- וואי, איזה צום מתיש יאוורדי.
- כן אחי, אתה לא מבין, ישנתי כמעט כל היום...
- וואלה? אני הייתי מפורק שבאתי לפני כמה דקות למנחה. בקושי הלכתי.
שיחה 'בין לבין' באמצע התפילה.
- האא אחי, מכיר את זה שנגיד עכשיו שכבר נגמר הצום אני מוכן עוד כמה שעות לצום בלי שום בעיה.
- כן, אני מבחינתי עוד כמה ימים חופשי...
"אמן"...
"אמן יהא שמיה רבה מבורך לעלם ולעלמי עלמיא"..
- 'מים גנובים ימתקו'. ממים שגונבים אותם יותר מרגישים הנאה, מים בצום זה אסור, לכן כ"כ צמאים ופתאום מתחילים לפנאטז אפילו (!) על מים... אבל שנגמר הצום וזה מותר, אז לא כזה צמאים...
- כן. זה עובד פסיכולוגית. ככה זה בעצם בכל החיים.
אם הוא (לשעבר...) אומר 'ככה זה בכל החיים', מי אני שאפתח ת'פה.
וואלה? איזה גדול. זה היה ממש בדיוק לפני זמן קצר מעכשיו.
מגניב. ממש ירד אלי משמיים כמו טיפות המים, בדיוק שהייתי צמא.
אני לקחתי. נמאס לי לשמוע אסור, אסור, אסור ו - אסור.
אני יודע שאז הנפש שלי רוצה לשבור ת'איסור. "מים גנובים ימתוקו".
זה הזמן ללמוד את טעמי המצוות. יוווו, טאא-עים...
להטעים ת'הלכה. ממילא - טעם ההלכה מול טעם האיסור?!
אני חותם במציאות, שטעם ההלכה יגבר.
וככל שנגביר את טעם ההלכה יותר, שתהיה לנו טעימה ההלכה -
כך הרצון לשבור ת'איסור יהיה פחות. כך נרגיש פחות מתיקות מהאיסור.
'מתוקים מדבש ונפת צופים',
רגע, יוווווווו. אמרו את זה כבר לפני?!
אהה, יאבלה. כמה שחכמים היו חכמים...
לא יודע מה איתכם, קניתי.
מי איתי? 
מדברים על מתיקות? אי אפשר להתעלם מהקבוצה המתוקה מדבש שלנו: