נפגשתי עם מישהי וראינו יחד בפגישה הראשונה שזה לא זה. 

והתבאסתי.

וקצת אחרי שנפרדנו קיבלתי הודעה:

"רציתי רק להגיד תודה. ושיש לי הרבה מה ללמוד ממך. שמחה שנפגשנו למרות הכל".

וזה היה כל כך משמח, אין לכם מושג.

מה שמילים טובות יכולות לעשות!

וכל הכבוד על השרשור! אחשוב על עוד..

 טוב לאו דווקא לי , אבל מה שעולה ........

חזרתי מהמכללה בקו ירושלמי עמוס וטיפוסי,

נהג טרוד  ומעט עצבני

השיח ליבו בפני וביקש עזרה

ואני שלא נותרה בפני ברירה

האזנתי

"אח של סבתא שלי אדם עיוור , ירד בבית העלמין לחפש את  הקבר של אחותו והוא חסר יכולת לחלוטין  , אני בעבודה ולאף אחד במשפחחה לא אכפת , איך אוכל לעזור לו .. ." לבסוף הוא השקיע זהובים ושלח לו מונית .....

ואם בעיניני שידוכין עסקינן : חברה טובה שלי נפגשה עם בחור , לא התאים , קורה .

לאחר שבוע מתקשרת אליה שדכנית ומציעה לה בחור שכיום הוא ב"ה בעלה , לאחר האירוסין היא נזכרה לשאול את השדכנית מאין הגיעה אליה , היא נברה בנירותיה ולבסוף ענתה שם , הבחורה כיווצה גבותיה ונזכרה שזהוא אותו בחור שעימו נפגשה . הצדיק רשם אותה לשדכנית .

יש עוד הרבה אבל זה סוף החדשות מהערוץ הביתי .

שנה טובה ובשורות טובות ושישמעו בפורום הרבבבבבבבבבה שמחות .

    חבר שלי, אבא לילדים, סטודנט, מוכר בימים האלה ציציות, טליתות וכו'.  עכשיו, אני יודע שהוא עושה את זה פשוט כי הוא זקוק לכסף הזה לחגים.  קשה לו לעמוד שעות ולהכריז על מרכולתו ולחכות שמישהו יבוא לקנות איזו ציצית ושהוא ירויח מזה כמה גרושים, אבל הוא עושה את זה פשוט כי אין ברירה.

    בקיצור, אחי הקטן צריך טלית לבר המצוה שלו.  הצעתי להורים שלי שיזמינו טלית דרכו (טלית צריך להזמין).  סבבה.  אני מתקשר אליו, ותשמעו מה הוא אומר לי:  תשמע, אני לא רוצה למכור לך.  טלית זו לא ציצית.  ילד בר מצוה, שילך לחנות, עם כל החויה, ימדוד, יראה סוגים שונים של בד, ויחליט מה הוא רוצה.  באמת אני לא רוצה סתם להזמין ושהוא יקבל את זה ככה.  לא כדאי.

   ועם כזה סיפור, נראה לך אלירז שיהיו גזירות קשות?

1. עמדתי בטרמפיאדה, צדיקה שעצרה לי (שזה בכלל סנגוריה על כל מי שעוצר לטרמפיסטים)

ביקשתי שתוריד אותי אחרי הצומת כך וכך.

משאית חסמה את האפשרות לעצור

והצדיקה התחילה להתנצל!!

על מה את מתנצלת אחותי?? גם ככה עשית איתי חסד ענק!

"לא כי פשוט לא רציתי שתלכי הרבה ברגל.."

2. טרמפ אחר, ירדנו ואמרנו תודה. הנהג מתחיל לצחוק:

מה תודה?! כל היום ביקשתי מאלוהים שישלח לי טרמפיסטים שיזכו אותי במצווה!

ולא- לא הייתה לו כיפה על הראש.

3. אמא שלי המתוקה!

איזה צדיקה היא!!

על הזכויות שלה כל עם ישראל יוצא זכאי בדין!

4. אחד החיילים שהיו באבט"שים ביישוב הוא חבר (למטרות חתונה)

של אחת הבנות ביישוב.

בגלל שטייל איתה כל ערב שבת עד השמירה שלו- הוא היה עייף סחוט!

חבר שלו ששמר איתו העלה לו שק"ש לעמדה (בסיכון שייתפס ויאכל קש)

ונתן לו לישון כל השמירה.

5. הנהג באוטובוס החמוד שחייך לכל מי שעלה אתמול על הקו.

יש עוד טונות סיפורים כאלו- חבר'ה תפציצו!

והוא פלאי- בכ"ז הגזירות שנרקמות בשטח המציאותי לא פשוטות...

