הרמב"ם אומר שהשכרות היא הוללות וסכלות(הלכות יום טוב פ"ו הלכה כ')  ונכון ששותים יין בשבת/ברגל אבל לא משתכרים. דרך אגב גם בפורים שהרמב"ם כותב "ושותה יין  עד שישתכר וירדם בשכרות" אין הכוונה שישתכר ויעשה שטויות אלא ישתה קצת ויישן.(אני מדגיש יש גדולים וטובים שחולקים בנושא הזה אני הבאתי את דעת הרמב"ם לעיונך).

כי זה קשה בגלל המקור בהלכות יום טוב ועיין שם.

בע"ה

שמותר להשתכר סתם?

אני מתכוון שהם חולקים ואומרים שמותר להשתכר בפורים.

בס"ד

בע"ה

אז למה צריך לקדש דווקא על היין?

ואיך זה מסתדר עם מה שכתוב בתלמוד: "אין שמחה אלא בבשר ויין".
ו-"ויין ישמח לבב אנוש" [אני לא זוכרת את המקור..]

תודה לכל העונים

את המקור של הרמב"ם בהלכות יו"ט פ"ו הלכה כ' ומכיון שלא הספקת לעיין שם אכתוב חלק מההלכה "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין....ויאמר שכל שיוסיף בזה ירבה במצוה. שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות.. אלא על השמחה". יוצא מדבריו של רבינו הרמב"ם שישתה קצת וישמח לא שישתכר.