" וכו' - זו שאלה שקשורה רק לה'. ממילא , רק לרובד האלוקי. ש - אנחנו לא מסוגלים להבין.
תשאלי - "אם ככה , גם "למה ה' ברא צדיקים?" - זו שאלה שקשורה רק לרובד האלוקי - וגם את זה אנחנו לא יכולים להבין..." - נכון. את צודקת , אילולא - ה' היה מגלה לנו את מטרתו , כנראה , לא היינו יכולים להבין בהחלט.
ה' גילה ש - "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" - זו המטרה לבריאת העם. ממילא , אנחנו יכולים להבין בשביל מה ה' ברא את הצדיקים. ו - נלך שלב הלאה - מה ה' צריך את העולם אם הוא כל יכול? התשובה -
לא יודעים. "לא יודע" - לפעמים זו לא אי-תשובה או התמחמקות , אלא זו האמת. זו תשובה. מלאה. ו - מספקת.
כי , אנחנו לא יודעים כי אנחנו לא מסוגלים להבין את בדברים. השכל שלנו מוגבל. את כל זאת אמר ה' במשפט אחד -
 
 כִּי לא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם, יְה-וָה.
אגב - גם להבין - מה זה המחשבה של ה'? ה' חושב? במה? זה נשגב , מעל שכלינו. ו - אבל , משו חשוב להדגיש -
זה לא מפריע לנו ולא מוזיז לנו להמשיך בדרך ולדעת שזו דרך האמת. כי - אמרנו , שאת הדברים שקשורים אלינו , על הדברים האלה , יש תשובות. אפשר (וצריך) לשאול ו - להבין את התשובות. ממילא , זה שאין לנו תשובות על חלק מהשאלות - אלו הם בדיוק התשובות.
 
רק , אם תרצי , שתי מסקנות עד לכאן באמונה -
1) ישנם שני רובדים , לא נוגעים זה בזה. ו - הרובד האלוקי - גבוה משיכלנו. אנחנו לא מסוגלים להבין אותו.
2) ה' , הפעולות שלו - המחשבות שלו - הוא עצמו - נשגב מאיתנו. אנחנו לא מבינים כלום בו. אלא , כל התיאורים שהנביאים נתנו וכדו' - זה היה רק לקרב את זה לשכלינו כמה שיותר , אבל בודאי שאנחנו לא באמת יודעים את הענין.
(ע"פ זה , גם מובן מדוע ידיעת ה' לא סותרת את הבחירה החופשית של האדם...)
 
 
 
קיצור:
 
זו התשובה.
שוב, בל נשכח - לא התחמקות, או 'מה?! אין תשובה?!'.
אין תשובה = התשובה.
במקרה הזה.
שכלית. מוכח. מבוסס.
אמיתי.
 
 
 
 
מקוה שקצת עזרתי. אם יש צורך להרחיב, בשמחה.
אגב, יישר כח על השאלות. אם שואלים בכדי לחפש תשובות, זו הדרך לאמת.
זו הדרך להתקרב לריבונו של עולם. לחוש את האמת.
בהצלחה. בשורות טובות. חנוכה שמח!
 
ל' בכסלו תש"ע 13:51
לא כזה קשורה אבל.. אם הקב"ה רוצה שנדבק במידותי אז הוא רוצה שנתחיל לרדוף כבוד ושנתחיל לפרסם את שמנו בכל הארץ?!?! ולרצות שכולם ידעו את גדולתנ!?
מוזר לא?!

מצטערת על הבוטות

ל' בכסלו תש"ע 14:00
זה (רק) נשמע קצת 'לא טוב'.
למה?
כי אנחנו מכירים את המילה 'כבוד' כשימוש שלילי.
אך, עוד נראה למטה, שלא היא כך. היא גם מידה טובה.
 
 
הוא רוצה שנהיה -
ענווים.
רחמנים.
גומיל חסדים.
ביישנים.
וכו'.
 
 
כן, חוץ מזה צריך גם מידות שהאדם יוכל להרגיש שהוא עומד על הקרקע.
בהחלט.
 
