הרב עזריאל אריאל
אחת ההדרכות הנפוצות לזוגות צעירים העומדים ערב חתונתם היא ללמוד לוותר. הוויתור הוא ביטוי לאהבה, להעדר אנוכיות, לרגישות לזולת, לענווה, ולכל המידות הטובות הנחוצות כל כך לכל זוג הבונה את ביתו.
עם זאת, כבר אמר מרן הרב זצ"ל, כי "אין לך מידה טובה בעולם שאין הקיצוניות מזיקתה". יש ויתור ויש ויתור. יש ויתור מועיל ויש ויתור הרסני. ונדרש לא מעט שכל ישר כדי להבחין ביניהם.
ככלל, האתגר הגדול של הזוגיות הוא התמודדות יעילה עם אי הסכמות. השוני – במנטליות, בעמדות, בצרכים – הוא עצום, גם כאשר מדובר בבני זוג הרואים את עצמם 'מתאימים' עד מאד. כשהקב"ה ברא את האשה מצלעו של האיש, הוא לא הגדיר אותה רק כ'עזר' אלא גם 'כנגדו'. כדי לחיות באהבה ובאחווה, בשלום וברעות, יש למצוא את הדרך להגיע להסכמה מתוך מצב של אי הסכמה. בכך יהפכו ה'שניים' ל'אחד', ויתנו בכך ביטוי נוסף לאחדותו של הבורא, המקיפה וכוללת את כל הניגודים הקיימים בבריאה.
שמונה דרכים עומדות בפני בני זוג שיש ביניהם חילוקי דעות:
א. שכנוע: לשוחח עד שאחד מבני הזוג מסכים לכך שעמדתו של השני היא הנכונה והצודקת.
ב. פשרה: להחליט על "משהו בערך באמצע".
ג. בוררות: להתייעץ עם גורם שלישי, ולקבל את דעתו.
ד. התעלמות: להחליט שלא להחליט.
ה. כניעה: בן זוג אחד לא מסוגל לעמוד בלחץ שהשני מפעיל עליו, ומקבל את הדין.
ו. לוותר: ג'סטה אצילית שמטרתה לעשות טוב לשני.
ז. גישור: להקשיב מתוך ניסיון של כל אחד להבין את הצרכים של השני, ולחפש פיתרון יצירתי שיספק את שניהם.
ח. להמשיך לריב...
השכנוע הוא דבר מצויין, בתנאי אחד, שהוא לא צורה סמויה של כפייה. דיון שמטרתו שכנוע, פעמים שיש בו משהו כוחני, בו צד אחד מנצח והשני מפסיד. השכנוע הוא דרך טובה, כאשר השאלה בה דנים איננה "מי צודק?" אלא "מה יעשה יותר טוב לנו – כזוג וכמשפחה?". כאשר זוהי השאלה העומדת לדיון, זה מזמין את בני הזוג לדבר אחר – לגישור. בגישור, אנו לא עוסקים בלשכנע את זה את זו בכך שאנו צודקים, אלא בניסיון משותף להבין זה את זו, ומתוך כך להגיע להסכמה על מה שיתן מענה מרבי לצרכים ההדדיים של בני הזוג. בדרך כלל, מהלך כזה מוליד משהו יצירתי, שלא חשבו עליו קודם, ומן ההיבט הרגשי, שני הצדדים יוצאים מסופקים מן הפיתרון. הפשרה, לעומת זאת, היא משהו שבו כל אחד מן הצדדים "יוצא וחצי תאוותו בידו", כל אחד יוצא "חצי מסופק וחצי מתוסכל", עם נטייה למדוד עד כמה הפיתרון הוא "צודק".
הבוררות וההתעלמות הן שתי דרכים שלא להחליט. הדרך הראשונה מעבירה את הסמכות לאדם אחר, והשנייה – מוותרת על ההחלטה, בתקווה שעד שזה יגיע למעשה יקרה "משהו". שתי הדרכים הללו לא כל כך בונות את הקשר בין בני הזוג, אבל לפחות, בדרך כלל, אין בהן משהו הרסני.
הניגוד החריף ביותר קיים בין הכניעה לבין הוויתור. אלו שתי התנהגויות דומות מאד זו לזו, אבל ההבדל ביניהן הוא תהומי. הכניעה משאירה צד אחד מנצח, כשלצדו צד אחד מושפל. הוויתור, לעומתה, משאיר את שני הצדדים בתחושה מרוממת. הכניעה מזמינה את הצד המנצח ל"סיבוב ניצחון" נוסף בוויכוח הבא. הוויתור, לעומתה, מזמין את הצד השני לוותר בתורו, בפעם הבאה. הכניעה יוצרת אצל הצד המרוויח יחס של זלזול כלפי הצד המפסיד. הוויתור יוצר יחס של הערכה. הכניעה באה ממקום של חולשה גדולה. הוויתור בא ממקום של עוצמה פנימית גדולה עוד יותר.
לאחר כל החידוד של ההבדלים, עדיין קשה להמליץ על הוויתור כדרך חיים. לשני הצדדים קשה להבחין בינו לבין הכניעה, ויש בכך סיכון מסויים. הוויתור, יש בו נטייה להתחשבנות. כדי להבטיח שהוויתור יהיה ויתור ולא יהפוך לכניעה, דואג הצד המוותר לוודא שהצד השני השיב לו כראוי בפעם הבאה. לכל ויתור ישנו ניקוד סמוי, ומדרכו של עולם, שכל אחד מבני הזוג מעניק ניקוד שונה לכל ויתור. בדרך כלל, הוויתור שלי יקבל ניקוד גבוה יותר מאשר הוויתור שלך... ואם כך, יוצא שעל כל ויתור שאני מקבל, יהיה עלי לשלם בריבית דריבית, והמחיר מתחיל להיות יקר...
בקיצור, לעשות ג'סטה מידי פעם – זה טוב מאד. אבל כדרך חיים, עדיף ללמוד את שפת הגישור.
* הכותב עוסק בייעוץ נישואין ובגישור. ניתן להפנות שאלות בדוא"ל azriel11@neto.net.il, או בטל. 08-9206323.
אילה בטבענפשי ישובביט וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו. ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן: וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה עליה מורא ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו. ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח
מכינה לו''ז ותוכניות לינה.
מגיע בערב בעלי, ואומר שהוא לא רוצה יותר מיום אחד.
כשאני מתעקשת איתו הוא אומר שאני מוזמנת. שהוא משאיר לי את האוטו ובערב חוזר הביתה באוטובוס.
ניסיתי להבין מאיפה זה הגיע והבנתי שבטיולים קודמים היה לו קצת קשה. אז מה? חופשה עם ילדים זה לא קל.
הוא מתעקש. והחופש שאני חולמת עליו נהרס.
אבל קצת מוזר ש"את מתכננת לו"ז, בעלך מגיע בערב ואז..."
בגדול, תכניות משפחתיות כדאי לתכנן ביחד, או לפחות בגדול ביחד (טיול של יום או של כמה ימים) ואז להחליט מי מטפל באיזה פרטים קטנים.
לק"י
הוא ידע מראש שאת מתכננת נופש עם לינה?
יש אמהות חד הוריות שהולכות לבד וממש נהנות עם הילדים.
יש נשות מילואימניקים שהולכות לבד.
לא שאני משווה, ברור שיותר קל ונחמד ללכת זוגי אבל צריך לזכור שיש כאלה שיותר קשה להם, חד משמעית.
לבעלי יש עסק ששיא העונה שלו בבין הזמנים, אז הוא ממש עסוק ואני בלי רשיון ונוסעת עם הילדים לטייל בכל הארץ בתחבורה ציבורית לבד.
זה מאתגר אבל ממש נחמד והילדים מאוד נהנים.
היו שנים שעשיתי את זה כולל לילה ללינה.
אי אפשר לכפות עליו משהו שהוא לא רוצה...
לק"י
גם אנחנו נוסעים בתחב"צ, אבל לישון ואז לעזוב את המקום עם כל הציוד ולטייל ככה נשמע לי מאתגר.
וגם בא לי לטייל בטבע, אבל לא יודעת כמה מקומות כאלה שאפשר להגיע אליהם בתחב"צ קיימים.
(שלמעשה עשיתי ברוווקות או לפני שהילדים נולדו...)
ישנו בטבריה. טיילנו למיטב זכרוני בזוויתן, נחל המשושים ובזאכי. וגם בטבריה עצמה. לא זוכרת את הסדר של הנסיעות.
פעם אחרת ישנו בקיבוץ קליה. וטיילנו בעין גדי - זה טיול יותר מוצלח מבחינת תחבורה כי המסלולים ממש סמוכים למקום שישנו.