אולי אם זה מה שנספר על שולחן החג- ישמחו בנו יותר למעלה!

שפתחה שרשור סנגוריה על עמ"י 

    אמא שלי התותחית שיורדת לנקות את הכניסה לבנין, כי השכן שלנו רב גדול וזה לא כבוד התורה שיכנס לבנין מלוכלך...

    או אחותי המדהימה שרק בשנה הזאת הספיקה להציל מישהי מהתאבדות, למנוע הפלה, לרוץ עם זוג שהיו לו בעיות באישור הנישואין עד לרב עובדיה יוסף שיאשר להם, לשמש כלשכת רווחה לחצי שכונת מצוקה, להשיג כסף לשכירות לזוג בקשיים כלכליים לשלושה חדשים, ויחד עם זה להיו אמא לילדים ואשה לאברך ועוד להתעקש שטוב לה ושהיא רוצה שבעלה ימשיך לארגן שיעור דף יומי כשהוא חוזר בסוף היום הביתה...

   גיסי הצדיק שמארגן את השיעור בסוף יום של לימוד ועזרה בבית...

   גיסי השני שבזמן שהוא נוסע כל בוקר לישיבה ללמוד יום שלם לומד דף יומי...

    או אחי הצעיר ועוד קבוצה של חברים שקמים כל יום שישי בחמש בבוקר ללמוד עד התפילה, והם כולה ילדים?

    אלירז, איך למען ה' יכולות להיות גזרות קשות?  אה????  לא יהיו.  סגור.

בע"ה

וחילקנו נרות לשבת לנשים חילוניות,

וזה היה כ"כ יפה לראות שהן לקחו את זה

וחלקן אפילו לקחו בשמחה..

ילדה חילוניה לחלוטין, בבית לא צמים ביו"כ. לא שבת, לא כשרות- כלום כלום כלום.

והיום דיברתי איתה, כולה בוכה, והיא אומרת לי "אין, רק אלוהים איתי, אין עוד אפחד שדואג לי ככה, רק הוא אכפת לו ממני, רק הוא אוהב אותי באמת באמת"

והיא מתכוונת לצום ביו"כ! גם לא סיגריות! ולשמור לא לחלל אותו! כפרה עליה!!!!

והיא אומרת לי " יוווו איך אני רוצה לחזור בתשובה"

ואם כבר שירשור לקראת ראש השנה-

אז שנה טובה לכוווווווולם!

שנה מנוצלת

שנה של התקדמות והתחדשות

שנה של עבודת ה' בשמחה

שנה של ברכה!

אין לזה סוף בלי עין הרע...

למשל:

זה מה שקרה לי במשך שעה בלבד בבוקר אחד!

טרמפ עד תחנה

מישהו שלקח מונית והכריז עם יש עוד משהו שרוצה להצטרף,

אחד אחר שאמר לי לעלות למונית הזו במקומו למרות שהוא היה לפני

נהג המונית שעשה לנו שמח בדרך,

קנה פחית ב5 שניות והפסיק את המונה דקה לפני הזמן.

ואני מצטרפת לוופל.

בס"ד

1.עשינו תורנות בין כולם כדי שיהיה לנו נעים בדירה

והבנות הצדיקות מסיימות את התרנות שלהם ובאות לעזור לאלה שעוד לא סיימו למרות שהם לא חייבות בכלל.

2.אבא של חברה לקח אותנו הביתה ואריך את הדרך עוד רבע שעה כדי להכניס אותי עד לבית!

3.יש כ"כ הרבה אנשים טובים באמצע ה-ד-ר-ך ! אנשים טוווווובים מאוווווד!

אני אוהבת את עמ"י כ"כ

שנה טובה לכולם

אני עוצר טרמפים במורשה ופתאום עוצרת לידי מונית.  יו, הרגשתי מה זה לא נעים והתחלתי לגמגם שלא התכוונתי לעצור אותו וסליחה, ואז הוא אומר לי:  אני יודע, יאללה- עלה!

    ובנסיעה הוא אומר לי:  תמיד אני לוקח טרמפיסטים.  מה אני מפסיד?  מילא נוסע עם רכב ריק! 

בס"ד

אני חולה על הדברים האלה!תודה אלירז!!

(ופינת הידעתם קצרה- הידעתם?

לרדיו קול חי הצדיקים היתה תוכנית שנקראה 'ואהבת' {ואולי עדין ישנה..} ובה מאזינים עולים לשידור ומספרים על חסדים שהם עשו או שנעשו להם .. בהתחלה שמעתי את זה וממש זלזלתי אבל אחרי שאתה שומע את זה 10 דק' כבר הלב שלך מתרחב ואחרי חצי שעה אתה כבר במה שקוראים אצלנו בבית 'כוננות חסד' לראות למי תוכל לעזור..לגמרי מגניב..

