שהגיע לפגישה וכבר ראה שזה פשוט לא ילך, התחילו לטייל..

ליד מסעדה הוא פתאום עוצר ואומר לה, "בואי ניכנס שניה, אני צמא.."

הבחורה עונה כיאה לבת ישראל "בסדר"..

מיודעינו נכנס, לוקח את האגרטל מהשולחן הראשון ופשוט-

שותה את המים שבתוכו!!!

הגברת המבועתת, אמרה לו שלום וברחה...

אמיתי! מכירה את הבחור! (שנשוי היום...אם בניתן עליו..)

הוא שאל אותי אם אני עושה גרפסים!!!

אין לו דרך אחרת להפרד ממנה?למה לשתות מים מהאגרטל? איכס....

ומצאה אותי במקום בו קבענו מול המחשב. אחרי שבפגישה הראשונה היא הכירה את הבחור, בפגישה השניה היא הכירה את המחשב שלו.

היום אנחנו נשואים באושר.

עם השרשורים שאת פותחת

אממ.. זה היה קשר די ארוך:

(סתם ד"א-גמני התנדנדתי,וישבתי באי תנועה...)

-יצאתי עם מישהו (חמודי חמודי!!) שמעולם לא היה במסעדה, והוא רצה להפתיע אותי ובסוף הארוחה להזמין קינוח, אז הוא קם והזמין מהדלפק

-הייתי במצב רוח קרבי במיוחד, אז אמרתי לו "אני לא יכולה ככה, אני חייבת לבכות" ובכיתי! (הוא הוציא טישו כדי שאוכל לנגב את הדמעות.. )

-פעם קבענו לחזור ביחד, ופתאום חברה שלי הופיעה לה, אז המצאתי לה משהו וכל הדרך התכתבתי איתו בsmsים

-פעם נפגשנו בערב שעשיתי פסיכומטרי וכל היום לא אכלתי, והייתי מורעבת!!! אז עצרתי באיזה חנות וקניתי בגט עם שניצל, ואכלתי אותו מולו. תנסו לדמיין איך זה היה נראה.. מרוב שזה היה קורע הוא הציע לצלם אותי, ועד היום יש לי את ה"ביס" הענק בפלאפון.. הוא הזמין רק סלט =/

-זה היה בפגישה שחלטנו להיפרד- לבחורצ'יק היה אוטובוס אחרון, אחרי שכבר נפרדנו, ואז אמרתי לו "לא, תשאר עוד קצת.." והוא נשאר!!! (ונסע באוטובוס שכדי להגיע ממנו לישיבה יש לו הליכה אחרי התחנה האחרונה של שעה ומשהו..).

בטח יש עוד מלא,אבל לא עולה לי...

- ישבנו בגשם (יותר נכון במבול!) בספסל תחת אותה מטריה. היה כיף

- הלכנו למקום שרק ילדים קטנים מגיעים לשם וכששאלו אותנו האם באנו עבור עצמנו טענו שאנחנו צעירים בגוף ובנפש ואף השתתפנו בכל המטלות שהטילו עלינו...

- שיחקנו בפארק

אבל פעם מישי כתבה כאן שהמדויט שלה ביקש שניה ללכת לאן שהוא [לקפוץ לאיזה חנות בדרך או משו כזה], סבבה, היא מחכה.. מחכה... מחכה... מחכה.... מחכה... ו... מחכה...

אחרי כמה זמן היא מקבלת ממנו SMS שהוא חצה את הכביש ואופנוע נתקע בו ושהוא בדרך לבי"ח....

אבל פשוט אין לי ממש פדיחות מענייינות, אז וויתרתי על התענוג.

אני אספר משהו ששמעתי מחבר בישיבה.

שני חברים(של החבר) קבעו בנפרד עם שתי בחורות באותו מקום(אני לא סגור אם הם גילו  לפני שהפגישות התקיימו, שהם קבעו באותו מקום או שלא, אבל זה לא עקרוני), ולשתי הבחורות היה אותו שם.

בקיצור, אחד מהם הקדים והתחיל את הפגישה עם הבחורה. די בהתחלה הוא קולט שזאת לא האחת שהוא דיבר איתה בטלפון. והיום שניהם נשואים באושר ועושר. (אני מתכוון, שני הבחורים התחתנו עם שתי הבחורות שהתחלפו להם)

באלול אני מנסה להרגיש בינונית..

כדי לא לאבד תקווה לגמרי...

סתאאם..

אז למה לא פתחת?...

רבות מחשבות בלב איש.. ועצת ה'.. שאני יפתח!

חבר טוב מאוד שלי נפגש עם חברתו(היום אשתו), איפשהו בת"א מאוחר בלילה. הם טיילו קצת, וכשבאו לחזור לאוטו הם גילו שגררו להם אותו. וזה היה בפגישה השניה שלהם.

נאי לא זוכר מה הם עשו, נראה לי שאבא שלו בא להציל אותם.

בס"ד

אבל בסיפור שלי הם לא נשואים

אבל לא נראה לי שאני יעשה את זה באמת. תיכף תבינו.

לשבת עם המדוייטת, אבל אחרי שכבר היו הרבה פגישות טובות וכו'...

ואז להגיד לה: "תקשיבי, אני מצטער שעוד לא אמרתי לך ועכשיו אני חייב לספר לך.... יש לי סרטן"

ולהוציא לה סרטן מהתיק....

עכשי הבנתם למה אני לא נראה לי אעשה את זה.

או שאתה בטוח?

אחד הדברים המעוותים ששמעתי..

איך נאמר?

אנשים הם כמו דיסקים

כל הטובים - שרוטים!

אבל אם היו עושים לי דבר כזה הייתי מתה! כל בחורה!

טוב שחשבת לא לממש את זה...

חבר שלי סיפר לי שחבר שלו בדייט הראשון שלו היתה שתיקה ארוכה ומיגעת

אז הבחורה החליטה להפר את השתיקה עם רעיון מקורי...

היא אמרה לו שהוא זה שצריך לנהל את הפגישה הראשונה ולכן אם הוא לא מתחיל לדבר היא מתחילה

לזרוק עליו איצטרובלים....

והיון ב"ה הם נשואים באושר ואושר.....

וולכל החוששים. אמרתי "לא נראה לי" בציניות. ברור שאני לא אעשה את זה.

אין דברים מצחיקים מזה...

אם היא תיהיה שפיצית היא תקח בקלות, אם לא אז מה אתה צריך אותה בתור אשתך....

מבחינתי שבעלי יוציא לי אריה ים מהכיס באמצע דייט...

אז לא ממש כדאי לומר משהו נוראי.. אפילו בצחוק.

היא תתעלף על המקום עוד לפני שתוציא את הסרטן..

1. לצאת לטיול/ להסתובב בעיר עם כובעים מפגרים.. צילינדר של קוסם בשבילו, וכובע קש מעוטר בפרחים ופירות בשבילי..(אפשר להוסיף גם שמלה וחליפה, אבל אני לא אדרוש ממנו יותר מדי..)

2. טיול בימבות.. זה אומר לקחת את הרכבים הקטנים של הילדים/ האחים הקטנים (נקראים בימבה בלעז...) וליסוע איתם במדרחוב..

3. לארגן משחק השירים באוטובוס ציבורי, כאילו שהבחור יגיד פתאום: טוב חבר'ה הטור הזה נקרא טור א' הטור השני הוא טור ב'! יאללה שירים ב- א' ! (אני בינתיים יעזור לו מתוך הקהל!)

4. להתרים ביחד לעמותה למען הדאחקות בישראל!

5. ללכת לשחיטה ביחד.. הוא ישחט, אני ינקר..

[לנקר בשפת העם - להוציא את החלקים בבהמה שאסור לאכול, כמו גיד הנשה, החלב שסביב הכליות.. וכו'..]

6. לשחק כדורגל! / כדורסל / 5 אבנים / כל דבר אחר לא שגרתי לדייטים!

אם אתם מכירים בחור שמוכן לעשות אפילו חלק מהדברים ויודע גם להיות רציני ושקול.. תפנו אותו אליי בבקשה...

נמאס לי כבר מדייטים משמימים!

(מהמנהגים המקובלים) מאפשרים את הפתיחות הנדרשת כדי להחליט שמותר להתאהב

אני מקווה שכולכם תיישמו את הלקחים ותתרשמו ממספר החתונות שיצאו מהדייטים הכי משוגעים שיש..

לא מקנטר ........סתם  מסוכרן!

נערי גבעות- לך תבין!

הסבא-סבתא:

יהודים מגלות מרוקו / אשכנז!

מצד החסידות: חבקוקית...

יעני מערבבת - חב"ד, ברסלב, קוק, קרליבך...

בקיצור עובדת ה'!!!

על ניקור- סתם נדלקתי...תחביב שלקחתי ברצינות.

מעט מאד בקיאים בזה..

והאמת שכבר שנה וחצי לא נגעתי בעסק הזה ולא עברתי על ההלכות..
ככה שאני באמת שחוקה...

ובהחלט זה חלק מהדברים שמוזרים בי בעיני בני אדם...

אבל כרגע הוא באישפוז ארוך מאוד באברבנאל.

...כמובן בצחוק, כל הכבוד על הגמישות.