טיול נוסף, נסענו עד מירון ומשם הלכנו לצפת במסלול חמוד. אחר כך טיילנו בצפת (חזרנו באותו יום)
האמת שגם לי ממש מתחשק למצוא טיול שיתאים עם ילדים אבל אני לא רוצה משהו עם נסיעה ממש ארוכה באוטובוס, וגם יש עוד מגבלות של גיל ועוד.
עם הילדים נסעתי לחיפה ברכבת ועשינו שם ביקור עירוני וזה היה נחמד מאוד. אפשר אולי לטייל בכרמל אם רוצים טיול יותר בטבע - גם מהדרום זה יתאים עם רכבת.
אשמח לשמוע עוד רעיונות
בעבר הייתי מטייל בתחב"צ (לפני שקיבלתי את הרישיון )
זכור לטובה נחל כזיב.
יורדים ליד מעלות (עברו כ15 שנה אז לא זוכר במדויק איפה) וצועדים לאורך הנחל.
היינו צעירים וחזקים. אז הגענו אחרי כמה שעות לתחנת רכבת בנהריה.
עם ילדים קטנים לא הייתי מנסה להגיע עד לנהריה (בעיקר כי החלק האחרון חשוף לשמש ודי משעמם)
לדעתי אפשר לעשות את כזיב מעגלי.
גם לחלק גדול מהמסלולים בגולן אפשר להגיע בתחב"צ. (גם נכון ללפני 15 שנים)
מה התדירות? אני לא יודע
אבל זה מחייב שינה בגולן.
כי צריך להתחיל מסלול לכל המאוחר סביב 10 בבוקר
ושוב. תלוי איזה טבע מחפשים
לא כל הילדים יהנו וישמחו במסלולי הליכה סטייל טיול שנתי.
וגם לא לכל ההורים זה מתאים.
כדאי 'זה יקרה לפני השלב הפרקטי, אחרת כל אחד מושך לכיוון שבמקום שתהיה הבנה בשיתוף פעולה נוצר מלחמה וכיפופי ידיים
יש כאן פער גם בתקשורת וגם בסגנון אז פשוט תדברו
נשמע שכל אחד מכם מתבצר בעמדתו.
מציע שתנסו לראות איפה אפשר להתגמש כלפי השני.
זה לא יצא מושלם בשבילך ולא בשבילו
אבל זה יצא יחד שזה כבר מצויין.
תנסו לראות מה בדיוק מפריע לו. לפעמים הוא צריך לוותר לפעמים את. אם הוא מתעקש אין צורך לריב איתו, ואל תבטלי את החופשה, צאי עם הילדים. אם יש צורך קחי עזרה של בן משפחה. אבל הוא צריך לדעת שלכל דבר מחיר. אם הוא מוכן לשלם אותו, הוא זה שיפגע. יכול להיות שלטווח הרחוק יותר יפגע הקשר שלו עם הילדים. הוא יהיה המפסיד את תרוויחי. אלא אם כן הוא ימצא את הדרך לפצות בדברים אחרים. ואת צריכה לקחת בחשבון שאם את מתכננת והוא לא שותף, זה בדיוק מה שיקרה. תיכננת יופי, בלעדיי. גם סוג של מחיר... זה החיים.
לק"י
לא אומר שאין לו קשר עם הילדים.
הוא יכול לעשות איתם מליון דברים אחרים....
לקחת את זה הלאה עם פרשנות שלך.
אנחנו זוג צעיר עם ילדים, באים מבית חרדי, מחפשים יישוב עם אנשים נחמדים, וסופר שמורים ויראי שמים, וגם דור ההמשך ככה, כלומר הצעירים.
אבל חשוב לנו מאוד שיהיו נחמדים ואנשים טובים, וגם שנוכל להשתלב בתור חרדים, שהם יתאימו לנו ואנחנו להם.
תודה לכל מי שחושב ועונה
רק שאני לא יכול למחוק 🙂
המלצות/דיס המלצות על המקום?
בעיקר מההיבט האנושי והאוכל.
מה זה "ההיבט האנושי"?
הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?
מועיל.
מקווה שיהיו עוד תשובות
אתה מתאמץ יותר מידי לדעתי על הערב הזה.
