אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני? והאמר מר: הקורא הלל בכל יום - הרי זה מחרף ומגדף! - כי קאמרינן - בפסוקי דזמרא (שבת קי"ח ע"ב)
אמנם אכן נעשו ניסים גדולים בכל התהליך הארוך והמופלא של קיבוץ היהודים לארץ ישראל, ואף הניצחון במלחמת השחרור היה נס עצום. ברם, צריך לזכור כי ההלל שנקבע על הניסים של חנוכה לא היה על מאורע זה או אחר במלחמה - לא על מעשה יהודית נקבע, ולא על כל אחד ואחד מהניצחונות המרובים, הגדולים והמופלאים. ההלל נקבע להאמר דווקא על השלב הסופי של התהליך, על גולת הכותרת. גומרים את ההלל על תהליך מוגמר - והוא שחרור בית המקדש וחידוש העבודה! אל לנו לשכוח שזו מטרתנו העיקרית בעצם הישיבה בארץ - והשלב הסופי הזה כולל את כל מה שהיה לפניו, בתהליך הארוך ורצוף הניסים.
ולכן אומר המהרש"א בפירושו:" והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, היינו כיון שתקנו לומר את ההלל בימים מסוימים, על הנס, בכדי לפרסם שהקב"ה הינו בעל היכולת לשנות את טבע הבריאה ששינה בימים שתיקנו את ההלל. ולפי זה, מי שאומר את ההלל בשאר ימים, לא יתפרסם אמירת ההלל על הנס, גם בימים הראויים לפרסם ניסי השי"ת. והרי זה כמחרף ומגדף, שאין ביד הבורא חלילה לשנות את טבע הבריאה." (חידושי אגדות על שבת קיח ע"ב)
מדוע באמת לא לומר הלל בכל יום? הרי גם נשימה אחת יחידה של אדם היא נס, התעוררות של אדם בבוקר היא נס ועצם זה שיש לנו אויר לנשום הוא נס! אלא אומר המהרש"א, שההבדל בין הניסים במוסתרים בתוך הבריאה לבין נס שהוא שינוי בבריאה, הוא בכך ששינוי ממוקד בבריאה סותר את דעת הכופרים הסוברים שהקב"ה ברא את העולם אבל עזב אותו לגורלו. הנס הגלוי תפקידו ומהותו סותר את דעתם של הכופרים בהשגחה הפרטית של הבורא על עולמו - ואין השגחה פרטית מזו של השגחת הקב"ה על בניו, על בני ישראל. האומר הלל כל יום מחרף ומגדף, מפני שהוא מרוקן את ההלל ממשמעותו המקורית, ההכרה בהשגחה הפרטית.
לכן לא אומרים הלל על נס שאינו מוגמר, על תהליך שאינו מושלם, על כתר ללא היהלום שבכתר. מדוע לא אומרים הלל בפורים? הרי שם היה נס גלוי לכל הדעות. רבי חייא (מגילה יד) גורס שלא אומרים הלל על נס שנעשה בחוץ לארץ, אבל רבא חולק ואמר "בשלמא התם הללו עבדי ה' - ולא עבדי פרעה, אלא הכא - הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן." – אומר רבא: אי אפשר לומר הלל על גאולה שלא הושלמה. למרות נס ההצלה העצום, בני ישראל עדיין נשארו עבדי אחשורוש. ונתבאר טעמו של רבא באופן מופלא לפי דברי המהרש"א - עבדי אחשורוש לא יכולים לומר את שבחו של הקב"ה בצורת הלל משום שאין זה נס שסותם לחלוטין את פיות הכופרים בהשגחה הפרטית ובשינוי הטבע למען עם ישראל, שהרי עדיין יש להם פתחון פה לומר שבני ישראל עדיין נשארו משועבדים בגלות, ואחשורוש אינו מאפשר לבנות את בית המקדש, אפילו לא לאסתר המלכה. (כפי שנתבאר במסכת מגילה טו
.
מכל זה יש ללמוד על ימינו אנו - למרות כל הניסים העצומים, לא הגענו לשלמות הנס. עצם זה שהמלחמה והקמת המדינה היתה צריכה להעשות על ידי אנשים המוגדרים לפי תורתינו כרשעים ופורקי עול, וכמובן שהעובדה שהשלטון הנוכחי הוא שלטון הערב רב הנלחם עד כלות כוחותיו נגד תורת ישראל וארץ ישראל, מצביעה על כך שהתהליך האלוקי הניסי לא הגיע לסיומו. לא נסתם פיהם של הכופרים - אנו עדיין עבדים של הבג"צ, של הכנסת, של אמריקה ואפילו של הוואקף המוסלמי שיכול בהינף יד למנוע מאיתנו כניסה להר הבית. אמירת הלל ביום העצמאות משמעה אי הכרה בכך שהקב"ה יכול לחולל נס מושלם, חוסר אמונה בכך שהתהליך הניסי צריך להמשך ואכן ימשך, ובקרוב נזכה לגמור את ההלל על ההצלה המושלמת – הצלה של קידוש השם ורוממות שמו יתברך בעולם.