ירדנו במדרגות הנעות ותוך כדי התלבטנו האם כן בא לנו לעלות או שלא, כן או לא.. בסופו של דבר אמרתי: טוב, בוא נחליט שלא..

אז ירדנו בהן תוך התנגדות לכיוון ההפוך  זה היה נראה מוזר- מודה..

מיותר לציין שהוא ירד בסופו של דבר, אחרי מאמץ ואני התייאשתי באמצע ,עליתי לכיוון הרגיל, וירדתי במדרגות המקבילות שהן בכיוון הנכון

בדרך לפגישה עם בחור שהיה ממש אביר חלומותיי דיברתי עם בוסית שלי שקצת מכירה אותו וכששאלתי אותה מי היא חושבת עליו היא ענתה בהיסוס שהיא חושבת שהזהות שלו בדויה והוא סוכן שב"כ...ואני בדרך לפגישה איתו!

אחרי שבועיים של בירורים מאד עמוקים וקשים גיליתי שזה כנראה נכון.

ולא,אני לא נשואה אליו היום.

כי הלכנו לקבר של צדיק...

חוץ מיזה לא נראלי היו לי דברים מוזרים בדייטים..

אבל משום מה בפגישות אני הרבה יותר רציני... הרבה יותר דברן...

כן כן - בעיה אני משער

קשה לי לצאת לפגישה ראשונה או שניה בכדי ליהנות, אני חושש שאני מרגיש יותר מידי לחץ מהצד של אני צריך לבדוק, ואם זה לא זה, אז מה אני בכלל עושה פה מבזבז זמן. 

בשלב מתקדם יותר, כאשר עוברים את הרושם הראשוני, ומתחילים להיפגש יותר בשביל לבלות ביחד וללמוד להכיר יותר לעומק, אז יותר קל לעשות דברים מהנים ומשעשעים. 

ויתר על כן, כמה שאני אשם- ואני יודע שאני אשם. הרי גם הן אשמות לא פחות. בקושי פותחות את הפה להגיד לא, לכל דבר שמציעים. ומשום מה לא נראה לי שהם יהיו פרטנרים טובים למעשי שובבות, בקושי ללכת או להנהן מקבלים בתמורה. עד כאן רכילות.

בחור שביום של החתונה איחר לחופה(בנתיבות) ושהתקשרו למלווים שלו לשאול מה קורה הם אמרו שהם משחקים פלייסטישיין בבית שלו(בבאר שבע) כל זה חצי שעה לפני החופה והבחור עדיין לא התארגן...

שיא ההגיוני שלא תצא ליצן בדייטים ראשונים, אתה ממש צודק, כמו שציינת- אחרי שמכירים יותר טוב נוח גם לצחוק יחד..

מה שכן, תמחק מהראש את ה-קשה לי לצאת לפגישה ראשונה או שניה בכדי להינות וכו..

אי אפשר לחיות בסיר לחץ, קצת נחת, המירוץ נגד בזבוז זמן לא עושה טוב לאף אחד כידוע, גם לא לצד השני-

ואולי כאן טמונות  התגובות היבשושויות שדיברת עליהן- רצינות זה טוב, בריא, אבל לא להלחיץ!

כמים פנים לפנים- אם תשדר שאתה משוחרר ונוח לך, יזרמו איתך, ואם לאו..

זה נכון שלבנות יש נטיה להגיד לא לכל דבר שמציעים להן, בעיה קשה- אבל הרבה פעמים זה תלוי איך מציעים, לפעמים ההצעה אומרת- תגידי לא לכל מה שאני אגיד עכשיו!

אין רע ברצינות ובדיבור קליל ונוח על נושאים חשובים ועל נושאים קלילים ומשעשעים. 

מאוד קשה ליהנות בדיבור עם בחורה מאוד צעירה, שלא מדברת או משתפת פעולה- או גרוע מכך מדברת הבלים. במקרים כאלו ממש חבל על הזמן, ומעבר לזה זה סתם מעצבן. 

אני לא אדם לחוץ, אבל אני גם לא בא כי אין לי מה לעשות בחיים, ואני מוכן לשמוע קשקושי עד.

אני יודע שאני נשמע כהאדם הרע בסיפור- במקרה דנן אני מדבר מהרגש, אז בהתאם.

זה מעניין, לפעמים יש תחושה שיוצאים עם אישה לפגישה, ולפעמים יש תחושה שנפגשים עם ילדה. 

בלי להיכנס לתובנות בעניין, תבינו שהדברים כאן נכתבים בעיקר מהרגש.

בנות בהחלט מאבדות את הלשון בדייטים...(אז את השובבות הן בכלל משאירות מאחור..)

מה שמאוד מוזר בעיני בהתחשב בזה שיש להם תשעה קבין לבזבז, בעוד לבחור יש רק אחד...

כאילו מה קורה לכן?

ואני מסכימה שבפגישות ראשונות קצת יותר קשה "להשתטות" ביחד, גם הבדיקות הן יותר רציניות..

אם בכלל יש פה מצע טוב לקשר...ואם בסה"כ במציאת החן הראשונית (גם חיצונית) אני אשרוד את זה...

אבל לפעמים סדרה של יציאות לדייטים ראשונים, הופכת למתישה, וה"שטיקים" מפיגים קצת את השגרה..

בטח הוא היה חייב לדבר, להפיג את השתיקה..

וזה גם מאוד מעניין, בעיקר כאשר מכירים את השמות על המצבות.

או לכל הפחות את הסיפור של האנשים הקבורים - זה נותן מהות ועוצמה לחוויה.

בפגישה השניה שלנו נכנסנו לאיזה חנות..

והמוכר הסתכל עלינו ואומר לנו: "מזל טוב"

ואנחנו מסתכלים אחד על השניה ושואלים מה?

והוא אומר לנו: "מה אתם לא מאורסים?"

היה בהחלט משעשע

כן, זה הזוי, אני לא עושה את זה בדרך כלל.

טוב, אבל איכשהו, לא היו להם שם ירקות באותו ערב, בכלל!

אז דמיינו הזמנה: סלט,

- מצטערים, אין לנו ירקות...

ומרק? (זה היה בחורף והיה לו קר)

- גם לא ירקות כאלו.

אמממ... לזניה?

- אבל אין עגבניות (!!!)

אז מה אפשר??

יש חצילים, לזניה חצילים?... 

בסוף אכלנו משהו, דווקא נחמד, (כן, החציל נשאר בצלחת).

אבל זו הייתה פעם ראשונה ואחרונה בחיי שהלכתי לדייט במסעדה.

(לא, הטראומה הייתה מהמחיר)

- טוב, הייתה עוד פעם אחת, אבל כי לא מצאנו פיצריה כשרה.

(ולידיעתכם הפיצה שם הייתה יקרה להחריד)

*  לפעמים מתחשק לי להצטלם כל פעם ולפתוח אלבום דייטים ומקומות.

*  מתחשק לי ללכת עם חולצה: זהירות -דייט לפניך!!

*  ולשאול אנשים ברחוב מה הם אומרים על הבחור שלידי,

*  ואם זה נראה להם מתאים.

* ללכת ב גן/טיילת ולאחל לכל הדייטים שם בהצלחה.

* לפתוח שולחן ולהזמין את כולם להצטרף,

* לעשות מאגר שאלות, נושאים והקשרים טחונים ולאסור על כולם להשתמש בהם בפגישות.

          זהו לעכשיו!

"האט- דייט לפניך".

האלה שמתחילים פתאום ללכת לאט...

פעם פיתחתי תאוריה על איך אפשר לראות ל זוג- באיזה שלב הם-- רק לפי איך שהם הולכים ביחד...

ישבתי עם מדוייט איפשהו- והסתכלנו על הרחוב ועל האנשים- ואמרנו- הם טריים, הם מתקדמים, הם ראשון, הם בטח מאורסים...

ממש איבחנו אנשים

לדעתי- ומניסיוני האישי- התאוריה הזו נכונה...

מה עוד מצחיק?

הנדנדות עם בעלי- דייט ראשון

נכנסתי לנדנדה כזו- שאח"כ לא ממש יכולתי לצאת ממנה לבד....

והיה שם נדנדה-זוגית!! אז אמרתי לו- אולי יום אחד נחזור לזה.... (ההא!!! אתה חייב לי טיול!!)

היה פעם- גינה\כיכר\פלאזה (לא יודעת להגדיר) שבה היה שטח מרוצף שבריצוף היה צורות של עיגולים-עיגולים

הבחור-המדוייט-דאז נשכב על הקרקע- כשהוא מתאים את עצמו לעיגולים- כמו בשירטוט של מיכלאנג'לו...

כל הקבצנים האלו- שמבקשים תרומות ל"הכנסת כלה"- מכירים?!?!

וכל מי שהזכיר נדנדות-

נדנדה זה מצב צבירה טבעי.

זה ל-א פאדיחה או משו הזוי.

כנ"ל שוקו

בקפיטריה של מחלקת יולדות (עברתי את מבחן ה'הזוי'?)

כמעט העיפו אותנו משם (אח"כ עברנו לספסל בחוץ).

למי שלא זוכר אותי (פעם, לפני שנה, הייתי כאן, והייתי רווקה) אז הנה לכם משפט או שניים על הסיפור שלנו.

