קראתי את בהנאה בכיתה ו' בערך..

קראתי אותו שנה שעברה... והיה לי דווקא יפה
 

ואני חושבת שאם תקראי את זה שוב את תגלי שאת נהנית לא פחות ואף יותר,זה ספר די עמוק.

ממש מעניין אותי, איזה עוד ספרים לומדים לבגרות בבית יעקב?

"מצפון נקי" של רחל שור,"הכל לאדון הכל" נחמה שיין.יכול להיות שיש עוד שאני לא יודעת עליהם.

אני חושבת שזה ספר עם עומק ועוצמה שכתוב טוב.(זה לבגרות בספרות אז  אני לא חושבת שיש צורך בספרי מופת)

שיש בו מוסר ולקח חשוב.

נשמע עדיף על מה שאני למדתי לבגרות בספרות...

לבגרות בספרות, הייתי בוחרת ספר שכתוב הרבה יותר טוב. דווקא את הספר השני של אותה סופרת, "מה חסר בגננו הנחמד", אני ממש אוהבת.

לבגרות בספרות כל הרעיון הוא ללמוד ספרי מופת, לא?

אלא שנראה לי שלא יסכימו בבית יעקב ללמד את ספרי המופת החרדיים... הפרש ובית בובות - בחיים לא יכניסו לשם. אולי צומת הדרורים כן.

מה עם שימקה, למשל? זה ספר מופת.

ולמה לא יכניסו את בית בובות?אין בעיה עקרונית זה פשוט לא קשור לנושא.

יכניסו לתכנית של הבגרות ספר על גירושין?!? אמנם לא למדתי בבית יעקב, אבל משום מה לא נראה לי...

ומה הכוונה לא קשור לנושא? יש נושא מסויים שכל הספרים לבגרות סובבים סביבו?

מי כתב/ה?

איזה סגנון?

מה הנושא?

חשבתי שקראתי כמעט כל ספר מהספרות החרדית....

בסגנונו היחודי העשיר, הפיוטי, מעלה-דמעות-בעיניים.. 

העלילה חגה סביב שימקה, ילד יהודי באירופה שמצטרף לחבורת פארטיזנים יהודיים

ומתארת אותו, את הדמויות בחבורה ואת קורותיהם

ביד מופלאה, בלשון מדהימה ובתיאורים גדושי הבנת-האדם.

ספר יפהפה.

אכן, יצירת מופת.

אם כי יש יצירות של דוד זריצקי וספר אחד שלו בתוכנית הלימודים.שימקה לא מתאים מבחינת הסיגנון וגם לא מבחינת התוכן,לא לילדות.אני קראתי אותו וזה היה מזעזע מדי (ואני לא טיפוס שקשה לו לעמוד בתיאורים קשים ככל שיהיו),דוד זריצקי כותב בצורה שלא מתאימה לילדות בתיכון ובטח שלא לילדות בכיתה ט'.

ספרים על נושאים כאובים אחרים.הנה הרשימהמגוגל)

אריאל-י.בן צבי

באשר תלך-מ.קציר

גשר צר-ד.זריצקי

גלות באפרים הירוקים-י.גרינפלד

הרוח שגברה על הדרקון-פ.בייניש

הדוד הטוב של רולי-ר.טננולד

הכל לאדון הכל-ר.שיין

כוכב בעלטה-ר.זיידמן

להישאר יהודי-זילבר

ניחוח פרחי שלג-ר.ל.קליין

על גדות נהר הריין-ד.צוף

ר' נחומקה מהורודנא-י.קאהן

שאוני בליבכן-פ.בייניש

מצפון נקי-ר.שור

לא נראה לי שלומדים את כולם.

אז את מסכימה איתי שלא יכניסו את בית בובות?

מעניין שכמעט כל הספרים הם הסטוריים, וכולם פחות או יותר על תקופת מלחמת העולם השנייה ומעט לפניה, או מכילים גם את התקופה הזו (לא מכירה את אריאל ואת מצפון נקי). כל הסופרים וכל הגיבורים, ללא יוצא מן הכלל, אשכנזים.

ומה הקשר לאשכנזים?(אגב,מצפון נקי מדבר על משהו שקשור ליתומים)

"ולמה לא יכניסו את בית בובות?אין בעיה עקרונית זה פשוט לא קשור לנושא."