תבחר אולם בטווח הסביר, לאף אחד מהאורחים שלך לא באמת אכפת מכמה אדיבים המלצרים (כל עוד לא מדובר בקטסטרופה).
הערב הזה גם לא באמת חשוב כמו שהוא נראה לכם.
אתם תשכחו את רובו במרוצת החיים במיוחד אחרי ילד אחד, אף אחד מהאורחים שלכם לא ידבר על כמה מדהים היה היה הצוות שארגן לכם את החתונה.
(אצלנו דווקא כן, כי אצלנו הזמר החתונה היה חנן בן ארי חודשים בודדים לפני שפרץ לגלגלצ, אבל זה מקרה חריג ביותר שעלה בפוקס, בחרנו את הלהקה הראשונה שהמליצו לנו, אז אנשים המשיכו לדבר על החתונה שלנו גם שנים אחרי ושוב זה היה בפוקס ולא ביקשנו את זה ועדיין לא מבקשים).
הןא רוצה בעלי אולם הוגנים שיכולים להתגמש במקרה הצורך ולהבין סיטואציות ולא נתלים בחוזה דרקוני. אין קשר לאורחים ובטח לא למלצרים
אבל גם אם את צודקת הוא מתעסק בזה יתר על המידה.
איזה מזל שהוא לא שאל אותך🙃
ככה הוא יכול לשמוע את דעתי גם כן כשהוא מתעסק בזה הרבה יתר על המידה
ומנגד, אתה לגמרי צודק שזה לא ממש מהותי.
כי במרוצת הזמן זה עוד אבן קטנה בבניין
בכל זאת חסר ניסיון בתחום
פתית שלגכנראה שיש חשיבות גדולה לטרחה שלך
ארץ השוקולדאחרונה"הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?"
ואם יש לו מצב מיוחד שהוא יודע שעלול להוליד חששות, נניח סיכוי טוב למילואים או דחיה אחרת, סביר מאד שיחפש בעלי אולם שהחוזה שלהם הוגן ולא דרקוני, ולא בכל מקרה עומדים בדווקנות על כל פרט בו.
יש כאלה שמתגמשים, לא לבנות על זה.
אצלנו בעל האולם החליט להוציא מנות שהן שדרוג לתפריט על דעת עצמו. (כי האולם הצמוד בחר את זה. אז כנראה היה לו נוח לבשל הכל אותו דבר) לא ממש שינה לנו. האורחים היו מרוצים. הם לא באמת יודעים שאנחנו בחרנו סטייק פרגית והוא החליט להוציא אנטריקוט.
כמובן שבמעמד התשלום הוא לא ציפה שנשלם על ה"שדרוג"
ועצם זה שהבאנו את סכום למחרת באופן מסודר הוא אפילו עשה לנו עוד 5-10% הנחה סתם ככה
אבל היה חוזה מסודר
שנינו חתמנו עליו במטרה שהוא יקויים.
זה שיצא ששני הצדדים הסתדרו על אי הקיום שלו. אחלה.
אבל הוא שם כדי להבטיח מה קורה אם הצדדים לא מסתדרים
ארץ השוקולדורוצה להבין אם הם אנשים נעימים או לא
אשתי ואני הלכנו לבדוק 3 אולמות שהיינו בהם בעבר וזכרנו אותם לטובה (2 שאני זכרתי לטובה ואחד שהיא זכרה), ובחרנו מתוכם את זה שהיה נראה לנו הכי מתאים מבחינת המחיר, האוכל והרחבה.
זהו.
אף אחד לא זוכר את הערב הזה אחר כך, לא האורחים וגם לא הזוג. ומה שכן זוכרים לא קשור לאולם.
שלא עמד בדיבורו.
אתה כותב כי הרוב נורמלים,ובמצב נורמלי לא זוכרים את האולם, אבל חשוב לוודא שנורמלי.
עם הצוות שלו
החל בתשובות מהם כשרצינו סידור שולחנות וקיבלנו רק ברגע האחרון
וכלה בדרישה לתוספת תשלום מחוץ לחוזה בצורה מאוד לא נעימה בסוף החתונה...
(ועדיין זה היה עוגמת נפש נקודתית שאחרי עשור אם לא היה עולה פה הנושא לא זו החוויה הכללית שלי מהאירוע..)
אני דיברתי על מצב שבהחלט זו החוויה שלי מהאירוע.