*אחד מהמדויטים שלי הציע לי מישהו דרך צד שלישי (אחרי שנפרדנו). עכשיו מה העניין, באותו יום שבו נפרדנו שכחתי אצלו באוטו את הסוודר (ולא זכרתי ששכחתי אותו שם).

בקיצור דיי מהר יצאתי עם אותו בחור שהמדויט הציע לי דרך צד שלישי (ולא ידעתי בכלל שהוא היוזם). ופתאום הבחור מגיע לדייט עם סוודר נשי ביד (אהאהא??! אין לך סוודר אז חטפת לבחורה?) מבט נוסף ואני קולטת שזה הסוודר שאבד לי לפני שבועיים!

בקיצור, הבחור האומלל סיפר לי לי במבוכה איך הסוודר שלי הגיע אליו (ראיתי באוטו של חבר שלי סוודר. של אישה. שאלתי אותו של מי הסוודר? אז הוא אמר לי- סתם, של מישהי שלקחתי טרמפ. רוצה להחזיר לה אותו?)

כמובן שאחרי כמה משפטים כל אחד הבין מה קרה בדיוק...

בימנו זה נקרא "למחזר" דייטים...

*פעם היה לי דייט עם מישהו ב... איזשהו מקום ציבורי, בקיצור ישבנו שם ולא הפסקנו לדבר (עד שקלטנו שסגרו עלינו)

טיפסנו על הגדר, לכל התוהים (פאדיחות! הבחור המסכן עצם עיניים בתפילה שהחצאית שלי לא תקרע... ועוד יותר מצחיק, הוא מצא מקל עץ ארוך, החזיק אותו ונתן לי לתפוס אותו- בתור אחיזה- הוא כבר היה בצד השני, ואני עדיין טיפסתי בשלווה יתרה)

אין לי כח להמשיך, אולי מחר...

פתאום ראינו כמה נ נחים, אז הבחור הלך לדבר איתם ולקנות מהם משהו, אז באתי איתו

והם היו בטוחים שאנחנו נשואים ..אז הבחור אמר שעוד לא נשואים  אז אחד הנ נחים

הביא לו כרטיס ביקור שלהם, ואמר לבחור: תזמין אותנו בחתונה שלכם, יש לי הרגשה

שאתם תתחתנו בקרוב.. ואני נשפכתי מצחוק, כי א' זו הייתה פגישה ראשונה וב' הייתה

לי הרגשה שזה פשוט לא זה...

שהייתי בדייט עם חבר שלי.....וראיו נ נחים ברחוב ואמרתי לו בוא קצת לרקוד אני חייב......ורקדתי! הוא התבייש.....

(בנדא.. בתור גבר.. להיות בדייט עם חבר?..)

בגרות........ואני קורא לזה דייט מה הבעיה?

יצאתי עם משהוא דברנו על כל מיני דברים ואחד הדברים שהוא כל פעם חזר ודיבר עליו זה זה שאין לו כסף כי הוא ביניש ...אני ספרתי שאני עובדת וב"ה ממש נחמד שם ומה הוא שואל אם אני מרוויחה טוב...אנחנו יושבים ומדברים ואז הוא שואל אם אני רעבה ואמרתי שלא(באמת שלא הייתי)אמרתי לו שהוא ממש יכול להרגיש בנוח לקנות לעצמו משו אבל הוא לא רצה..המשכנו להסתובב והגענו לפיצרייה, אמרתי לו אולי תקנה לך פיצה..מה הוא אומר לי??לא אין לי כסף...זה בזבוז..שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אקנה לו, לא רציתי שיישאר רעב...הוא כמובן אמר שלא...ואז קרה הקטע הכי הזוייי..בזמן שעמדו ליד הפיצרייה ישבו שם מלא ילדים ומתי שהחלטנו להמשיך ללכת הם קמו והלכו ואז אותו בחור אומר לי בואי נשב לאכול את הפיצות שהשאירו הילדים במגש!!!!!!!!!!אני הייתי בהלם ונקרעתי מצחוקאמרתי לו שאני לא מסכימה וכו והוא פשוט לקח את הפיצות שנשארו ואמר לי בואי לאיפה נמשיך ללכת???הפגישה המשיכה קצת אבל כל הזמן אני חשבתי לעצמי אמאלה אני לא  מאמינה שזה מה שהוא עשה???

לי לא היו דייטים מוזרים

כי המפגשים שלנו בהתחלה בכלל לא היו תחת הגדר "דייט", וודאי שלא למטרת נישואין

ואח"כ כל פגישה היתה אורכת בממוצע כ8 שעות, כשהארוכות ביותר נמשכו למעלה מ18 שעות..

זה עזר לנו להכיר אחד את השני טוב יותר, גם ברגעי עייפות, מצבי כפית וכד'

איך??????????

וואו...

אחרי החתונה זה כבר לא נקרא כ"כ דייט....

חבל לזרוק ככה פיצות טובות

סנדויץ טונה עם עגבניה,ביצה,עגבניה בקיצור הכל נכנס לשם...

והוא ישב מולי ואכל לתאבון..

בלי למצמץ מבושה...

טוב הוא היה מזה רעב ,אחרי יום עבודה

אבל בפגישה ראשונה איך אפשר?

 הרבה בנים פחות מתפדחים מבנות בקטעים כאלו...או שלא מבינים למה בנות לא אוכלות בפגישה, או שאפילו לא חושבים על זה...

וגם אני כבר נפגשתי עם כאלו..

אבל תכל'ס מסכן היה רעב...

טיול שנתי???

אוכל זה כיף חיים, למה לא לאכול?

היתה לי-

טיילתי עם הדייט שלי ועברנו מתחת לגדר תייל-

השער שלי נתקע בגדר בצורה שלא היה מצב שאני ישחרר אותו בעצמי

ואני דוסית רצינית

והבחור נאלץ לשחרר אותי מהגדר

פ א ד י ח ה.

אבל למה מולי???

ועוד סנדוויץ שצריץ לפתוח פה מזה גדול בשביל כל ביס...

חבל על הזמן

מה יש לך נגד אכילה?

האם את מתכננת להקים בית שבו אנשים אוכלים לבד בחדר נפרד וסגור?

בפגישה?

הית חושב שזה בסדר?

ויודע לפנק את עצמו בסנדוויץ' טוב!

מה שאומר שהוא יודע להינות מהדברים הקטנים והנחמדים בחיים..

נקודה לחיוב..

לא נאה לך? אל תסתכלי עליו כשהוא אוכל...

בחור בלי פוזות- זה אחלה דבר! וזה עוד נקודה לזכותו..

אף פעם לא ישבת בבורגרז בר או בסטקייה ואכלת מנה מטורפת שצריך לפתוח ת'פה בשבילה?!

ממש לא מובן לי מה הבעיה?..

...שיהיה לו בתאבון לפחות הוא לא אכל מאוכל של אנשים אחרים....

באותו יום קבענו בגינה. הבחור השקיע והביא פיצה (השתדל שהיא תהיה חמה...) ואיזה בקבוק שתיה נחמד כלשהו.

התיישבנו על אחד הספסלים ודיברנו, ואז הגיע אישאחד, והתחיל לדבר עם הבחור שעוווווווות, בחפירות ארכיאולוגיות על תורה ואמונה ולא-זוכרת-מה-עוד (זה היה לפני שנה....)

לא הבנתי אותו. מה הוא חשב שאנחנו עושים???

מצד שני זה דווקא היה ממש ממש יפה לראות את התשובות של הבחור ואת הסבלנות שלו לענות.

למותר לציין שהפיצה היתה קרה לגמרי בסופו של דבר...

וזה לא נגמר בחתונה - מסיבות אחרות לגמרי.....

פגישה ראשונה ישבנו באזה חור מיוער בסוף הפגישה הוא מציע בשיא הגנטלמניות להסיע אותי ואני עונה לי בשיא הפשטות- לא תודה באתי עם אוטו, הבחור נכנס להלם..איך אני מעיזה לבוא עם אוטו זה כל כך לא נשי, בסוף הוא באמת חתך אותי על חוסר נשיות.

פעם אחרת עם מישהו אחר באתי בלי אוטו ונסעתי עם הבחור והוא פשוט נכנס לאזו שהיא צומת בלי להסתכל או להאט בכלל וקחחח הוא גירד רכב אחר והסתובב כמעט נכנס בקיר אני כולי מחניקה צרחת אימים והוא בלי להתבלבל אומר לי אזה משוגע הוא איך הוא נוסע?! מה הוא נכנס בנתיב שלי?!

ברגע זה הפכתי ממאזינה (קוראת יותר נכון..) סמויה למגיבה..

אז שלום לכולם פה!

לא יודעת אם נכון להגדיר את זה בתור מגניב, זה יותר מפדח ומפחיד..

באחד הדייטים, נסענו לנו ברכב ודיברנו, ואני, מרוב שהייתי שקועה בלדבר ולהקשיב,

הסתכלתי על הבחור במקום על הכביש... ופתאום הרכב סטה בחדות  ימינה,

והתחלנו לעלות על המדרכה,  כשאני במהירות של 80 קמ"ש,

דבר שהיה יכול להסתיים בהתהפכות! בעעעע.....

אז הבחור, כמו מורה נהיגה טוב, הסיט לי את ההגה שמאלה במהירות..

ואח"כ עוד התנצל...

פאדיחות!!!