אבל בתור 'עם ישראל'.
כבוד. ממשלה. החלטות חד משמעיות וכדו'.
ככה צריך להתנהג אדם עם דעת.
כל שכן, 'עם שלם' עם דעת.
ו - ברור, שעם סגולה.
עם ישראל.
 
 
 
[בכל מידה אמרנו לנו רבנותינו את הגבולות. וצריך לשים לב בדיוק היכן אנחנו עומדים.]
בכל מידה יש טוב ויש רע.
ה' רוצה שנשאב את הכוחות הטובים מכל המידות. במיוחד כעם.
שזה כולל את הכבוד, את הממשלה וכו'.
אפילו שהם 'נראות' מידות רעות - הן לא. רק אם ידועים להתמש בהם -
הם מידות טובות. וזה מה שה' רוצה מאיתנו.
 
 
לא, זה ממש לא מוזר שעם שאמורלהנהיג את העולם יהיה עם החלטות.
זה לא מוזר - כך צריך להיות. ואם לא, חבל מאוד.
 
 
 
מקוה שהובנתי. אם יש צורך להרחיב, בשמחה.
בשורות טובות. חנוכה שמח!
ל' בכסלו תש"ע 14:08
בעצם רק רוצה לסכם במילותי אם הבנתי נכון..
שלקב"ה יש מידות שאנחנו צריכים להידבק בהם,רק שעלינו מוטלת העבודה של למיין מה לקחת כעם ומה כאישיות פרטית..

נגיד..
ל' בכסלו תש"ע 14:11
אנחנו צריכים לקחת את החלק במידות שישנם - רק את הטוב שבהם.
מה טוב?
מה שיש לה'. לכן, להדבק במידותיו.
 
[בעם, זה נראה 'יותר' עוצמתי - לקיחת ה'מידות הרעות' - וההשתמשות בהם לטוב.
כמו - 'ממשלה' , 'כבוד' וכדו'.]
 
 
 
אם לא הובנתי, בשמחה אסביר.
חנוכה שמח!
ל' בכסלו תש"ע 14:45
ל' בכסלו תש"ע 15:22
יש רע, ויש טוב.
 
אנחנו צריכים להשתמש ר-ק בטוב.
איך?
ע"י שנדבק במידותיו של ה'.
 
 
עד כאן.
 
ההערה לגבי העם וכו'.
זה בא להדגיש. שגם במציאות הנוכחית - רואים שיש למידת ה'כבוד' צד טוב.
זה נראה במיוחד שזה בתור 'מדינה' שמשתמשת בכבוד. [ופחות באדם. אבל גם באדם, המידה הזו של כבוד - יש בא צד טוב.]
 
 
מקוה שהובנתי. אם לא, בשמחה ארחיב.
יישר כח על השאלות. חנוכה שמח!
ג' בטבת תש"ע 13:17
לא קראתי מה שלמעלה אז סלחו לי...
 
אכן כשאנו קוראים את הפסוקים אנו מתעוררים לשאול, מה המטרה של כל הדבר הזה? אך התשובה פשוטה, ובמיוחד אם מדייקים בפסוקים. ה' רוצה שעם ישראל ילמדו את השגחתו עליהם, שיאמינו בו.
 
נאמר בנביא "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". התפקיד של עם ישראל הוא להוביל את כל העולם אל התיקון שלו, אל השלמות. ולכן לפני שעם ישראל מתחיל את התפקיד, הוא זקוק קודם לביסוס האמונה, לבירור היעוד והמקור שלו. ולאחר מכן, עם הבסיס הזה אפשר להתקדם לקראת היעד.
 
כך עם ישראל יצא ממצרים, וקיבל את התורה בניסים גלויים, ומתוך הבירור הזה שהעם עבר, הוא מתחיל מסע של גילוי ה' בעולם, מסע של תיקון העולם, מסע של בירור הקדושה בעולם.
 
בכך אנו שותפים עם ה' בבריאת העולם, שאנו מובילים את העולם שה' ברא, להיות קדוש ושלם.
 
לכן כל הדברים במצרים הם שיעורים פרטיים לעם ישראל, שיעורים כדי שעם ישראל יגיע אל היעוד שלו.
 
 
כל טוב.

אולי יעניין אותך