לא אכתוב כאן כי זה אאוטינג אבל זה הדבר היחיד שאני וכל האורחים זוכרים.
מי שירצה להתחתן בתאריך כו תשרי, עלול לקבל מחיר לא רע,
אני נמנע מכך כדי לזכות לדברי חז"ל ש"וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור" (גמרא מסכת תענית דף יא עמוד א)
גם העיברי וגם הלועזי עכשיו תעשו חשבון מה הגיל שלי.....
אני מניח שהשני 
(או שאולי בכלל 57)
30
כל מקום הגון יסכים לסעיף הזה, ורוב המקומות שמים מראש (מאז הקורונה)
בישראל של היום, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, ובטח לא מה יהיה בתאריך החתונה.
כדאי מאוד גם עם הספקים.
בתפילה שלא יהיה צורך בכך.
וכן, זה מרגש
היי, האם קיים חוף משפחות בכינרת שמשפחות דתיות יכולות לבוא אליו והלבוש צנוע? הבנתי שבבין הזמנים יש סיכוי טוב שכן
הנה קישור לדיבור על זה פה לפני שלוש שנים
דרומית לכינר.
כינר זה החוף הנפרד, בדוגה לרוב באות המשפחות הדתיות (זה ממש מרחק הליכה, יש שביל בין חוף לחוף).
הייתי שם תחילת יולי והרגיש כמו מחנה בני עקיבא. אין שם צניעות מלאה על פי ההלכה, אבל גם אין בגדי ים חשופים.
בעיקר חולצות גלופה ומכנסיים.
זוג חזק הוא לא זוג שהכל הולך לו מושלם תמיד.
זוג חזק הוא לא זוג שאין ביניהם ריבים / חילוקי דעות / קונפליקטים.
זוג חזק הוא לא זוג שתמיד הכל ורוד אצלם והם עם לבבות תמידיים בעיניים.
זוג חזק הוא זוג שעובר אתגרים בדרך - ומצליח לקום מהם.
זוג חזק הוא זוג שנופל - וקם.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* אחד בשני/ה כל יום מחדש.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* לעבוד להשקיע, בוחר בביחד שלהם.
זוג חזק הוא זוג שכבר עבר משברים, ואולי נמצא אפילו עכשיו בעיצומו של אחד כזה - וממשיך לעבוד, להשקיע, לרצות, לבחור, לאהוב.
ודווקא עכשיו, בחופש הגדול שמציף אצל המון משפחות קשיים רבים - חשוב להתחזק בכך.
- להתחזק בכך קודם כל בפני הדבר הזה עצמו - שאנחנו אוהבים אחד את השנייה.
שאנחנו בוחרים אחד בשנייה.
שיש לנו רצון להיות יחד.
שהבסיס שלנו חזק ואוהב וזה משמעותי מאוד גם לצליחת כל האתגרים בחיים, שהגיעו או שיגיעו בעתיד.
ולהפנות את הכוחות שלנו פנימה ולא החוצה.
לא לכלות אותם בהשוואות חיצוניות בלתי פוסקות אלא לראות איך אנחנו מצליחים לגרום שאותם הכוחות האלה שלנו יופנו לאיך מתמודדים עם המציאות שלנו בצורה הטובה ביותר,
ואיך זוכרים כל הזמן לראות גם את הטוב הרב שכן יש לנו, לשמוח בו, להדות עליו ולהעצים אותו.
ולהתחזק בכך עם אמונה בקב"ה, אמונה בעצמינו, אמונה בזוג שאנחנו
אמונה באשתי
אמונה בבעלי
אמונה ותקווה גם לעתיד.
ולהזכיר לעצמינו שבספר בראשית מתוארת בריאת העולם, בריאת האדם, הזוגיות הראשונה -
ויש שם, בלימוד הזה של הבראשית הרבה מאוד אוצרות שנוכל לקחת אלינו:
לפני שיש סדר - יש תוהו ובוהו.
לפני שיש לידה - יש משבר. צירים.
אבל אם נסתכל על המשבר בעיניים אמיתיות, נראה שבעצם הוא יכול להיות אפילו חיובי מאוד!
כי המשבר גורם לנו בעצם לעבור מנקודה לנקודה.
הוא מזיז משהו.
מה שהיה עד עכשיו כבר לא נכון. כבר לא מספיק. משהו שם בתוכנו מתחיל לזוז, לבעבע, לרצות אחרת, לרצות יותר.