ות'אמת, אל תנסו! 

ופאדיחות? לא הרבה, סתם רגעים משובבים..

בדייט הראשון שלו עשה תאונה ונכנס בקיר בטון ב"ה הם יצאו רק בנזק ממוני.....

וכמובן הם נשואים היום באושר ובאושר עד עצם היום הבא!

אז ככה: פגישה ראשונה (אחרי איזה 50 שעות בטלפון) הייתי קצרה בזמן, אבל הבחור היה צריך ליסוע לחו"ל לשבוע והיה לו חשוב להיפגש איתי קודם, קיצ'- נסענו לאיזה קניון ולא היה שום קפיטריה או משהו כשר, חוץ מאיזו פיצריה שכבר כמעט סגרו, אז קנינו שוקו!!

פגישה שניה- הייתי צריכה ליסוע לעיר שהבחור גר שם בשביל למסור מסמכים למישהו, ולקחת כיסאות שהזמנתי מאיזו חנות, אז קבענו שהוא יאסוף אותי אחרי המסמכים ויעזור לי עם הכיסאות (ג"כ הזוי לגמרי. מה חשבתי?).

טוב, חיכיתי לו, ותוך כדי המתנה קראתי ספר. הוא בא, אני נכנסת לאוטו, ובלי להתבלבל מבקשת ממנו בנימוס.. לגמור את הפרק!!!

בסוף הפרק הבנתי שאני קצת משוגעת, אז סגרתי את הספר, פתאום הפל' שלי מצלצל ועל הקו אחי, שעומד לסגור איזו עיסקה וצריך שאני אברך אותו שהוא יצליח (היה לאחים שלי קטע כזה, שהברכות שלי מתקיימות...) שמתי את כובע הבאבא על הראש והתחלתי לברך אותו.. שהוא יצליח בעיסקה, ובשלום בית, ובחינוך ילדים, ופרנסה בשפע..  קיצור שפכתי לו ברכות מפה ועד להודעה חדשה, והבחור לידי לא מבין מה נסגר!!!

בסוף הוא הבין.

כל כך הבין- שהיום הוא בעלי!

ואשכרה- כמות הדברים ההזויים שעשינו בדייטים יכולה למלא ספר שלם!

(יצאנו לדייט בסופר, ובטבריה, ו...בבית הדין, ובשיעורי נהיגה שלי.. וחרשנו את הארץ בדייטים שלנו...)

בס"ד

יום אחרי האירוסין

ומאז אנחנו שם באופן קבוע...

התנדנדנו בגן שעשועים... היה נחמד

פתחנו פק"ל קפה בגן שעשועים אחר, היה כיף

עשינו טיול בצפון, מומלץ [יצאנו עם עוד זוגות של חברים, אז בלילה הבנות ישנו יחד והבנים יחד..] [לא משו מסובך מידי, בעיות צניעות וכאלה. לשבת על הכינרת, מעיינות, קברי צדיקים וכאלה].

הלכנו למעיין [זה ה- -דבר!!!]

אני לא מגזים-הטלפון צילצל היא הייתה בנהיגה ושוחחנו ופתאום היא עונה לאיזה סקר ואמרה שהיא מרחמת על הסוקרת שמחפשת מי שיענה..לא סיפרתי לה אך די נעלבתי

למדתי בפעם הראשונה בחיים מה זה "טיפול עשרת אלפים"

בס"ד

זה קרה אתמול ברכבת מרכז [ככה למי שראה זוג בדייט באיזור אז כן,זה אנחנו היינו..]

פגישה ראשונה "בליינדייט" היא יורדת מהאוטובוס אני מחכה לה שם בחורה פנתה אליי נעים מאד וכד' טוב..

מתחילים ללכת יוצאים ממתחם ארלוזורוב מתחילים לחצות כביש באור אדום פתאום משום מקום קפצה עלינו שוטרת ולקחה אותנו לניידת היא ניצלה את המראה שלה והגובה ואמרה שהיא בת 15 ואנחנו בני דודים ואני הצגתי תעודת מתנדב משטרה כלום לא עזר...שוטרים ערבים נתנו לה אזהרה ולי דו"ח 100 שקל...היא נכנסה לסרטים ולפחד כמובן שהרגעתי אותה...ומאז כל רמוז שחצינו היא הסתכלה טוב-טוב שירוק ואז חצתה היה מצחיק וב"ה ממשיכים....

מה זה הסתכלה טוב טוב שירוק.... היא צריכה להסתכל טוב טוב שאין משטרה

מקורו - המחבר הדגול.

ר' יהודה הלוי, המכונה איבן מרוואן הלאווי.

אז קיבלנו אחת חדשה (שרופה..).

ויכולנו לבחור כל שתיה שנרצה בחינם, אז בחרנו בשתיה היקרה ביותר שהיתה..(:

שובבים..(:

נסענו יחד לירדן ההררי ונכנסנו עם הרכב לאיזה שביל עפר והיה חושך מצרים ואז הרכב נתקע.............

עסקנו רק בחילוץ בסוף הזמנתי ג'יפ שחילץ אותנו וזה עלה לי 200 שח היא הייתה מזיעה וכעוסה...

נחשו איך זה נגמר...

כמו כן היתי בדייט שלישי בהופעה של זמר יהודי, והיא רצתה איכשהו לרקוד וביקשה שאלך לקצה השני של הרחבה שם .. היה מבאס.

ואחרון .. פעם ניפגשתי עם מישהי לדייט ראשון באיזה מקום רוחניקי כבד בצפון שמגיעים אליו כל מיני אנשים בודדים וכאלו שרוצים לחזור בתשובה. היא באה לשם לשבת כדי לברוח מההמולה סביבה. ושנינו יושבים לנו בין כל מיני יצורים מעולם אחר ומדברים וצוחקים. ותוך כדי הסתחבקנו עם המוזרים הללו.

לגבי לאכול במסעדה בדייט ראשון. אז ככה אם הדייט הוא מבאס את החיים, ,,, אני מזמין לאכול ומדבר איתה כמו לאל חבר/ידידה ולפחות מעביר ערב עם אוכל טוב

אם היא מוצאת חן בעיני , קפה ועוגה קטנה !!

ועשינו מלחמת שלג (אה.. בשלב יחסית מתקדם..)

    מישהו שאני מכיר ישב עם הרבנית שלו.  באותה תקופה ברח מהכלא פושע ממש מסוכן וכל המדינה דברה על זה והיתה בלחץ.  בקיצור, הם יושבים ומולם עוברת איזו גברת, עוצרת מולם בתדהמה ומתחילה לצעוק:  קומי, תברחי, זה בני סלע, תברחי ממנו אבל מהר...

     מיודענו הרגיעו אותה, ואז היא סופקת כפיים ואומרת:  אוי, איך שפתאום כל אלו שדומים לו יוצאים מהחורים.. 

    בציבור החרדי, נהוג שהבחור מחזיר את הבחורה הביתה במונית (אולי רק בפגישה הראשונה, לא בטוח).  כל נהגי המוניות באזורים החרדיים מכירים ת'קטע הזה טוב.  הם יושבים להם במונית, וברמזור הנהג מסתובב אליהם:  "תשמעו מילה שלי- זה לא ילך.  עזבו, אתם לא מתאימים"...

   ונחשו מה?

טוב, הם באמת נפרדו.  מילה של נהג מונית עם נסיון..

1. יצאתי לדייט באזור גן הוורדים והיה ממש קר אז נשארנו ברכב ואז הגיע המשטרה וביקשה תעודות זהות והתחילה לתחקר אותנו כי הם חשבו שאנחנו מתצפתים על הכנסת...

2. באמצע דייט מתקדם כולי שופכת את הלב ופתאום מאחורי הספסל מתחיל לרוץ לו דורבן לבן ואז אני צועקת מזה הקיפוד הענק הזה ומתחילה לברוח

3. הסתובבנו לתומנו פתאום עובר כלב ענק ומפחיד ומתחיל לרחרח דווקא אותי מכל האנשים מסביב, ואני מרוב בהלה קפצתי על המדוייט שלי ודרכתי עליו

הפאדיחות של הלייף!!!

הגעתי חצי שעה לפני דייט, והייתי מורעבת,

כדי לא לעשוק את הבחור בפגישה החלטתי לשבת לאכול..

באיזה שלב אני מקבלת שיחה ממנו וקולטת שבעצם הוא יושב עם הגב אליי בדיוק 2 שולחנות ממני..

החלטתי לפדח את שנינו! 

לקחתי ת'תיק ות'פיצה והתיישבתי מולו!

ממשיכה לדבר איתו בפלאפון ליד האוזן! 

לקח לו שתי שניות לקלוט עד שהתפוצצנו מצחוק..

רק המבט של "מה הבחורה הזאת חושבת לעצמה שהיא מתיישבת כאן! ועוד דוסית!" - חחח - אחד הטובים!

אני מתקשר טלפון ראשון למישהי.  שלום, מדבר *******, מה נשמע? וכן הלאה.   ואני מרגיש שהיא קצת קרירה ומסויגת (קצת הרבה..).  טוב, אז אני מעדיף שלא להאריך יותר מידי ושואל אותה מתי יהיה נוח לה להפגש.  להלן בערך הדיאלוג:

היא:   להפגש?  למה?

