יש אדם עם כפית בסוכר ש - "וואלה אחי, נחמד".ויש אדם עם כפית אחת בסוכר ש - "בעע. מררר".

למה ההבדל?
זה שרק 3 כפיות "עושות לו את זה" - הוא התרגל להרבה סוכר, ממילא בשביל שהסוכר "יוזיז" לו,
הוא צריך לשתות עם הרבה סוכר, כי - לקצת הוא כבר התרגל...

זה שהכפית אחת מתוקה לו - הוא לא התרגל להרבה סוכר, לכן, גם מקצת סוכר הוא נהנה...

זה סף הרגישות שלו לסוכר - גבוהה. הוא צריך הרבה סוכר בכדי להתרגש.
זה סף הרגישות שלו לסוכר נמוך. לכן גם בקצת סוכר הוא מרגיש מתוק.

קח את זה לענין ה - בנים-בנות. הרגל, מוריד הנאה מריגושים קטנים. זו עובדה.
עכשיו תחליט, עוד כמה שנים, אתה, אשתך והקטנים שלך ביחד בעז"ה.

רוצה אז להתרגש עם כולם אפילו מריגושים קטנים...? או כבר היום "לאכול" את הרגש שלך...?

שמור על הרגש אחי. חזק חזק ואל תבזבז אותו על דברים לא בזמנם.

קיצור אחי, הברכה הכי יפה שאני יכול לברך אותך - שתתחבר עם בת ב -

זמנו ובעתו. עכשיו אחי, זה לא הזמן שלך, חד משמעית. גם אם היא דוסה וכו', פשוט לא.

 

 

---

 

 

עכשיו אחי, אני הולך להראות לך משהו שיכניס בך עוד חוזק ללב.

שמור עליו מכל משמר. זה משהו שנכתב בתגובה למישהי - על פתרון שיהיה למטה לבעיה שהצגת.

 

יודעת מה זה מזכיר לי? את חבר שלי, תמיד שידידה שלו מתקשרת הוא הולך שם ליד הפרגולה, ופתאום רואים בן אדם נהפך כולו למלאך. וואו, הלוואי היה מדבר איתי כמו שהוא מדבר איתה...
סתם הזכרת לי את זה כי אמרת שהוא היחיד בערך שמבין אותך. אז אגב אם כבר מדברים על זה, נראה לי שכמעט כל בת עם ההוא שהיא משחנש"ת איתו, היא חושבת שהוא היחיד שמבין אותה. זה הראש של הבנות, תקני אותי אם אני טועה.

אמרת שיש מצב שלא יצא מזה כלום, ואני אומר שפה הבעיה היותר גדולה. היית אומרת חתונה או משהו כזה, נו - לא שזה טוב, בריא ומותר, ממש אבל ממש לא - אבל יש על מה לדבר - וגם אז זה לא טוב ואסור. אבל פה הרי זה סתם קשר בשביל לפרוק. הרבה יותר מיותר, הרבה יותר מזיק.
תגידי - נו אתה לא מבין, אני מרגישה איתו בשמיים כזה, פתאום הנה מקשיבים לי אחד רציני.
תגידי - חשבת פעם למה יש לנו יותר כיף בשחנ"ש עם המין השני? יענו, מה קרה שההוא בכיתה שלי בחיים לא ראיתי אותו מדבר בכזו מתיקות כמו שהוא מדבר עם ידידה שלו, בחיים לא זכיתי לראותו אותו מדבר ככה מנגיד --- איתי. אגב, זה לא שאני "עוף מוזר", כי זה לא רק איתי אל זה אפשר לומר בפה מלא עם כולם.

תחשבי על זה. כשתהיה לך תשובה, תגידי.
אחרי זה תוכלי להבין שכל עוד מילה, עוד צלצול ועוד פריקה, זה פשוט לפרוק את העתיד לאט לאט. אז לא בבום אחד כמו החילונים שאצלהם חברות זה כמו גרביים, אבל זה לאט לאט. כל פריקה, היא פשוט פריקה. של הרגש.
הוא לא ימחק לך בזיכרון. בויכוח הראשון עם בעלך את תראי את התמונה של הבחור מהשביעית מולך, תחלמי שאת מתקשרת אליו. אז - רק אז את תאכלי את הלב. אוו'ץ. זה יהיה כ"כ כואב. אז לא תוכלי להרים אליו טלפון ולספר לאותו ידיד שזה כואב. אז הוא לא יהיה שם בשבילך. את תצטרכי להתמודד עם הכאבים האמיתיים לבד. את מה שאת פתחת, את תהי חייבת לסגור, אבל הפעם זהיהיה לבד. זה כמו האלה שמופוצצים חצ'קונים. בהתחלה זה נראה שהנה, פרקנו - הורדנו מעלינו עוד חצ'קון, הנה, הצלחנו לעבור עוד שלב ע"י פיצוץ החצ'קונים. אבל לא יאחר היום מלראות שהפיצוף אכן גם לפיצוף. הצלקת שם תשאר לכל החיים. בדיוק כך, גם באיחוד לבבות. את תתני את שלך עכשיו אפילו קצת, את תחשבי שזה תרופה. מה? הרי את עכשיו סובלת, יש לחץ בגרויות, ההורים עצבנו ובכלל הבנות בכיתה חפרו לי במוח. אשפוך קצת, אפרוק. אבל אחות, קצת הסתכלות אמיתית על העתיד. אוהבת את בעלך? אז למה שהוא יקבל לב משומש? מזה משנה כמה, אבל הוא משומש. תהי עכשיו עם יד על הלב - איזה בעל היית הכי רוצה? אחד שבא עם כל האהבה, שא הראשונה שלו, את הכי מרגשת שלו, את השחנ"ש המרגש והראשון שלו עם בת, את המדהימה שלו הכי בעולם, אין לו את בכל העולם שהלב שלו יותר מרגיש פועם, אין אחת שעושה לו את זה, רק את. איתך הוא חלק את הפנימיות פעם ראשונה בחיים. האא, אחד כזה או אחד כמוך שעכשיו מתייעץ עם אפרתעל כמה קשה לו ונותן לה חלק מהלב שלו. עם יד על הלב. היית מעדיפה בעל יד ראשונה, נכון? אז למה? למה את עושה את זה לעצמך והופכת את עצמך למשומשת יד שנייה? למה?!...
זו צלקת לכל החיים. צלקת-לכל-החיים.
על הלב, אי אפשר לשים מייק-אפ לשטשוט צלקות.