אז את מסכימה שיש עם זה בעיה עקרונית, כי אין סיכוי שיכניסו לבגרות ספר על גירושין.

וגם אני שואלת את עצמי מה הקשר לאשכנזים  (אם כי למען ההגינות, יש לציין שלא עולה לי בראש כמעט אף סופר חרדי ספרדי, או שכתב על הסטוריה ספרדית במאה העשרים, מלבד כל מיני ספרים בינוניים ומטה על ילדים תימנים שנחטפו)

אבל אי אפשר להכניס לבגרות כל ספר יפה.(חוץ מזה,לא נראה לך שבית בובות ארוך?)

והוא לא ארוך מדי (אף שהוא נראה עבה).

אני לא יודעת אם צריך להכניס דווקא אותו, זו היתה דוגמא לספר שמבחינה ספרותית גרידה, אם לא נתייחס לתוכן, הגיוני להכניס אותו.

דווקא את הספרים האחרים שברשימה, הייתי מגדירה בתור "ספר יפה", אבל רבים מהם הם לא ממש מה שאפשר לקרוא "ספרות יפה", אלא ביוגרפיה או אוטוביוגרפיה. גם זה חשוב להכיר, כמובן, ויש בזה מעין אמנות. אבל זה מתאים יותר לשיעור הבעה מאשר לשיעור ספרות.

ואלה מביניהם שעונים להגדרה של ספרות נטו, גם אם ספרות הסטורית - אמורים לדעתי להיות ברמה ספרותית גבוהה באמת כדי לזכות להיכלל ברשימה. הדוד הטוב של רולי לא נמצא ברמה הזאת. יתומה לשתי אמהות ומאחורי החומות (שאינם ברשימה) - כן. גשר צר - כמובן שכן, וגם על גדות נהר המיין.

אם יש לך תלונות תפני אותן למחבר תוכנית הלימודים,לא אלי.

את לא חייבת להשתתף, חשבתי שאת רוצה.

אבל יש לי בעיה שנדלקת על ספר אחד ואת רוצה הסברים למה דווקא אותו לא הכניסו.מבינה?

1. אפשר לקרוא לך אמא של לאה פריד. ספר עוצמתי, כתוב ביד אמונה ברגישות עדינה ובכשרון. ספר נוגע ומרגש אבל מצליח שלא ליפול לרשת הקיטש.

2. ארץ קטנה של... לא זוכרת מי... אולי יהודית שרייבר? קראתי לפני שנים רבות. ספר שהמרקם שלו ארוג ספרותית ואנושית למארג איכותי מבלי להתפס לקלישאתיות זולה.

3. ספרי דוד זריצקי. כל אחד ואחד מהם. אזכיר את הפחות ידועים: האש המתלקחת, על עולמם של בני ישיבה. ספר שביינישים (וביינישיות) בני דורינו עשויים למצוא בו את שאהבה נפשם. משורר בין הרים, סיפורים על רקע שהותו של הסופר/משורר באוזבקיסטן כמדומני...בימי מלחמת העולם.

4. הנערים מביתן שלוש של חיה הרצברג. ואולי גם צומת הדרורים... (אהבתי מאד את הספר, השאלה היא האם הוא מתאים לנוער...) ועוד ספר של חיה הרצברג על נערה רוסיה שמחליטה להגייר, וגם את שמו שכחתי...(מה לעשות את רובם אני קוראת בחטף כשאני פוגשת בהם בבית קרובי...)

5. עת לקרוע ועת לתפור. של רחל פומרנץ (שם עט כמדומני)

ספר המתאר חזרה בתשובה של נערה אמריקאית, נכתב ע"י חוזרת בתשובה בעצמה. ספר שכתוב היטב ומעביר את האמור בו בצורה אמינה מאד. לא בטוח שיאהבו את הרעיון לספר כזה בביה"ס החרדים...(לאותה הסופרת יש עוד שני ספרים מצוינים אבל הם בודאי שלא יכנסו לרשימת הקריאה... אחד מהם הוא פרחי קקטוס והשני בסדרה שכרונולוגית הוא ראשון לו, שאת שמו שכחתי)

אני אנסה להזכר בעוד ספרים חרדים שקראתי שעשויים להקרא ספרות יפה. איני מתיימרת לטעון שהרשימה הנ"ל עונה על התאור של 'ספרות מופת' מלבד ספרי דוד זריצקי, שהם מופת ודוגמא לכל סופר באשר הוא.