אני (מת מפדיחות ומחפש מילים):  כי...  אהמממ... כי... הביאו לי את הטלפון שלך ו...

היא:  מי הביא? 

אני (יו, מה עושים?): טוב, אז הציעו אותנו ו... אהמממ... איך שהבנתי...

אתם מבינים, באיזשהו שלב היא נזכרה שהיא מחכה לטלפון ממישהו שהיא אמרה כן להצעה...  

טוב, היא נורא התפדחה, והשתדלתי ככל יכולתי לשמח אותה ושלא תתפדח כלל.. 

וגם החיוך המטומטם שמרוח לי על הפנים בגלל הסיפור הזה!

"שכחו" לשאול את הבחורה אם היא רוצה לצאת איתו..

הבחור התקשר, והיא לא ידעה מי הוא, מה הוא ומה הוא רוצה מהחיים שלה..

(בסוף הם יצאו אבל לא יצא מזה כלום..)

היה קורע לראות את הפרצוף שלה מחליף צבעים (הייתי שם כשהיא קיבלה ת'טל' הנ"ל..) כשירד לה האסימון..

1. פגישה שניה, גן שעשועים אזורי, הגעתי מוקדם והתנדנדתי בעיינים עצומות, פתאום אני קולטת אותו מולי (גם הגיע מוקדם..)

2. אותה פגישה, אחרי הנדנדות הלכנו להתנדנד בנדנדה של ה2 (האלו האלכסוניות), למגלשה ולבערך לכל המתקנים שלא פחדנו שישברו..

3. פגישה אח"כ, נמאס לו לשבת אז הוא קם והתחיל לשיר ולרקוד... ואני זורקת עליו דשא כי לי אסור וזה לא יפה לעשות דבר כזה...

4. אותו אחד, "דייט המאורסים" עלינו על טרמפ והנהג שואל אותנו אם אנחנו מאורסים, הגענו לבית קפה והמוכרת שואלת אותי כמה סוכר בעלי רוצה.. יום אח"כ חבר שלו קופץ עליו בצרחות "מזל טוב! איך לא ידעתי?" (מסתבר שהוא ראה אותנו יחד..) ושבועיים אח"כ (אחרי שכבר נפרדנו) אני מגלה שחברה אחרת התקשרה לחברה טובה שלי לשאול אם התארסתי והיא לא ידעה.. (וגם, ראתה אותנו באותה פגישה..)

5. (מישו אחר) שנינו יושבים בספריה ציבורית ושומעים מערכון קורע באוזניות, ונשפכים מצחוק. וכל האנשים ה"מכובדים" מסביב מסתכלים ולא יודעים אם לצחוק או לכעוס..

6. פגישה ראשונה. הבחור מתקשר, שנינו עמוסים אז קובעים לעוד 4\3 שעה, הבחור דנן מגיע אחרי חצי שעה (אני עוד מסתרקת..) לוקח אותי לגן משחקים ופותח פק"ל קפה.. (יצא גבר!)

7. פגישה ראשונה, קצת 'יבש', במקרה היה איתי הלפטופ, אז הראתי לו סרטונים שיש לי.. (בכלל, אני ולפטופ בפגישות- זה שילוב טוב..) (מה שכן, בפגישות אחרי דווקא לא היה יבש בכלל..)

8. מגיעה לפגישה, אחרי שכבר בטל' אמרתי לו שאני לא רוצה בית קפה\מסעדה\אוכל הוא מוציא שתי שקיות ממתקים (פקעלעך בעברית) ואומר "מתוק זה לא אוכל, זה אויר!" (ונאלץ לאכול חצי מהשקית שלי, כי אני לא אוכלת חלב עכו"ם)-> הפגישה הכי מתוקה שהיתה לי..

יש לי עוד, אבל לא הכל מיועד לפרסום...

גם אני הסתובבתי עם המחשב בפגישות, אבל רק בפגישות ממש מתקדמות, כשעשיתי הכרות בין המדוייטת לחברי כמעט הטוב ביותר שנמצא אצלי בתיק.

אבל זה היה רק חשיפת עוד חלק באישיות שלי...

רואים מהסיפורים האלה שזה אחת התקופות הטובת בחיים.

זאת תקופה עם הרבה דברים- טובים ורעים

וכמו בכל דבר- השאלה על מה אתה מסתכל.

על הדייטים המשעממים\הזוייים במובן הרע של המילה\מעצבנים\שוברי לבבות\מתישים

או על הצד המצחיק\משעשע\נחמד\כיפי\מעניין של העניין..

זה נחמד להיות רווק!

זה נחמד להיות נשוי!

אבל להיות באמצע?!?!?!?!?

הזוועה בהתגלמותה!

זה קשה! פשוט אנחנו ממתיקים את זה! ומוצאים בזה את הנקודות הטובות!

ועם כל הקשיים- זו תקופה שעוברים פשוט!

שיהיה מצחיק וכיף להיזכר בה ולראות שעברנו אותה!

אנשים מתייחסים לזה בדיוק כמו שהם מתייחסים לטירונות. סובלים - אבל זוכרים רק את הטוב...

אבל הכי כיף שהיא קצרה ולא ארוכה ומיגעת...

אני אישית אמרתי לעצמי שאני לוקח את התקופה הזאת בסבבה,זורם וכמובן נהנה לפגוש עוד יהודים חמודים ודעות שונות, הרי מכל יהודי אפשר ללמוד אצל לפני כל דייט אני מתפלל ומבקש מה' שאם זה לא זה שיראה לי מה אני צריך לקחת מאותה בחורה הרי בטוח שיש משהו שיקדם אותי בעבודת ה' בזכותה וב"ה זה עובד בנתיים מכל אחת שיצאתי איתה (ב"ה אני רק בתחילת הדרך ולא היו הרבה) לקחתי דברים חשובים לעבודת ה'....

"מה קרה ? את חיוורת, את מרגישה טוב?"

אז אמרתי לו שהכל בסדר , רק לא התאפרתי כמו שצריך...

והם היו עסוקים בלהחליף פרטים והיום הם נשואים!

הוא היה שוטר תנועה

ובמקביל עצר 2 נהגים (נהג ונהגת)

הוא אמר להם שלדעתו הם מתאימים ושבזמן שהוא כותב להם את הדו"חות שיחליפו פרטים

בסוף הם התחתנו ואפילו הזמינו אותו לחתונה!

הקשרים שהיו ונגמרו

-הלוואי שהייתה בי תיכולת הקרה והנכונה הזאת להתנתק מהם מהר ולהמשיך הלאה

חלום כי באמת כל רגע שעדיין יש חיבור זה בזבוז זמן יקר

אם כשמגיע וכשהולך ללימוד תורה הם ישנים? ומתי הוא ואישתו זוכים לזמן זוגי אישי רוחני נפשי היות וכשהוא מגיע הביתה זה למקלחת שינה ואוכל?

מה זה שונה מאדם שהולך לעבודה ונמצא מחוץ לבית 9 שעות לא כולל נסיעות? או מאדם שמשמש כקצין קרבי ונמצא רוב זמנו בפעילות צבאית? או טייס אזרחי שנמצא הרבה בשמיים ובמדינות אחרות, או באיש עסקים שעסוק ומתרוצץ בניהול העסק?

אצל אברך, להיפך, אין לו נסיעות כמעט כי הוא פשוט יגור בקהילה ליד הישיבה/כולל.

לא שונה מהרבה מקצועות אחרים, כמו שכתבו מעליי.

בלי איזשהי מטרה או או הישג במשך עשרות שנים.

יש המון דרכים להתפתח בלימוד תורה, לימודי רבנות, כתיבת מאמרים תורניים, העברת חַבּוּרוֹת ושיעורים בישיבה, לימודי דיינות, כתיבת מאמרים תורניים, וכולי.

מי שסדר היום ומטרות הלימוד שלו במשך עשרות שנים נראות בדיוק כמו בשיעור א', שווה למי שנשאר קופאי בסופר בעולם העבודה ולא מחפש להתפתח בזה.

הרבה דרכים להתפתח בלימוד התורה גם מביאות בסוף למשרות תורניות שגם מביאות פרנסה, למרות שמאוד קשה להתקבל אל הדברים הרציניים באמת.

אני מסכימה שבחור שרוצה לצאת לדייטים ואין לו מושג מהחיים שלו, לא רק לפרנסה שהיא מחוץ לישיבה, אלא לפחות מטרות ויעדים בתוך עולם הישיבות, כנראה שהוא לא בוגר מספיק ולא בשל לנישואים.

מה שכתבת בסוף על לאסוף בחורות זרות ברכב לצורך נישואים, נראה לי כדאי שתשקול בתרחיש המדומיין שלך מה תעשה כשהבנות החביבות שפחות זורם להן להיות מכונת ילדים, יתקשרו למשטרה.

השני יועץ משכתנאות כל יום (באמת יועץ משכנתאות) ו..זהו. כאן זה נגמר. הוא לא יהיה משהו מעבר לזה.

השנה הוא קם בוקר, הלך לייעץ לאנשים, חזר בערב.

בעוד 30 שנה, הוא יקום בבוקר, ילך לייעץ לאנשים ויחזור בערב. אפילו הקפה והבדיחות מסדרון יהיו קבועים ועוד מלא דברים אחרים.