מי יתן שגם לשרשור הזה תהיה השפעה כזו! ושכויח עצום לאלירז על כך וכן לכולם..)

אם כן למקבץ סיפורי ב"עיתה"-

*אז ככה- היום עצר לי לטרמפ נהג פשוט מתוק שדאג כל הנסיעה שנוח לי (בגיפ ה- מ-ט-ור-ף שלו ) ושקר לי ושנעים לי ושלא משעמם לי ובסוף הוריד אותי כעבור כלום זמן (נראה לי הוא נסע אחורה בזמן.. ;) במקום חפצי!

*אבא הצדיק שכל שבוע מעביר שעורי תורה לצוצקים של הביכנ"ס

*חברה שלי שהצילה את חיי תרתי משמע!!

*אח שלי הפצפון והצדיק שבגיל 10 החליט ללמוד כל יום 4 משניות כדי שבבר מצוה יוכל לעשות סיום על הש"ס (!!!!!)

*המשפחה הצדיקה שלי שתמכה בי השנה גם ברגעים שחשבתי שאני נגמרת....סופית....

*המחנכת המדהימה שלי שגם היום המון שנים (כן כן..הכל יחסי ;) אחרי שסימתי את האולפנא , כ"כ תומכת בחיים האישים , מייעצת,מדריכה ומסייעת..

*וסיפורי פגישות- בחור אחד שיצאתי איתו אימץ לו מן מנהג כל פעם שהוא ראה קבצן בלי קשר להאם היה לו כסף או לא היה לו היה ניגש ומשוחח איתו, שואל מה שלומו, איך הוא מרגיש, האישה הילדים ומאחל בחיוך  יום נעים.. ואותו כנ"ל לשומרים , לנהגי האוטובוסים למנקים וכיוב.. אתם לא מבינים איזה מדהימות התגובות.. זה עושה לאנשים את היום..ועושה לך חשק לאמץ זאת..

*בן של חברה שלי כזה מתוק , והם יודעים שאני מתה עליו וכל פעם שעצוב לי הם פתאום צריכים ביביסיטר.. ;)

*חברים שלי שהפכו את ביתם להיות גם הבית שלי... ;)

*יודעים שיש יהודים צדיקים שקמו עכשיו לסליחות?

*היה לי מקרה שהסתבכתי בשאלות שלא ידעתי מה לעשות איתם ולמי לפנות ופגשתי בחורה באינטרנט אנונימית לחלוטין (!!!!) שפשוט היתה עין קשבת (או איך שלא מבטאים את זה) ועזרה לי בלי לדעת מה ומי אני ...

*(סיפור קצת ישן ובכל זאת) הייתי בשרות לאומי בחור שם,שם והרגשתי לא טוב (לא עליכם) וההורים הצדיקים שלי אמרו לי שהם יבואו לאסוף אותי בדרך חזרה מהקניות בסופר.. ;)

*חברה שלי החליטה לנצל את החופשת סמסטר במקום רק ללמוד למבחנים היא ארגנה ערב של 'שכינה ביניהם' לתועלת הרבים.. 

*הפורם הזה שמצליח לשמח אותי בשעות לילה שכאלה..

ילדים!שנה טובה ובושורת טובות ושקיום בנו

"בעיתה-אחישנה"

* נהג אוטובוס שאין לו תחנה איפה שרציתי לרדת (על הדרך) זכר שרציתי לרדת שם (אחרי שעה+ של נסיעה) ועצר לי שם

* אישה שעלתה לרכבת וישר התחילה לומר ברכות השחר (וממש לא נראתה כאחת כזו)

* טיילתי בקיץ, ואנשים טובים מציעים עזרה ופותחים את הבית שלהם בשמחה

* בכותל- בשבת ראיתי שיש נשים שנותנות אוכל למי שבא ורוצה בחינם, זה ממש יפה!

* קרוב שלי שהתחתן ורצה לברך אותי בסוף החתונה ולא הייתה לו כיפה אז הוא שם מפית על הראש ואז בירך אותי...חמוד!

* אנשים שמסבירים לי איך להגיע למקום מסוים.

* בחור ובחורה (לא דתיים) שראיתי היום קונים ביחד כיפה לחגים

אין על עמ"י! אשרינו!

עליתי על אוטובוס בתוך העיר,

באחת התחנות עולה אישה בגופייה עם סידור.

והיא כולה ממש מתעמקת במילים בכוונה עצומה.