אבל בהחלט מדובר בספרים ברמה טובה, ספרותית ורעיונית. ספרים שאינם לוקים בתסמונות המאפיינות את הספרות החרדית. ולדעתי, בכל מקרה הם עולים ברמתם על הספרים

(אלו שאינם ספרי ביוגרפיה/אוטוביוגרפיה/היסטוריה שואתית, שהם כולם טובים, אלא ספרי סיפורים לשמם)שנמצאים ברשימה, אותה פרסה לפנינו באדיבותה נוגה שתחיה...

אני איתך ברשימתך, ירושלמית (אם כי מ"לנה" של הרצברג לא התלהבתי). ואני די בטוחה שלא יכניסו לבית יעקב ספר על דוקטורנטית לרפואה

ספר שלדעתי צריך להיות חובה לבגרות: מה שרואים מכאן - אביגיל שיקוביצקי.  

עוד ספר טוב: מקום אחר של מ. קינן. וכמובן איסתרק.

הוא היה אחד הספרים שאהבתי מבין הספרים החרדיים.

הזכרתי אותו בנשימה אחת עם העובדה שברור לי שלא יכניסו אותו.

אני לא מכירה הרבה ספרות חרדית העונה להגדרה הזו, לצערי......

(והספר הזה, בעיני, הוא אחד הרדודים....)

בהחלט עונים לקריטריון של ספרות יפה, אם כי תיכוניסטים בני זמננו לא ממש יתחברו אליהם.

בספרות החרדית יש  ספרים רבים מידי המלאים שגיאות כתיב וסגנון, לא מסתדרים עם עצמם מבחינת היגיון פנימי והתרחשות כרונולוגית,

המעט שאינם כאלה, עדיין אינם מתאימים, בעיני, לבגרות בספרות. (למרות שהם טובים מאוד!!)

ויש ביניהם בהחלט כאלו שמתאימים לבגרות.ובכלל, מה שאתם רואים מבחוץ נראה אחרת לגמרי מבפנים. ואני אישית לא מוצאת בעיה בספרים על השואה,אני אפילו חושבת שזה טוב להכניס ספרים כאלו לתוכנית כדי שילדים יכירו יותר מה היה שם. את הספרים של דוד זריצקי אני לא חושבת שמתאים להכניס,הסגנון שלו ממש לא מתאים. הספרים שהוכנסו נראים לי בהחלט נראים לי בהחלט מתאימים (לפחות שבעת הספרים שקראתי מתוכם,את השבע האחרים לא קראתי ואני לא יודעת עד כמה הם מתאימים אבל מניחה שמי שהכניס אותם ידע מה שהוא עושה).

גם אני לא מוצאת שום בעיה בספרים על השואה, וחושבת שטוב מאוד להכניס אותם לתוכנית הלימודים - בהסטוריה למשל, או בשיעור הבעה שבו לומדים על כתיבה תיעודית.

מה הם הספרים לבגרות בבתי הספר של הדת"ל? (ישבות תיכוניות,אולפנות וכו')

בכל אופן, הנה רשימה חלקית מנבכי זכרוני:

גיא אוני - שולמית לפיד (כפירה)

מאדאם בובארי (זימה)

תהילה - עגנון (השכלה)

סיפור פשוט - עגנון (כנ"ל)

העבד - בשביס זינגר (פורנוגרפיה)

אל תיגע בזמיר (איכותי)

רוצה עוד, או שזה מספיק?

אמנם לא למדתי באולפנה, אבל לפי מה ששמעתי, המבחר שם לא יותר טוב.

מבחינה ספרותית גרידא, הם עונים להגדרה של ספר שאמור להילמד לבחינה בספרות.

מעניין להשוות את מבחני הבגרות ולראות האם השאלות הן שונות.

זה היה קצת קשה מכיוון שבערך 99.9 אחוז מהאינטרנט חסום לי.

מבחנים של בית יעקב לא מצאתי בכלל, במבחנים לממ"ד מצאתי שאלות כמו: "בחר בשתי דמויות המשפיעות על התנהגותו ו\או תפיסת עולמו של הירשל. תאר את הדמויות שבחרת, והסבר את ההשפעה של כל אחת מהן על התנהגותו ו\או תפיסת עולמו של הירשל".