קשה לקרוא את ההודעה הפותחת

כי היא כתובה עם המון תפיסות ברורות של הכותב

הלוחם שכרגע עובד בעבודה רגילה,

הולך לעבודה כל יום וחוזר בערב? למה הוא לא נשאר קבוע עם אותם וופלים?

סגנון הר המור.

אמרו שלצערם במשך שנים טיפחו את עניין הצבא ושבנות יעדיפו מישהו שעושה צבא מאשר אברך.

לענ"ד,

לא סותר שאפשר גם וגם. ואם הבחור תלמיד חכם אז שיתגייס בחוק טל וכו'

יש עניין בלהביא את התורה לחיי המעשה.

ואין לזה באמת תשובה של שחור לבן, זה תלוי בהרבה משתנים.

דבר אחד ברור לכולנו, תורה מצלא ומגנה וזה עיקר חיינו.

ואת זה המדינה והצבא וכו' צריכים לזכור, שלימוד תורה הוא מה שמחזיק אותנו ולא להפך.

לעומת דברים אחרים.. זה וודאי לא פרדוקס, אלא עובדה- תורה קדמה. תורה תישאר.

וזה העיקר.

שקדמה לתורה?

דרך ארץ=עבודה.

יש הנחה לא מבוססת שאם כולם ילמדו תורה אז לא יהיו מלחמות. הבעיה המרכזית היא שיש שלל ראיות הופכיות מהמציאות, מהמצוות ומהתנך לכך שזה שגוי.

מילא היו אומרים "כולם יקיימו צורה ואז לא יהיו מלחמות" עוד היה אפשר להבין, כי לכאורה זה יהיה גאולה - וגם זה עוד טעון ראיה שהרי הרמבם כותב במפורש שמלך המשיח יילחם לישראל. אבל להגיד שהלימוד הוא הקובע? מוזמנים לשאול את חזקיה ורבשקה אם הלימוד לבד מועיל.

שהציל את דורו בזכות הכפייה הדתית

ודרך ארץ קדמה לתורה ב26 דורות לפני המעמד

עד מתי נביא "הוכחות" מפילפולי דרש?

אגב מה שלומך??? קטע שאת פו

אבל גם את פרסמת עכשיו.

לשאלתך.

זה חשש טבעי,

אבל אם אלה דברים חשובים, אז בסופו את צריכה לומר את זה.

וכן, לקחת בחשבון שהוא "יפגע" או לא ירצה לשנות כלום, כי זה קו אדום שלו או כי לא בא לו.

זה חלק מהזוגיות, ללטש את הפערים ולגלות את הקלפים.

העניין הוא שלפעמים הצד השני (וגם את )לא יודע מה באמת הקווים האדומים שלו,

וכמה באמת הוא מוכן לעשות עבור הצד השני.

וזה החלק המעניין : הקו האדום והמעשים יכולים להשתנות מאוד כאשר ההפסד מאי המשך הקשר לא ישתלם לו.

אז אם למשל את אומרת לי דברים שמפריעים לך, אבל הקשר בינכם עדיין לא פלדה, את לוקחת סיכון.

מצד שני, אולי את חייבת לומר עכשיו את הדברים שמפריעים לך כדי שבסופו של דבר הקשר יהיה פלדה ?

מה למדנו מזה ?

1. אין כאן חוקים ברורים. כל מקרה לגופו ובפורום יהיה קשה מאוד לדעת את תמונת המצב שאת רואה מולך.

2. הכי חשוב שאת באה באמת באמת מכוונה טובה ואת מסתכלת באמת על שניכם ולא רק עלייך. אם זה המצב, לכי על זה ותגידי לו מה שמפריע לך.

בהצלחה.

מה מהותי בעינייך?

נראה שזה בעיקר חשש, זה לא קל, יהיו טעויות בדרך , אבל בשלב מסוים בקשר מתגברים עליו ולוקחים סיכון כזה כדי שהקשר יתפתח🌷

כי בקשר זוגי שחיים יחד, ברור שלפעמים ניפגע ונפגע, מה שמייחד את הקשר זה האהבה והיכולת לנהל שיח ולהתגבר על טעויות שיהיו.

המון בהצלחה!

בפרט בציבור הדת"ל, המתאפיין בשיעור ניכר של זוגיות ונישואים בין עדתיים.

(לעומת המצוי אצל חרדים - נדיר ביותר למצוא נישואין מעורבים)

ואיזה כייף להיות בהרגשה שהקשר רציני והולך בכיוון טוב 🙂

מציע שתשתפי אותו בקושי עצמו, תגידי לו: יש משהו שיושב עלי ואני קצת חוששת להעלות אותו כי חשוב לי לא לפגוע, אבל אני רוצה שנוכל לדבר על הכל באמת.

תתחילי מהנקודה שהכי מפריעה לך - כשקורה X, קשה לי כי אני רגילה ל-Y..

תשאלי אותו איך הוא רואה את הפערים האלו, לפעמים כשהצד השני מדבר ראשון זה מוריד את ההגנות.

ופתיחות היא לא קסם של רגע, היא עבודה בהמשכים. ככל שתעברו שיחות כאלו בשלום, הפחד ייעלם.

בהצלחה רבה!

או קשרים שפשוט לא עוברים פגישה ראשונה.

לפעמים אנחנו מגיעים אליהן (או אליהם) כדי לסמן שעשינו משהו. בלי קשר למה שקורה באמת בעולם.

יש הרבה אנשים שמאמן בשבילם יהיה חסר תועלת. כן. אגב לא רק לחתונה.

תוהה אם זה אומר שיש טעות בדרך

כל מאמנת מביאה את הנקודות שלה וחלקן חוזרות על אותם הדברים.. כל צעד ומאמץ מהכיוון שלנו באמת מקדם.

אבל צריך לזכור שאף מאמן או מאמנת לא מחליפים אותי, הכוונה- אם יש לי פחד עמוק, או משהו כלשהו שתוקע אותי, האחראיות היא עליי לעבוד על זה, להשתחרר, להשליך, לקבל.

מאמנת טובה תדע איך לקדם אותי בזה, אבל העבודה היא עליי.

ולא תמיד בפנים אנחנו מספיק רוצים לעבוד על הנקודה שתוקעת אותנו (לפעמים אנחנו אפילו לא מודעים לזה!), אבל זה קורה.

אני חושבת שצריך להיות עם מישהי שבאמת רואה אותך ועוזרת לך לפתח ולהגדיל את הביטחון העצמי שלך, שמעודדת אותך לעבוד ובלי קשר לכמה כסף יצא לה מזה.. מישהי שאת מתחברת אליה ומוכנה להשליך את עצמך למסע אמיתי של בירור הנקודה התוקעת.

וחוץ מכל זה, לא יודעת אם באמת נגעתי וזה שייך..

אני חושבת שאת אלופה, שאת נמצאת בכלל במקום שמתייעץ.

אני פתאום לא מבין מה בעצם מיוחד במאמנים לחתונה? בעצם אגם צריך אימון אישי באופן כללי (או יותר מזה?), בלי קשר לחתונה...?

הרבה אנשים עוברים כל מיני דברים מאוד קשים בחיים שלהם ומגיעים לחיי נישואין בלי שהם עברו תהליך אחד של עיבוד וחושבים שהנישואין יפתרו הכל.

מאמנים ופסיכולוגים זה חשוב, זה עובד.. אכל צריך רצון של האדם, במיוחד בכל האימונים למינהם שגם בינהם יש הרבה שרלנטנים.

היום כל מי שעושה קורס של חמישה חודשים קורא לעצמו מאמן ומטפל.

מה שאני אומר זה שנשמע שאם אדם צריך להתמודד עם בעיות של תקיעות או קשיים כאלה ואחרים אז הוא צריך פשוט איש מקצוע. מה הדבר המיוחד במאמן ל"חתונה"? מה הייחודיות של המאמנות האלה? מה ההסמכה הקלינית שלהן?

שאם יש לאדם תקיעות או משהו הוא צריך איש מקצוע..

שהן מתעסקות יותר בעניין של חתונה ופחות בדברים גדולים של טיפול נפשי, כמו ליווי כזה.. של עצות וכו'.. ככה מהחוויה שלי.

לרובן אין הסמכה קלינית (של פסיכולוגית/עוס), בדרך כלל קורס אימון לחתונה

אין להם הסמכה קלינית רשמית (קורסים כאלו ואחרים, אבל למשל אין רישיון - זאת בניגוד לעו"ס ופסיכולוג)

מה מיוחד במאמנת "לחתונה"? שזה התחום שהיא בחרה להתעסק איתו.

קצת כמו שיש פסיכולוגים שמתעסקים בעיקר בחרדות. או בעיקר באובדן ואבל. כזה…

*אסייג- הואיל ולמאמנים אין רישיון כלשהו, ולכן גם אין פיקוח. כמו גם העובדה שלרוב הבסיס הלימודי-הכשרתי שלהם מצומצם משל עוסים קליניים או פסיכולוגיים - מומלץ שבמקרים של קושי יותר "רציני"- ללכת לאיש מקצוע עם תואר שני טיפולי. (נניח - דיכאון- ללכת לאיש מקצוע מוסמך. תקיעות בחיים וקושי בקבלת החלטות- הייתי מוכנה ללכת למאמנת)

מומחה לחרדה מטפל בבעיות חרדה, מומחה לאובססיביות מטפל באובססיות, מומחה לטראומות מטפל בפוסט-טראומות, וכו. המשותף זה שהוא פותר את הבעיה שנתנה לו את שמו...