גם אם יש כעס גדול - לכעס הזה יש שורש חיובי - הכעס הזה אומר לי בעצם שאני לא רוצה את המציאות הנוכחית כי היא כבר לא טובה לי - אני רוצה מציאות אחרת, טובה יותר!
ורק מאותו המשבר, מאותה התנועה - נוכל לזוז באמת.
אז נכון זה קשה. מאוד מאוד מאוד.
זה שורף. מאוד מאוד מאוד.
זה משבר.
זה שבר.
ואנחנו הרבה פעמים נשברים בתוכו.
ומרגישים שאנחנו שבורים, שהזוגיות שבורה, שההורות שבורה, שהעולם כולו שבור.
אבל דווקא מתוך התוהו ובבוהו הזה -
נוכל להתחיל ולסדר מחדש
לסדר את החיים שלנו טוב יותר
נכון יותר
גדול יותר
נוכל לצמוח.
לצמוח אישית
לצמוח זוגית
לצמוח משפחתית.
נוכל להביא גם ללידה.
כמו אישה שיולדת ונמצאית במשבר של לידה - וכך תינוק חדש, חיים חדשים, באים לעולם.
גם אנו בכוחנו "ללדת" את הזוגיות שלנו. למקום גדול יותר. חי יותר.
להימצא במקום שיכול להכיל עוד ועוד רבדים.
להיות במקום שיש גם יכולת להביע את הפנימיות שלנו אחד בפני השנייה, בלב שיכול לשתף לא רק בטוב אלא גם בכאבים, בקשיים, בכעסים, בפחדים.
וכאשר אנו מצליחים להתייחס לכמה וכמה רבדים בו זמנית, אנחנו כבר לא חיים רק ב"שחור ולבן", אנחנו גדלים, העולם הפנימי שלנו מתרחב. אנחנו מתרחבים.
אנחנו נהיים הגירסא היותר משודרגת ומשופרת של עצמינו.
אנחנו בונים גירסא יותר משופרת ומשודרגת של הזוגיות שלנו.
אנחנו ממש בתהליכי בנייה. צמיחה.
וכמו שיש כאבי גדילה כאשר גדלים בגוף - כך גם יש כאבי גדילה שגדלים גם בנפש. וברוח. ובביחד הזוגי שלנו.
אז אם כואב לנו וקשה לנו, בתוך תוך הקושי נזכור - אנחנו עומדים כעת על המשבר.
ובמשבר נורא כואב ונורא קשה ונורא חשוך ונורא אבוד ולפעמים אנחנו אפילו נשברים,
אבל אנחנו גם בלידה.
בלידה של משהו חדש וגדול יותר ביננו.
ונזכור -
אחרי התוהו ובבוהו
אפשר לסדר מחדש
אפשר להתחיל
מבראשית
אפשר לגדול
ולהיות יותר טובים
ביחד. ❤
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה
או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל
מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי
יש כאלה שחושבים שלהעליב את בן הזוג או בת הזוג. ולדאוג לתיקונה הפיזי והרוחני. זו זוגיות ממש תקינה. אז ממש לא. לכן יש פרמטרים להגדרה של הזוגיות התקינה. השואלת ניסחה נכון. לא בדיוק הבנתי מה היא רוצה...
חברות
אהבה
כבוד
תקשורת טובה
חשמלית ושמה תשוקה
מחוייבות לקשר.
הערכה הדדית.
אישות טובה.
מעבר לכך
מילה.
. מגע.
מתנות.
שרותים.
זמן.
שום דבר לא המצאה שלי.
פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה
בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע
כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..
מרגישה שאני הולכת על ביצים
תוך רגע מגיעים למריבה
וזה ממש ממש מבאססס
ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור
אבל זה לא ממש שינה משהו
זה ממש מתסכל אותי
זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה
אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..
תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל
בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.
מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.
עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.
ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.
אז זה מתבטא במריבה.
מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.
קשה ככ
עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה
בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....
גם לפותחת @רק שואלת10
אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.
אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.
ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.
יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם
בהצלחה רבה רבה
אבל זה גם לא קל
כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך
וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.
גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..
אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל
והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו
אבל תודה רבה לך!
מקווה לטוב
אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)
לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.
לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב
אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.
למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.
זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.
עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.
לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.
יש הכל