מדוע אומרים הלל בחנוכה?
לאמירת הלל בחנוכה נותנים רבותינו הראשונים שתי סיבות: הסיבה האחת היא נס פח השמן שהתרחש לאחר כיבוש וטיהור המקדש, והסיבה השניה היא הניצחון במלחמה נגד היוונים הסלווקים ושותפיהם היהודים המתיונים. את תיאור הניצחון ניתן למצוא ב"על הניסים" שאנו אומרים בתפילת העמידה בכל שבעת ימי החנוכה: "...מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך".
אנו מהללים את הקב"ה כי בזמן חנוכה נעשה נס, ונתקדש שמו לעיני כל הגויים. וכיצד נעשה קידוש השם הגדול הזה? היוונים הגיבורים נמסרו בידי החשמונאים החלשים – זהו אכן נס, כי אין זו דרך העולם שחלשים מנצחים את הגיבורים. רבים נמסרו ביד מעטים – שוב זהו בגדר נס, שהרי אין זו דרך הטבע שמעטים מנצחים את הרבים.
אבל מה לגבי שלושת השלבים האחרונים בתפילה? האם זה נס כשטמאים נמסרים ביד טהורים? מהו הנס כשרשעים נמסרים ביד צדיקים? האם זה יוצא מן הכלל כשזדים מנוצחים בידי עובדי השם? אלא, שאנשי הכנסת הגדולה שתיקנו את התפילה, מלמדים אותנו כלל חשוב בהגדרת המושג נס. נס אמיתי הוא כשהנס נעשה לצדיקים כנגד רשעים, וכל העולם רואים את מהות השכר והעונש, את ההשגחה הפרטית של הקב"ה בעולם. לא מספיק שמעטים ינצחו את הרבים. לא מספיק שחלשים ינצחו את הגיבורים. הנס האמיתי נובע משורש "נשא" – בהתנשאות מלכות ה' על כל הגויים, התנשאות שיכולה להיות רק כשטמאים נמסרים ביד טהורים והעולם רואה שטהרתם היא זו שגרמה לקב"ה לסובב לניצחונם, התנשאות מלכות ה' יכולה להיות רק כשרשעים נמסרים בידי צדיקים, וכל העולם רואה שרשעותם של הרשעים גרמה למפלתם וצדקתם של הצדיקים גרמה לניצחונם. קידוש השם יכול להיות רק כשלומדי התורה גוברים על שונאי התורה. אם כן, זו הסיבה לאמירת ההלל בחנוכה לדעת הסוברים כי ההלל נאמר על הניצחון במלחמה. לא סתם ניצחון במלחמה, אלא ניצחון ניסי של יראי ה' על שונאי ה' - שהוא קידוש ה' מושלם ושלם ועליו ראוי לומר את ההלל.
אין ספק שבמלחמת השחרור היה ניצחון של חלשים על הגיבורים ומעטים על רבים, אך האם היה כאן ניצחון של טהורים על טמאים, צדיקים על רשעים והעוסקים בתורה על זדים? עם כל הכאב שבדבר, צריכים אנחנו לחדול לשקר לעצמנו. כולנו יודעים שמפקדי הניצחון לא היו טהורים ולא היו צדיקים, הם היו ברובם מחללי שבתות בפרהסיא, שונאי תורה ומומרים להכעיס.
אז מהו היחס הנכון למלחמת תש"ח? ניתן לומר שהקב"ה עשה נס למען עם ישראל, בדרך לגאולה של "בעיתה". אבל למרות שהיה כאן יסוד של התערבות אלוקית שהיא למעלה מן הטבע, לא היה זה נס של קידוש השם, אלא נס בו החושך והאור שימשו בערבוביה, ויותר מגרעין חילול השם התערב בו כשהניצחון נמסר בידי רשעים הכופרים בהשגחת הקב"ה ומחללים את בריתו. לא היתה זו אלא אשמתנו, אשמת היהודים האמוניים, שומרי התורה והמצוות, על שלא השכלנו להקשיב לאזהרות רבותינו שראו כי הגאולה ממשמשת ובאה ולא התעוררנו למשמע קול התור הקורא לעלות לארץ הקדושה . ואכן, למרות כשלוננו, הקב"ה, כרחם אב על בנים, מחל על כבודו כדי להיטיב לעמו, ועל כך יש להודות לו. אבל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול! את תודתנו לקב"ה נוכל להביע בתיקון מה שקלקלנו כשלא עלינו לארץ כמצוות גדולי ישראל והפקרנו את הארץ בידי פורקי עול תורה ומצוות. ההודיה לקב"ה אינה באמירת הלל על ניצחונם של רשעים, ההודיה האמיתית תהיה בהקמת מלכות מתוקנת שתקדש את שמו יתברך, במקום מלכות הרשעה הקיימת היום.