ברור שמצד אחד, אפשר ליישם את השאלה הזאת על כל אחד מהספרים שברשימה של בית יעקב. אבל... זה דבילי! רוחמה שיין והרב זילבר ז"ל לא בנו באופן ספרותי את הדמויות שהשפיעו על חייהם. הם פשוט תיארו את המציאות! איך אפשר לקרוא לזה בגרות בספרות?...

ולא נבחנתי בבגרות על אף ספר,

אולי כי בתיכון שלי היתה רק יח"ל אחת בספרות.

למדנו בעיקר שירה של ימי הביניים ואולי עוד כמה קטעים, לא זוכרת.  

ושם אין לי מושג אם היה צורך בספרים.

אני יכולה לבקש בגרויות מבנות ואז להגיד מה סגנון השאלות.

 - מלבד ספרי הרב סבתו - אני חושש שגם הספרים שלנו לא משהו.

ככה זה, קשה לייצר ספרות איכותית בלי לשלב רומנטיקה.

בין ספרות איכותית לרומנטיקה.

חברה שלי, יועצת במקצועה, מגדירה אותו כספר טיפולי ממש.

הוא מתאר בצורה כל כך חיה את הקריעה של הילדה, ממש נכנס לתוך הראש שלה.

למה הוא רדוד בעינייך?

אגב, המונח "ספרות יפה", כפי שאני מבינה אותו, בא לתאר ספרות עלילתית איכותית או מתיימרת להיות איכותית - להוציא רומנים וספרי מתח זולים, ספרים תיעודיים ועיוניים, ספרי קומיקס, וכן הלאה. לאו דווקא שכל ספר כזה יהיה באמת "יפה".

הספרות החרדית אינה איכותית פחות מספרות של כל ציבור ועם אחר. היא פשוט מעטה, חדשה ונוצרת יש מאין, ולכן יידרשו שנים עד שיהיו בה מספיק פנינים שיהפכו לקלאסיקה. כמו בספרות העולם כולה, שיש בה פנינים מעטות מאוד בתוך ים של זבל...

מעניין אותי, איזה ספרים חרדיים הם בעינייך טובים מאוד?

ואת חושבת ש"מה שרואים מכאן", "מחנה הקיץ של אדון הוא" ו"הפרש" - לא ראויים לבגרות בספרות?

 - זו ספרות שמתארת את נפש האדם ואת הדברים שעוברים עליה בצורה איכותית.

מעלה דמעות. ממש. אחד הספרים.

קראתי בעבר חלק ממנו, אבל לא זוכר כ"כ.

קראתי לפני המון שנים, למעלה מעשור.

אגב, קוראים לו מסעב חסן יוסוף.

יש גם ערך בויקיפדיה.

את הספר השני שלו, לא חושבת שכדאי לקרוא. מן הסתם מלא נצרות. הוא הרי התנצר.

הלך לכיוון השני, לדת ה"אהבה"......

חבל.

חושבת שהוא מעכל את עצמו עם הרצון להראות את האמת. אין טעם. עשיו שונא ליעקב. אלא שהוא לא יודע

את זה. אנחנו כבר רגילים ודי מחוסנים....לצערנו.

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

כי עכשיו אני בתחילתו.

קראתי את "מצרפי המקרים" ואהבתי ממש, גם את העלילה ובמיוחד את הטוויסט בסוף.

ועכשיו אני בתחילת כהרף עין, ועוד כמה ימים יגיע גם ל"מה שאחרים חושבים בי"

תודה

יש מקוריות בכתיבה שלו. גם בסיפורים הקצרים שיש באתר שלו. בהחלט ייחודי.

אני ממש אהבתי את מצרפי המקרים, ואת המדריך לימים הקרובים. את הקבוע היחדי אני לא ממש זוכר, והספר האחרון באמת היה פחות מוצלח.

ואמנם, אני מסכים קצת גם עם הביקורת של חושבת-בקופסא

נכנסתי עכשיו לאתר, נראה מעניין, תודה

מגלים שהגיבור הראשי שיש לו פגם שהוא לא יכול להחליף את התודעה שלו עם אחרים כמו כולם, כשהוא כן מחליף הוא פשוט יוצר העתק של עצמו בגוף של האדם השני, והוא בעצם ווירוס שמשתלט על כולם לאט ולאט ויוצר דיסטופיה שבה כל התשתיות קורסות ולכל האנשים יש רק התודעה שלו. הסוף.