הצצתי לבדוק מה היא מתפללת אני רואה שהיא בתפילת העמידה!

פשוט חמודה!!!

לא נראה לי שהיא הבינה מה שהיא אמרה

אבל זה היה פשוט מתוק וחמוד!!

בס"ד

בת"א (שם אני עושה שירות) גיליתי משפחות מדהימות!

למשל משפחה שמלווה גיורת שממש לקחה ברצינות את היהדות וסחפה את חבר שלה (דתל"ש) והם באו יחד בשבת לבה"כ כמו דוסים

2.אתמול יצאנו לדוכן בסופרים (לחלק סדר סימנים לראש השנה)ואנשים חילונים לגמרי ממש התרגשו לקבל,אבל אנחנו עוד יותר התרגשנו כשהם אמרו לנו "ואו איזה מזל שהבאתם לנו"..כאילו חלק בכלל לא יודעים שיש ברכות לסימני החג..

הקיצר אני רואה סביבי פשוט מלאא צדיקים! וזה מרגשש!!

א. ההורים הצדיקים של בעלי, שהחליפו מקרר בשביל לתת לנו את הקודם,(שלא נצטרך לקנות חדש..)

וכנ"ל לגבי מכונת הכביסה..

ב. הרב הצדיק של בעלי ושלי, ששידך בינינו, ומשדך כל הזמן,

ויותר מזה, כשמישו שואל אותו על מישו אחר, והם מתחילים לצאת, הוא מתחיל להיות בקשר איתם, לתמוך, לתת עצה ויד כשצריך, וכו'.. כלומר - מלווה ממש.

ג.אנשים צדיקים שכל יום לוקחים אותי טרמפ.

ד. בעלי ואני חזרנו מקניות (בטרמפים..) עם שני תיקים ענקיים ועוד כמה שקיות בידיים, ומי שלקח אותנו טרמפ, לא הסתפק בלקחת אותנו למקום הרגיל, אלא הקפיץ ממש הביתה

ה. הבוסית (לשעבר, לצערי) המדהימה, שנתנו לי חלק מהתפקיד שלה,ואיך שהיא חונכת אותי ומסבירה לי, בלי שום רגשות רעים כלפיי.

ו. וכל הנשים הצדיקות שגרות ממש קרוב אליי, ומגדלות 1, 2, 3, 4 ילדים, בדירות קטנטנות, עם בעלים שלומדים תורה, אבל הכל נעשה בשמחה ובטוב לבב..

ז. עמותות מדהימות בעמ"י שעושות כל כך טוב: חננו, פעמונים, אפרת, מכון מאיר, וכד'...

איזה כיף להיות חלק מעמ"י, מהעם הקדוש הזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

השנה יצא לי לקחת טרמפ מבני ברק לירושלים אחרי שתיים בלילה.  היה שם עוד אחד מקרית ספר שעלה בלית ברירה וביקש לרדת בלטרון נראה לי ועוד ירושלמי.  והנהג - אשכרה נראה אחד שבאבניק כזה שלא אכפת לו מאף אחד.

    פתאום הנהג פונה ליסוע דרך 443.  "אני אוריד אותך בשילת", הוא אומר להוא מהקריה.  "בין כה זה לא מאריך לי יותר מידי".

    מגיעים לשילת והבחור פונה לקרית ספר.  "מה, אני זבל להוריד אותך פה כמעט בשלוש בבוקר"?

    בקיצור - הביא אותו עד הבית!

    וזה לא נגמר..  בירושלים הוא מתעקש שלא להוריד אותנו אלא רק איפה שאנחנו צריכים, כי כבר אין אוטובוסים..

ולפני שאני יורד הוא מתענין במה שאני לומד ומביא לי רעיון לפטנט שאשכרה מי שיפתח אותו מסודר לכל החיים..

והייתם רואים אותו ברחוב - ולא הייתם חולמים.

אני עובדת חדשה בקופת חולים בסניף עירוני גדול.

יש לי 20 דקות קצרצרות להפסקה, ולחזור לעבודה עד הצהריים.

רצתי לקפיטריה לקנות סנדביץ (כי כמובן לא היה זמן להכין בבוקר) וגיליתי שנגמר לי המזומן...

אצטרך לצאת מהעבודה להוציא כסף. עוד זמן.

שאלתי אם מקבלים שם אשראי - אבל לא, רק מזומן.

מאחורי עמדה אשה ושאלה אם אני זקוקה לעזרה, הודיתי לה והסברתי שאלך לכספומט.

ואז היא אומרת: "אם את צריכה, יש פטנט נהדר: אני נותנת לך 20 שקל, ובהזדמנות את נותנת בחזרה צדקה בשמי. ככה שתינו מרוויחות..."