אבל מה זה מומחה לחתונה? מה הבעיה שהוא מטפל בה שלא מצריכה התמקצעות קלינית?

אני באמת שואל

נגיד מומחה לדימנציה, מומחה סכרת

מה כן עושה מומחה? מטפל באותו תחום או עוסק בו (נגיד היסטוריון מומחה בית שני)

מאמן לחתונה זה מאמן שבוחר להתעסק בתחום חתונה, וזה אומר שהאנשים אותם הוא יאמן יבואו לרוב בגלל קושי/תקיעות מול נושא החתונה.

לא הייתי אצל כזו בעצמי, אבל למשל: מישהי שמרגישה שקשה לה להביע את עצמה בדייטים ראשונים, מישהי שמפחדת להמשיך כשזה נהיה רציני אז חותכת, מישהי שמרגישה שנמשכת דווקא לבחורים שלא מתאימים לעולם הערכים שלה.

למשל…

בסופו של דבר העיקר זה הקשר עצמו. אם הקשר שלכם בוגר וטוב, אז כדאי לנסות להתגבר על הפערים, ותמיד יש פערים כלשהם.

מכיוון שאתם עוד בשלב גמיש בחיים, כדאי לנסות לבדוק את ההתאמה בשאיפות וערכים. וגם אם יש פערים, אולי השאיפה להתחזק יחד חשובה יותר מהיעד. שהרי בסופו של דבר כשהתחיל הקשר החולשות האלה היו קיימות.

מה זאת אומרת ההתייחסות לתחילת הקשר? אני לא לגמרי בטוח שזה התחיל מהמקום הכי רציונלי ונכון מהבחינה הזו

קצת, זה מתלווה לאיזו מין הרגשה של התפשרות, ואולי מצד אחד אני לא נמצא במקום שצריך להתפשר (הן הגיל וזה שאני לא מבקש איזה משהו מטורף מידי) ואולי מצד שני כן כדאי וחשוב להתפשר ואני זקוק לכלים ולהבנה של הסיבה והנושא

"נכנסתי לזוגיות הזו בעקבות מורכבות במשפחה". ממליץ מאוד להיזהר בזוגיות שמגיעה בסיטואציה כזו.. באופן אישי הקשרים הארוכים והלא טובים שלי היו בתקופות כאלו בחיים, כשהבית לא עשה לי טוב ונשארתי בקשר עם הבחורה למרות שזה לא באמת הלך, ולא נהנתי. כנראה מתוך תחושה בתת מודע של זה העוגן שלי בתקופה הזו והקרן אור לעתיד היותר טוב שבחוץ.

אתה בחור צעיר ועומד בפני החלטה משמעותית לכל החיים, וצריך לקבל אותה בשיקול דעת. לא מתוך מפלט שאחרי כך נצטער עליו..

חשוב לי לומר שזה לא יוריד לך מהבחורה, יכול להיות שהיא האחת שלך לגמרי! בטח אם הולך לכם טוב. רק שים לב למצב, אל תגרר לקשר הזה רק כי יש משהו ביד. תמיד יכולה לבוא אחת אחרת. תפתח עוד עין בהחלטה הזו כי המצב שלך יותר רגיש מאחרים.

ולגבי רמה דתית, נראלי בגיל הזה עדיין לא סגורים על השאיפות התורניות לטוב או לרע. ייתכן מאוד שאם אתה תוביל טון תורני יותר בזוגיות היא תלך בעקבותיך (קרה אצל הורים שלי) , בטח אם היא הולכת למדרשה וכו'. אז יש שמקום לאופטימיות שהמצב גמיש. אבל ככלל זה כן נקודה חשובה בעיניי רמה דתית שמשפיע על איך נראה הבית חינוך ילדים וכו'.

הצלחה גדולה אחי! מעריך אותך על היכולת שלך להיות בקשר בגיל צעיר גם כשמורכב.

ומקשר שהוא בריחה.

אתה לא מספיק מכיר את עצמך.

מצד אחד יש לך מקום בטוח, מקור חום, קבלה, שיח נעים. מאוד קשה עד מרגיש בלתי אפשרי להיפרד ממקום כזה.

ומקום כזה חד משמעית הוא גם מקום מרכזי בזוגיות בריאה וטובה. חברות היא הבסיס הכי טוב לזוגיות.

אבל, מצד שני עלה בך קול משמעותי וחשוב (שמעיד על בגרות!) ששואל את עצמו- רגע, האם זה שייך לבית שאני רוצה להקים?

אני חושבת שזו שאלה סופר קריטית. שקריטי לעצור ולהתבונן בה. חברות וכו' זה אמנם קריטי, אבל הערכים וסגנון הבית שאתה רוצה להקים זה חשוב לא פחות, בעיני (ובסוף אגב יכול להשפיע גם על החברות ויכולה ליצור לא מעט תקלים שקשה מאוד להתמודד איתם).

הישיבה זה מקום מצוין לעצור רגע, לנשום, להכיר את עצמך יותר, לבנות לעצמך תפיסת עולם יציבה יותר, ו-להתבונן מחדש על הקשר הזה. הייתי אולי אפילו לוקחת איזה הפסקה בקשר, רק כדי להתבונן עליו רגע מבחוץ, עם פחות עירבוב רגשי.

יכול להיות שיש בקשר הזה משהו שממשיך קצת מכוח האנרציה, כי פשוט טוב. גם אם הוא לא נכון לך באמת. וזה שלב טוב לעצור רגע ולהבין מי אתה באמת ומה אתה רוצה, ומתוך כך איזה סוג בית אתה רוצה להקים והאם הפערים האלה שציינת ימנעו ממך להקים בית כזה.

אחרי שלב הבירור אני חושבת שנכון לשתף אותה, לשמוע מה יש לה לומר בנושא- אולי היא מזדהה עם הערכים שאתה מחפש? אולי היא מחפשת להיות במקום אחר מהמקום שהיא נמצאת בו עכשיו?

בהצלחה רבה! בע"ה שתהיה בהירות הדרך

לעשות את שלהם (וגם בלי קשר לעניין, כדי שהישיבה תחדור מומלץ כמה שיותר להיות עם הראש בישיבה).

יכול להיות שאחרי כמה זמן כבר יהיה ברור לכם לאיפה זה הולך. ואם תהיה פרידה, טוב שזה יבוא ככה, בהדרגתיות, ולא בבום של פרידה.

זה תלוי גם לאיזו מדרשה היא הולכת. אם היא הולכת למדרשה שהקו שלה דומה למה שאתה רוצה, יש יותר סיבה לתת הזדמנות.

המקום הנפשי שממנו נכנסת לקשר.

כל דבר שמשמש מעין בריחה הוא שלילי

נכון, אנחנו לא אמורים לבוא לקשר מושלמיםץכל אחד והשריטות שלו. אבל קשר שהוא בסופו של דבר מעין בריחה זה לא נכון לך וזה לא פייר גם כלפי הצד השני (במידה והיא באמת בונה עליך)

רק כששני הצדדים לא רציניים לחתונה אני יכול להבין את ההיגיון במהלך כזה כי מלכתחילה זה לא רציני. אבל גם זה שלילי, רק פחות

אגב העניין עם הצניעות הוא מאד חשוב, אבל הוא יותר גמיש ודינאמי.

א' אשרייך על ההתמודדות וזה לא קל.

ב' הייתי מציע באינטרקציה בינכם שיהיה איזה מרחק ביטחון מרחק שבו נוח ללכת ולהרגיש קרובים אבל לא קרוב מידיי שיוביל אתכם לסיטואציות כאלה. אשריכם על ההתמודדות מקווה שיעבור מהר

בזמנו בררנו האם מאורסים צריכים לשמור על ההרחקות של תקופת הנידה, אבל אין לזה התיחסות מפורשת. לדעתי מי שרוצה לקחת את זה, גם אם באופן חלקי, זה יכול לעזור.

בגדול בעיקר לא להעביר מיד ליד, לא לשבת על ספה אחת, לא לאכול מקערה משותפת. את בטח לומדת את זה עכשיו בהדרכת כלות.

מה שהכי יכול לחזק ברגעים האלו זו החלטה המשותפת, כדי שגם אם צד אחד יישבר, שירגיש שהצד השני לא יזרום איתו.

ואולי לשמור ייחוד יותר "חמור" אני אקרא לזה, לא סתם ללכת ברחוב אלא לשבת במקומות ציבורים עם אנשים במרחק שהם כמעט יכולים לשמוע את השיחה שלכם? סתם הצעה שעלתה לי עכשיו, אני לא יודעת עד כמה זה ישים.

זו תקופה קשה, אבל היא עוברת. עוד מעט תוכלו להקים את הבית שלכם והכל יהיה מותר בקדושה וטהרה.