חוץ מזה שזה "סוף עצוב" זה בעיקר מאוד לא מספק ועושה ההפך מסיפור טוב של סגירה של העלילה שבה גיבור השיג את המטרה שלו.

חוץ מסוף הזה הקונצפט כן מאוד יצירתי ורואים איך הוא חשב על איך הרעיון הזה ישפיע על החברה וכל השימושים שיכולים להיות לו.

בגדול הספרים שלו מאוד יצירתיים ומעניינים, קשה אפילו להכניס אותם ברוב המקרים לקטגוריה של מדע בדיוני או פנטזיה כי זה גם גם ואף אחד מהם בו זמנית.אבל מבחינצ דמויות, רואים שהוא מאוד אוהב את הגיבור בתחילת שנות ה30 לחייו, לא יוצלח כזה, ועם ידידה שהיא אולי-ובעצם-בסוף-לא-רומנטית.

באמת הכי אהבתי את "מה שאחרים חושבים בי", זה הראשון שקראתי. הקונצפט גם כן מפותח לכל תחומי החיים. הדילמה בחיים של הגיבור הראשי עם קריאת המחשבות שלו יכולה להילקח בקלות לדילמה יותר מציאותית של עד כמה בן אדם רוצה להיות מושפע מהחברה ועד כמה להיות "אני עצמי טהור". מעניין לראות איך כל קוראי המחשבות משתמשים ביכולת שלהם כדי לחיות חיים שונים ומגוונים ויש להם אופי שונה ומעניין, ואיך היכולת הזו משפיע עליהם אחרת. העלילה עצמה יחסית מוצלחת ומעניינת למרות שרואים שגם כאן רואים שמעניין אותו יותר דמויות והיחסים בניהם מאשר עלילה והתרחשות, אבל דווקא כאן זה עובד. מה שלא אהבתי זה שוב הידידה-שהיא-לא-חברה, ואיך הנבל בסוף לא אשם בכלום כי החומר הזה הפך אותו למרושע והכל נסלח בלי השלכות. אבל עליו בהחלט הייתי ממליצה לאחרים על הספר הזה.

אבל מצחיק אותי לראות איך הספרים של יואב בלום מצליחים בכזו קלות לפתח חשיבה פילוסופית קלה.

תנסי מצרפי המקרים. הוא מקסים ורגוע, ויחד עם זאת גם טרגי. יואב בלום אוהב טרגדיות, אבל בסגנון מיוחד משל עצמו..

(מצרפי המקרים, החוק למניעת בדידות, המדריך לימים הקרובים לדעתי גם)

אבל אני לא קונה את הספרים אצלנו אז גם אם אהבתי וגם אם לא (כן, אהבתי) זה לא משנה.

השאלה היא מה דעתך עליהם.

החוק למניעת בדידות היה עם סוף מעצבן אם אני זוכר נכון.

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

של ויקטוריה היסלופ.

ספר טוב, גם סקירה היסטורית ברקע העלילה, על סלוניקי בתקופות שונות.

לקראת הסוף, נו....בכל זאת סופרת לא יהודיה לא דתית גויה.

לא יהודיה לא דתיה

גויה?

זה לחיוב או שלילה?

איך זה קשור לספר?

שרוב הספר ממש טוב לדעתי; העלילה, הדמויות, הסיקור ההיסטורי מאוד מעניין -

נוגע גם קצת בנו, היהודים שם. לקראת הסוף יש דבר מה שאחת הדמויות המשמעותיות

מתייחסת לזה בקלילות; וזה הפריע לי. כי כל הספר - נקי. אני חושבת שגם הגויים

מצווים על לא תנאף והפריעה לי התגובה (גם של הכותבת, ככל הנראה).

אם יש דבר מה שלא עומד במוסר הבסיסי, ושמתואר, לפחות להתייחס לזה.

שכתבה יהודיה איטלקיה שהיתה במחנות השמדה.

מתארת היטב, כותבת היטב, אבל איזה הבדל בין

אדם חילוני שכותב ספר כזה לאדם שומר מצוות

שכותב ספר על השואה; שמים וארץ.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)