הנה אשה, לא לבושה באורח דתי, שממציאה פטנטים לאנשים זרים לחלוטין בתור לקפיטריה.

יש לי סיפור על אדם ממש צדיק (ולא, הוא לא חובש כיפה..), קצת ארוך אבל שווה קריאה:

אחרי שילדתי, השתחררתי מביה"ח אבל ביום שישי הודיעו לנו שהקטנצ'יק צריך להשאר כי יש לו צהבת..

בעלי ואני חיפשנו מקום קרוב לביה"ח להיות בו שבת, הרופאה (שגם היא ממש צדיקה) התחילה להתקשר לכל מיני אנשים שהיא מכירה כדי לנסות לארגן לנו מקום לישון, והרב של ביה"ח (עוד צדיק...) הצליח לארגן רק לי מיטה פנויה באחת המחלקות. 

החלטנו לנסוע להתארגן לשבת ולחזור אח"כ. עלינו לאוטובוס עם הסל-קל הריק. האוטובוס היה מלא באנשים ועמדנו ליד הנהג, לידו עמד עוד נהג של אגד שהסתכל על הסל-קל הריק.

בעלי אמר לו שהקטנצ'יק נשאר בביה"ח, והנהג, בלי שהכיר אותנו בכלל, אמר שהוא גר קרוב לביה"ח והציע לבעלי לבוא לישון אצלו. בעלי שאל אם יש מקום גם בשבילי (רצינו להשאר ביחד בשבת) והוא אמר שהוא צריך לשאול את אשתו, ושנתקשר אליו עוד מעט וירד מהאוטובוס.

בינתיים התלבטנו אם לבוא אליו לשבת (אדם לא חובש כיפה, בטח יהיה חילול שבת וכד') והחלטנו להתקשר אליו ולהגיד לו שלא נבוא.

בשלב זה כל אדם נורמלי היה מוותר, אבל הצדיק עוד לפני שדיבר עם אישתו, התקשר לרב שהוא מכיר והצילח לארגן לנו את הדירה של סבתא-של-הרב לשבת, אבל היא היתה יחסית רחוקה מהבי"ח, אז ויתרנו.

הצדיק התקשר והתעקש ששנינו נישן אצלו, והבטיח שלא יחלל שבת בשבילנו. הסכמנו שבעלי ישן אצלו, אבל התלבטנו אם אני אשן שם (בכל זאת צריך ללכת קצת ואני עם תפרים...)

הצדיק חיכה לנו בחניה של הבית חולים, לקח אותנו לפני כניסת שבת אליו הביתה במכונית שלו, אחרי שאמרנו לו שזה רחוק בשבילי וקשה לי ללכת הוא החזיר אותי לבית חולים, נתן לבעלי את המפתח של הבית ואמר שהוא סומך עליו ושיבוא מתי שהוא רוצה.

לצדיק אין בית גדול, והוא פינה את הילדים שלו מהחדר שלהם שישנו בסלון ואת החדר שלהם הכין לנו - 2 זרים שמעולם לא פגש קודם ובקושי ידע את שמם!!

אין עליכם עם ישראל - "ועמך כולם צדיקים"!

טוב אז ככה:

אתמול הלכתי לבנק והייתי צריכה להפקיד צ'קים הסתבר שאחד מהם למחר לבוא שוב למחרת זה ביזבוז זמן וכסף, להשאיר אצלה למשמורת זה 18 ש"ח, אז אמרתי לה בסדר תשאירי למשמורת,

והיא בשיא הפשטות: למה? תביאי מעטפת הפקדה תרשמי הכל אני אשמור את זה אצלי ןמחר על הבוקר אפקיד...

וכך אכן היה...צדיקה....

המנהל סניף בנק פתח לי במיוחד 5 דק' אחרי סגירה רק כי ממש ביקשתי שזה דחוףף לפני ר"ה...

פקידה בבנק מספרת לי איך היא עשתה ערב של הפרשת חלה ל40 נשים עד 3 לפנות בוקר וכמה בקשות היו שם, וכמה החלטות טובות וכמה אורות ואפילו היא התחליה לומר ברכות השחר...

והעיקר שהדת היא מלאה בתוכן ויפה מבחניתה.