האירוסין מכל הבחינות אבל בעיקר מהבחינה של המגע היתה לי קשה אימים. שווה מאוד מאוד להחזיק מבט ארוך ולזכור שהטוב מגיע במלואו ובצורה משמחת אחרי החתונה

"גיבורי כח עושי דברו". זה באמת קשה! אפשר להפגש פחות, אפשר להסיח ית הדעת ולהיות עסוקים בדברים אחרים, וחוץ מזה בגישה כללית- להחליט שזה לא אופציה, כמו מצוות אחרות שברור לכם, כמו למשל אם שכחו להדליק מזגן לשבת ונורא חם, אני מניחה שלא תתלבטו אם להדליק אותו בשבת. לכן זה לא יכול לקרות, לא ברחוב ולא בבית, כי זה לא התלבטות... זה גם עוזר אחרי החתונה. מזל טוב! וברוך ה' שיש לכם את ההתמודדות הזו!

חברה שלי התחתנה קצת אחרי שהתארסתי. וראיתי אותה בסוף החופה שהיא ובעלה נותנים ידיים, ורואים את ההתרגשות של פעם ראשונה, וזה נתן לי כוח. לראות בעיניים את התוצאות של זה.

אולי לחפש מקורות ללמוד מהם את המעלה של זה, יעזור לכם. תלוי בסגנון שלכם.

יש משהו שאני אומרת לפעמים, זה אולי יישמע לחלק כמו כפירה, אבל זה לא. כתוב שה' לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. אבל את יודעת מה זה אומר לעמוד בו? אני לא. כי זה לא בהכרח להצליח בלי ליפול. מי שנפל, אחרי שעשה את כל המאמצים לא ליפול- זה לא עליו. מה שעליו זה לקום משם. הכי חשוב זה שאם יש נפילות, לא להגיד "זהו אז הכל אבוד" ולהמשיך ככה. צריך לנסות להשתפר כל הזמן. תזכרי שבשביל זה יש לנו את האופציה לעשות תשובה

מזל טוב! המון הצלחה!

זה גם מה שהייתי שומע בשיחות בישיבה!

לסבול פחות

שאר הדברים כתבו פה מעליי.

כדי להיזהר ממשהו באופן האולטימטיבי, צריך חיבור לערך, המחשה לשכר שמקבלים על שמירתו, יצירת גדרים, אבל צריך גם משהו קיומי בסיסי מרתיע.

כמו שיש יראת הרוממות ואהבת ה' ויראת חטא, אבל יש גם רשת בטחון של יראת העונש.

נשאת ונתת באמונה?

קבעת עתים לתורה?

עסקת בפריה ורביה?*

ציפית לישועה?

*טוב אולי על זה אפשר לדלג

רק שבפועל, כולנו יודעים איך זה בפוליטיקה…

אישית, חשבתי שחשוב לי שאשתי תקפיד על ההלכה ויהיה משהו נוסף בו היא משקיעה מעבר ותהיה פתוחה לדעות שונות בתחומים רבים.

כאשר מצאתי את שאהבה נפשי, הבנתי שחשוב שתהיה התאמה בתחומים ולא רק רמה דומה, אלא הקפדות והקלות דומות.

לא לתת לה לבחור מתוך אופציות, אלא שאלה פתוחה.

אתה יכול לכתוב לה שלא ראית התייחסות לזה בכרטיס שלה ואתה שואל כי זה חשוב לך

משני סוגים.

מפתיע במקוריותו, מבריק.

או מפתיע בגסותו.

זהו.

ועכשיו לדיון עצמו. יש דברים שיכולים להיווצר במהלך קשר. מין שפה משותפת שנוצרת לאורך הזמן (השנים? לאט דווקא. תלוי בטיב הקשר ובעניין), אבל אם הם יופיעו בתחילת הקשר זה יהיה גם סופו.

אם אתה מחפש מישהי שכשהיא פתוחה היא יודעת לעשות שטויות, אז תשאל את החברות שלה.

ומסכימה שיש דברים שבתחילת הקשר לא מתאימים

סיפור שכזה למשל, מתאים בעיניי להופיע רק לאחר הנישואים כשכבר ישנים יחד באותו חדר וחיים באותו בית, וזה בלתי נמנע שיהיה לזה ביטוי כלשהו (גם חוסר ביטוי מוחלט הוא ביטוי במקרה כזה)

אבל בהחלט יש כאלו שגם בקשרים קרובים נוטות להישאר אסופות, לפחות בחלק מהתחומים. וזה משהו שחברות קרובות תדענה להעיד עליו יותר (איך הגברת המיועדת מתנהגת מולן)

*מניחה שתקף גם לגבי גברים, אני מכירה את הצד הנשי בעיקר (מתוקף היותי אישה שגדלה בחינוך נפרד וכו)

'חסמים' וגבולות של דברים שנהוג ו/או יותר מנומס לעשות בפרטיות - נבנית במהלך הזמן.

לא על היום הראשון והשבוע הראשון והחודש הראשון לחיים הזוגיים ביחד.

וגם אחרי זמן, קשור לאופי האישי. עד כמה נפתחים / מתביישים / שומרים על גבולות

השנים "מזמינה" התנהגויות שלא מתקבלות יפה בסיטואציה אחרת...ובכל זאת,

סלח לי קדם, אני לא הייתי רוצה יחסים המתאפיינים בצעקות (למרות ההתפייסות וחוזר חלילה..)

וגם לא כאלה שמתבטאים בחופשיות....בדברים מסויימים.

נכון שזה קשה כשחיים בקרבה כה גדולה, אבל חז"ל אמרו כבר "להתרחק מדברים מכוערים"..

לא קל. אבל בכל זאת חושבת שצריך לשמור על גבולות כלשהם ומכובדות עצמית ושל הזולת.

אבל, כל אחד ומה שהתרגל אליו, ומה שחשוב לו. ואל תתפלא אם השם ישלח לך בדיוק את ההיפך מהאינטימיות

שאתה מחפש....יש לו חוש הומור, כידוע.

לא השפה, לא הגרפיקה, לא האינטימיות.

אני תוהה אם מישהו פרץ למשתמש של כקדם.

ופחח נו בעמת. כאילו במצבים אחרים אני מתבטא אחרת

או שאני מבלבל בינך לבין משתמש אחר

ואם לא אכפת לך אני דווקא למדתי בחינוך חילוני. לצערי.

גם במצבים אחרים, למה שלא תעדן טיפה את ההתבטאויות (לא מכירה כל כך, אבל זה

מה שאתה אומר). זה לא סותר להיות "דוגרי". בכלל לא.

איך עלי להבין שתגובה מסוימת שייכת אלי....פ.א. - אני צריכה ליטול סרגל ולמדוד את המרחק והזווית?.........

למשל - לגבי המנטליות האחרת שמישהו גדל בה (תגובת קדם) הוא התכוון אל תגובתי או אל תגובת נקדימון?....

כי זה עלול להיות דו שיח מגוחך (ולפעמים, מביך) של חרשים....

בתגובה אל

שבכלל לא מופיעה האפשרות 'בתגובה אל'

לא כל דבר צריך להגיד.

גם אם זה אמת.

לא צריך לדווח על מה כל אחד עשה בשרותים.

ובהזדמנות זו, אם אני מביאה איזו גרסא דינקותא לא שייכת שלי, נא להעיר לי. תודה רבה.

(בפרוזה כתבתי משהו על המוסיקה שאהבתי אוהבת, אתם לא מכירים וזה חילוני. אבל

ז ה לא כל כך נורא. נכון?

כל מיני צטולנטים או בישולים לא טריים שמתקלקלים מהר - עושים קילקולי קיבה.

דרך אגב צומות ותעניות זה מאוד בריא,

לנקות את הקיבה ולהוריד את הכרס.

ידוע שגורם מספר 1 לכל המחלות זה תזונה לא נכונה.

צולנט זה של אשכנתוזים

לפחות אנחנן אוכלים טעים

כדי לא להשתנות..

לפעמים יש יותר מדי צעקות, שוכחים שאפשר גם להשתנות.

לפעמים האישה נכנסת יותר מדי בגבר והוא יותר מדי בה..

האם אני בעד כנות? ברור. שונאת את כל הפייק אבל עדיין צריך לכבד את מי שעומד מולך.

תהיו ישראלים, תדברו, תגידו מה מפריע לכם, אל תשמרו בבטן אבל תזכרו שגם בדרך שבה אומרים דברים יש משמעות.

ולא, אני לא מדברת על המשפחות שיושבות ולא מדברות כי זה "לא מנומס".. בסוף זה סתם מתפוצץ להם בפנים ונתקע להם הפרצוף חמוץ

לא לזה אני מתכוונת.

אומרת את זה בחורה שצריכה לשתוק לפעמים מרוב כנות.

הכי הצחיק אותי כל פעם שאיכשהו נקלעתי למקלט לראות את כל האנשנים עם האופי אשכנזי במקלט רבים חחח

זה באמת כישרון

זה נקרא לדון בקול..

כמו שכל התרבות שהאשכנזים החילונים ייצרו ומייצרים זו לא פריצות, בהמיות והחפצה, זו אמנות.

כמו שכל הסטיות שהם דוחפים אליהן, הן לא סטיות אלא חלק מובנה מנפש האדם, ועובדה שיש על זה מחקרים אקדמאיים.

כמו שלסווג את מצביעי הליכוד לכמה רמות ולהמשיל כל רמה לסוג קוף אחר, זו לא גזענות אלא ניתוח קר ומודעות לאמת (ועוד הם טוענים שהיהדות גזענית)