ט"ו תשרי תשס"ח
מאת הרב אבינועם זומר- ר"מ בישיבת 'מרכז הרב'.

‎‎‎‎אתרוג זה אברהם
לפני שלש שנים ביום ראשון של חג סוכות, באושפיזא דאברהם לקח הקב"ה 'פרי עץ הדר', וכמו שאומר הזוהר הקדוש ש'פרי עץ הדר' – זה צדיק.
לקח אליו את מו"ר הגאון זצ"ל לאחר שיבה טובה, שרק בחודש אחרון לחייו התבטא שמרגיש שהזדקן, ונהייתה שמחה לפני ה',שהקב"ה שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק (מו"ק כה).

תמונתו המפורסמת היא התמונה בה נוטל ד' מינים ובהם אתרוג ענק. האתרוג מסמל לי את דמותו של ר' אברום זצ"ל. מחד, אנו תלמידי הישיבה הרגשנו לעומתו שאין בנו שלימות של טעם וריח, ראינו בו מהי גדלות של תורה בהיקף הידיעות בעמקות בעמל התורה ובחדשנות הבלתי פוסקת, אין עניין לשאול אותו על מה שאמר אתמול בשיעור כי היום הוא כבר מתבונן אחרת בסוגיה, בחינת פרי עץ הדר – הדר באילנו משנה לשנה, שאין זמן בלא פירות על העץ, בלא חידושים הנובעים מעץ חיים.


אולם מאידך כבר דרשו אתרג ר"ת 'אל תבואני רגל גאוה' (תהל' לו). כל מי שנפגש עם רבינו זצ"ל לא התרשם רק מחכמתו אלא גם מענוותנותו. איך גאון עולם יושב עם תלמיד צעיר או עם סתם עמך שבאו ליטול ממנו עצה והיה מדבר עמם שיחה עממית קולחת כאחד העם בפשטות וחביבות המתובלת בסיפורים על גדולי ישראל. דבר זה גרם שאנשים או תלמידים שנכנסו אליו עם משברים או קשיים תמיד היו יוצאים עם חיוך (--תוספת שלי-א.י.) מאושר על פניהם. בחינת ושמחתם לפני ה'.

רבינו זצ"ל לא רצה להיות רב ראשי וניסה לשכנע שכהונת הרב גורן תימשך, וכשלבסוף נבחר ר' אברום זצ"ל, שמעו מקורביו שהוא לוחש לעצמו: 'להישאר עניו להישאר עניו'. ולכן אמר שהוא סובל מכל הכבוד שעושים וקמים ורוקדים לכבודו, ולא היה לו נוח שתלמידים היו מלווים אותו לביתו מהישיבה, ובכל זאת נתן לדבר זה להימשך, רק כדי שאחרים יראו מה זה כבוד תורה. הענווה הייתה אצלו דבר עצמי וטבעי, עד שכאשר אנשים היו מניחים בסידור שלו פתקים עם שמות להתפלל על חולים לא העלה על דעתו שרוצים דווקא את תפילתו ואמר שכנראה בטעות התבלבלו ושמו בסידור שלו ולא בסידור של הש"ץ [שמנהג הישיבה שלאחר כל תפילה אומרים תהלים לחולים והש"ץ קורא] את רשימת החולים.


ר' אברום זצ"ל אמר, שהסגולה לאריכות ימים בלא להרגיש זקנה היא להיטיב לאחרים, הקב"ה בחר באתרוג כסמל לפרי הדר כיון, שהוא מסוגל להתחבר גם לערבה, וזה רק מכח 'אל תבואני רגל גאוה', כי רק אז יכולים הקטנים באמת לספוג מהגדולים כאשר מרגישים שהוא מדבר כמותם.
אתרוג אומר הרמב"ן מלשון חמדה כמו שמתרגם אונקלוס 'לא תחמד' – לא תירוג, אולם גם עה"פ "כאיל תערוג... כן נפשי תערוג אליך אלקים" מתרגם התרגום 'איך איילא מרגג וכו'' . אם כל הגדלות והעמל בתורה נובעת מערגת הנפש אל ה', מרצון להיות לפני ה', ממילא מתעצמת גם בנית מדת הענווה (ולא להיפך שהגדלות בתורה תגרום גאוה לאדם).


מו"ר זצ"ל היה לבוש בעוז (זו תורה) ובהדר וממילא "ותשחק ליום אחרון" יום מותו חל בשחוק בזמן שמחתנו בשובע שמחות.
ננסה אנחנו - הלולבים ההדסים והערבות – להיזכר,להתחבר עם אותו אתרוג שהיה בקרבנו, ומתוך כך גם בנו תתרקם המציאות של ושמחתם לפני ה'.

ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭

מה הסיבות שלכם בחיים?

הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות

יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת 

יש למישהו דרך לעזור לי?

בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)

אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד

או סרטים אחרים