על אבא שלי ואמא שלי אני בכלל לא מדברת...- כל מקום שאפשר לעשות חסד הם עושים.. ובכיף

גיסים שלי זה עוד מחלקה גיס אחד מתנדב כבר חוד (לקח חופש...) להסביר לילדי ישראל על ר"ה ומצוות שופר

גיש אחר מתחזק אתרי יהדות בטינטרנט[

אחי יצא לשליחות בשכונה נדחת באיזה חור

ועוד גיס עד שעות הלילה הקטנות בשיחנונושי"ם עם התלמידים שלו

אחי ואחותי מתנדבים חודש בהדרכה, הפעלה וארגון של ילדים שמגעים לרבי לחודש החגים ב770 ועוזרים להם להסתדר שם.

חברות שלי התנדבו שבועיים באיזה קייטנה למען ילדים של חינוך מיוחד- זה היה מדהים לראות.

טוב ועוד היד נטויה עם ישראל צדיקים בני צדיקים ושה' ישלח לנו כבר את הגאולה

כי נמאססס לנו לחכות!!!!!!!1

אבל מפאת קוצר הזמן אכתוב משהו טרי מיום ראשון:

נסעתי לרעננה וחיכיתי בטרמפיאדה של קרית ארבע. שכנים שלי עצרו והם נסעו לצומת הגוש. עליתי איתם ובדרך פתאום הבעל שואל את אשתו "למה שלא ניתן לו את הרכב והוא יחזיר לנו בצהריים?" וכך יצא שנסעתי עם הרכב שלהם עד רעננה וכמובן חזרתי בזמן כשהם היו צריכילם לחזור לקריה.

ועוד משהו בכ"ז:

הייתי בניחום אבלים בבית אל ושלושה חברים שלי מחיפה גם היו שם. כשיצאנו הם הציעו לי טרמפ לירושלים ובדרך, בצורה ספונטנית הם החליטו להסיע אותי עד הבית (שתבינו זה מאריך להם את הדרך בשעתיים) ובדרך עצרנו לתפילת ערבית במערת המכפלה. (ולא מדובר באנשים שביום יום מסתובבים במקומות כאלו)

זה לראשי?

[בכולופן זו גם נק' זכות - שבשני פורומים פתחו בלי תיאום כאלו שירשורים נהדרים..]

הנה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t323947#4041490

שנכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום.....

* כל מי שמתגייס לצבא ונותן 3 שנים מעצמו וכן שירות לאומי

* ברכבת הייתה איזה אחת שעלתה, בחור אחד קם בשבילה, והיא אומרת לו: "מה אני זקנה שאתה קם בשבילי?" והוא: "לא, אני יורד בתחנה". הוא התקדם קצת שהיא לא תראה אותו ואחרי כמה זמן כשהתפנה מקום הוא התיישב.

* כל מי שמזמין אורחים לשבת: חיילים בודדים, מתגיירים ואנשים שבאמת צריכים לראות מהי אווירת שבת וחג

* אותו אחד שנתן לי היום טרמפ וכששמע שיש לי מבחן איחל בהצלחה מכל הלב

* שחושבים עליי ומציעים לי מישהו-זה לא ברור מאליו

* היינו בטיול, עוצר לידינו איזה אחד עם אוטו גדול: "בואו, אני אקפיץ אתכם, אל תלכו בחום הזה" הוא ממש ריחם עלינו ורצה להקפיץ אותנו.

* אותו אחד שהראה לנו את הדרך ב12 וחצי בלילה

* היינו בטיול, ליד מעיין, ואכלנו סברס, התפתח דיון עם שני חבר'ה לא דתיים, האם מותר לקטוף מהשדות שבסביבה. אנחנו: "זה לא שלנו, אי אפשר, זה פוגע להם בפרנסה" הם: "החקלאים פה ממש חמודים, אני בטוח שהם ישמחו לתת לכם ירק או שניים!".... חמודים!

* שכל מיני אנשים מתפללים עליי לזיווג ואני אפילו לא יודעת את זה!

יש לנו עם כזה מקסים!

שנה טובה ומתוקה לכולנו!

ומשקיעים את נשמתם בלימוד תורה!

וגם לחבר'ה בישיבות גבוהות!

אנחנו (הבנות) לא באמת יודעות כמה זה קשה לשבת וללמוד כל היום!!

"להמית עצמו באוהלה של תורה"

אז שכוייח עצום לכל הבחורים שיושבים ולומדים תורה- ומקיימים עבורנו את העולם!!

איזה כיף..גם לי יש מה לכתוב..אני כל היום חושבת מה לכתוב..אז ככה:תודה ענקית ענקית לכל היהודים המתוקים שעוצרים לי בצ.שילת...אני המתנחלת ממודיעין...וגם לאלה שעוצרים לי בתוך מודיעין...זאת אני שמבקשת טרמפ לבוכמן...פעם חשבתי שרק ביישובים עוצרים טרמפים..עוצרים לי פשוט אנשים מדהימים חילונים וחרדים מק.ספר...מתענינים לאיפה אני צריכה ואם אני נהנת לגור במודיעין....ועוד משהו.....כל הכבוד להורי הצדיקים שהחליטו עם 8 ילדים לעזוב את היישוב ולעבור לגרעין התורני במודיעין....ולאבא שלי הצדיק שמנהל בישיבה....

ואם זה בסדר לתפוס את הבמה כאן...בנות!אם מישהי מכן גרה במודיעין אשמח שתצרי קשר...שנה מתוקה

ב"ה

*לכל עמ"י שעוצר לטרמפיסטים בכל שעה ובכל מקום שהם רציתי להגיד תודה, סיפורון קטן מהזמן האחרון הגעתי ללטרון ונתקעתי שם קצת פתאום עוצר לי אחר שממבט ראשון מה הקשר שלו אלי? ואומר לי בוא אחי תעלה אני מגיע לצ.שילת אז אני עולה ואז אני אומר לו מה אתה מחפש בצ.שלית? אתה בכלל גר במודיעין! אז הוא אומר לי כזה "מה לא תיתן לי לעזור לאח שלי???" איזה צדיקים !!!

* ולאנשים שתורמים ומתרימים דם כדי שיהיה לאחים שלנו דם על כל צרה שלא תבוא (ושלא תבוא!!)

 בזמן שתרמתי דם (תדמתי דם במנגינה..) מי ש"דקר" אותי אומר לי כזה נו תגיד משו לכבוד ראש השנה!

* ולחבר שלי שמעיר אותי בבוקר עם חיוך ענק(=

* ולמי שמעלי שיש לה אבא נהדר וצדיק!!

*ולאלירז שפתחה את השרשור כדי שנוכל להתמלא באהבת עמ"י לכבוד ראש השנה!

*לחברותא הנהדר שלי שיש לו כח וסובל אותי גם כשאני לא מבין...

*לאבא שלי שהוא הכי הכי שעושה הכל כדי שיהיה לי יותר טוב בעולם הזה גם אם אני לא מבין תמיד את מה שהוא עושה אבל אני יודע שהוא עושה טוב!!!

*ולכם שיש לכם כח לקרוא ולהגיב לכל השאר.

שנה טובה(=

לק"י.

 זה פשוט כייף לקרוא את זה.. ויש דברים ממש משובחים..

אחד לעכשיו, * אמא שלי הצדיקה, שמי שהיא עובדת יו, זה לא מסתכם בשעות העבודה אלא בשעות של

דיבורים וייעוץ על חשבון זמנה הפרטי..

המשך יבוא בע"ה... 

* אני עכשיו לא גרה בבית אלא רחוק, משהו די חדש..

חברים שלנו שגרים קרוב, שלחו את הבת שלהם עם מעין "משלוח מנות"

מושקע ממש עם מכתב... ממש חמודים!!

*  הייתי בת.מרכזית והייתי חייבת להתפנות, ולא היה לי שקל פרוט כדי להכנס,

אז רציתי לפרוט 5 ש"ח

היה שם אחד שלא הסכים לפרוט,

הוא התעקש לשלם לי את השקל..

איזה צדיק...

היות ויש נשים רווקות דתיות שבוחרות ללדת היות ולא מצאו זיווג.

שמטריד ומעניין ונחוץ לציבור הדת"ל והדת"ל חרדי לפני נישואין.

מחשבות, פריקות, שיתופים, התייעצויות סביב הריון ולידה לאישה רווקה דת"ל - תכנים כאלו לא נמצאים בפורום הזה.

מניח שכן תוכלי למצוא אוזן קשבת ואולי, אני מקווה בשבילך, שיתופים בפורומים הנשיים המובהקים, ובפרט בפורומים הסגורים בפני גברים, אלו שהם רק לנשים.

קודם כל אתה גבר נשוי ולא מובן לי מדוע אתה בכלל נמצא בפורום הזה.

דבר שני, ישנם גברים מעוכבי זיווג שבוחרים להביא ילדים בהורות משותפת כדי להגשים את חלומם להיות אבא לכן הפוסט מאוד רלוונטי כאן.

כאן נוכחות של נשואים בתגובות לשאלות שעולות ואפשר להגיב מתוך ניסיון אישי

אני שמעתי כמה סיפורים -

שאנשים הגיעו לצדיק אמיתי ושאלו אם זה זיווג טוב,

והצדיק אמר שלא יהיה להם ילד ושלא יתחתנו.

ובאמת כל אחד בחר זיווג אחר והולידו.

הזיווג היא הולדה.

גם ה"תענוג" סופו הולדה.

לא טוב היות לבדו - משפחה זה ביחד.

היא לא רווקה בכלל,

יש אבא לתינוק וקוראים לזה משפחה.

ומה אחר כך?

תוליד שוב מגבר אחר?

לא עדיף שתוליד מאותו האבא? אם הוא עדיין חי...

יש מיילדת ללידה ביתית,

גם בית חולים זה בסדר.

וכל מי שחושב אחרת יכול לעשות כרצונו.

אני לא יודע מי זה האבא של התינוק,

אם הוא אדם רגיל ונורמלי - אז אין סיבה לחיות לבד.

לפעמים סתם בגלל כעס או אי הבנה מפרקים בית ומשאירים ילדים לגדול בלי אבא.

שילדה מהפרייה. דתית חזקה, אינטליגנטית, נחמדה....חברה של בת של חברה....

היה טוב לדבר א יתה, אם את חושבת על זה, אבל ברור שצריך לשאול אותה

אם היא מסכימה לשתף.

שתי בנות שגדלו ביחד בגן וגילו שהן אחיות,

לאחר מכן הן גילו שיש להן 16 אחים מ16 אימהות שונות. כולם מאותו תורם.

פשוט בוחרים לא להכיר אותו

לק"י

(בלי קשר לשרשור הספציפי).

יהודי המאמין וירא ה' -

ירצה לקיים את דבר ה'.

מי שלא מאמין -

גם אין לו סיבה לחיות או סיבה להתרבות.

ומקיים את זה כמו בעלי חיים.

בכל מקרה - הטבע שה' נתן בחי זה להתרבות. וזה קורה.

לק"י

אנחנו בני אדם, לא בעלי חיים.

וזוגיות בלי אהבה וקשר בין בני הזוג היא לא מתכון לחיים מוצלחים.

והאהבה לבחור

ואני חושב שיש מי שלמעלה שברא אותנו ומשחק בנו

לק"י

כך שלא רואה סיבה לדון סתם.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

כדאי לעשות מהר אחורה פנה;

ואולי (למרות שכנראה לא), יש לך נטייה לבחורים שבוחנים אותך, שאת צריכה להוכיח להם (ובעיקר לעצמך) שאת שווה,

על ידי כך?

להמשיך את החיים כרגיל...

והתחלתי איתך בפרטי

לק"י

ותזהרו בשיחות אישות.

אני אומר ההפך -

בנות אם ראיתן מישהו שמוצא חן בעיניכן,

תתחילו.

זה מחמיא מאוד.

רציתי לפרגן לה,

שתדע שיש הרבה בנים שעוד יתחילו איתה.

ולא צריך רבנים מדריכים ויועצים הם מאכזבים מאוד.

וברסלב זה האמת!

לק"י

ועדיין צריך זהירות.

(ואגב, כתוב לך בכרטיס שאתה "בקשר")

כמה אומץ צריך כדי לחשוף ולהיחשף ככה. אין לי עצה חכמה לתת, בתור אחד שמישהי ישבה לו בראש קרוב ל3 שנים לא ידעתי להתמודד כמוך או בכלל לדבר על זה. נשמע שאת יודעת לעשות עבודה פנימית מדהימה, עם כל הקושי שבדבר.

קראתי ועלה בי סוג של הערצה אולי קנאה קצת גם על הכנות הזאת, בטוח שהשם שמח בדרך שלך מלט בהצלחה

אני מצטט אותך מתוך הפוסט שלך: "על הבחורים שלא התאימו הייתי יותר משוחררת".

כלומר בעצם בסיפור שלו היית "לחוצה" או במילה אחרת - בחרדה. "הוא מאוד בוחן אותי". בחרדה מה יהיה. בחרדה שהוא ירצה או לא ירצה אותי. בחרדה שהוא ירצה להמשיך. בחרדה מהמילים הלא מדוייקות לך שהוא בחר בסוף הקשר.

אם אני מבין נכון. בעצם היית שם בקשר שבו את בלבלת בין רצון בקרבה או משהו כזה ("פרפרים בבטן") לחרדה.

במובן הזה הייתי מנסה להבין קודם למה את נמשכת למקום שעושה לך רע בגוף. ולמה את הרבה יותר חופשיה עם מי שאת לא רוצה בעצם (שוב, הכל במילים שלך מהפוסט, אני לא מכיר אותך!).

לפני שאת יוצאת עם עוד בחור שאת רוצה או שאת מרגישה שמתאים לך ונכנסת לפחד. יש לך שיעורי בית לעשות. והם שלך.

לאה אמנו מתי אמורה להיות אשתו של עשיו הרשע הדמעות ששפכה עזרו לה בהצלחה

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף