ומתוך כך לענות לעצמך על שאר השאלות.

בכ"מ אולי באמת זה זמן מתאים לחדש את הקשר?

הגעתם כבר לגיל שאפשר להתחיל?

ואז- מה רע?

היא רוצה להתרכז רק בשירות הלאומי שלה, וגם אני, לפי מה שהבנתי, טוב לשקוע לפחות שנה אחת בבנייה שלך עצמך, לפני שאתה מתחיל קשר... לכן אני לא חושב שנרצה - ולפחות היא - אפילו אם נחדש את הקשר, לחדש אותו כבר בשנה הבאה... מצד שני, אולי כן, מי יודע.

חשוב לי לציין עוד דבר: לפני הרבה זמן, שאלתי אותה בצחוק מה לעשות אם ארצה ללמוד בישיבה בעיר שלה (כזכור, החלטנו שאנחונו לא רוצים להפגש...) - והיא הפתיעה אותי ואלא התנגדה, ואמרה שזה לא תהיה בעייה, כי העיר שלה (יחסית) גדולה, ואין שום הכרח שניפגש - במיוחד אם לא נרצה להפגש...

השאלה היא אם זה עדיין רלוונטי, גם כשנפרדנו...

והיא, האם כדאי להתחיל בקשר כבר בשיעור א'. בנות אני יכול יותר להבין: הן מתבגרות מהר יותר (זה ברור לכולם, נכון?) - אבל ידוע שעיקר ההתבגרות הנפשית והשינויים העיקריים של הבן הם דווקא בסוף שנות העשרה, הויי אומר, בזמן שיעור א'/ב/ - אז אולי עדיף לחכות טיפה ואז לחשוב על קשרים עם המין השני?

אתה חושב שהלימוד בשיעור א' הוא כזה בשקדנות עצומה שאי אפשר לסגור את הגמרא,לזוז מהסטנדר ולקפוץ להגיד שלום לבחורה פעם בשבוע? לא מחזיק מזה. אני לא אומר שכדאי להתחיל לצאת בשיעור א' אבל מי שכבר יש לו מישהי על הכוונת...

קודם כל באמת צריך לבנות  את עצמך לפני שיוצאים, וזה הרבה פעמים נעשה ע"י ש"ל או מדרשה

ודבר שני, בהחלט אם יוצאים משקיעים פחות בלימוד, וכל סוג של לימוד.

וזה לא הפעם בשבוע, אלא זה דבר שמטריד, שלוקח ממך כוחות וזמן.

היא לא רוצה אותך, היא לא מעוניינת לחדש את הקשר אתך, אתה צריך לשכוח ממנה.

בס"ד

מה שהבחורה רוצה או מעוניינת זה עניין שלה ורק היא יודעת אותו, ולכן אל תקשיב לאנשים שאומרים לך דברים לא נכונים.. ההצעה שלי ככה:

א. קודם כל תבדוק בצורה אובייקטיבית עם עצמך אם באמת זאת הישיבה שמתאימה לך ע"פ הקריטריונים שבחרת. (אם קשה לך, תשאל את עצמך מה היה קורה אם היית מגלה שהיא שהיא עברה דירה, האם גם אז הייתי רוצה ללמוד בישיבה הזאת?)

ב. במידה והחלטת שזאת הישיבה, ואתה רוצה למנוע מפגשים מיותרים שיפריעו לשניכם, פשוט אל תספר לה שאתה לומד שם.. (גם ככה ניתקתם את הקשר..)

אם בהמשך, כשהעניין יהיה יותר רלוונטי תחליט שאתה רוצה לחדש את הקשר, אני סומכת עליך  שכבר תמצא את הדרכים המתאימות לעשות את זה..

אז שיהיה המון בהצלחה, ואל תשכח שהמטרה שלך בסופו של דבר זה ללמוד תורה .

אתם כבר שנתיים מתכתבים?

ומעולם לא נפגשתם?

ואתם עוד חושבים שזה קשר נפלא?!?

צר לי לבאס אותך ידידי הצעיר, אבל קשרים מסוג זה נידונים לכישלון צרוב...

ואני גם אנסה להסביר:

כשאתה מכיר בן אדם במציאות, אתה מכיר אותו אשכרה. מצד עצמו.

את כל ההבעות פנים, את המבטים, את התנועות גוף, את ההליכה....

ובקשר וירטואלי לא כך הדבר.

אתה מכיר ניק. לא מעבר לזה. ולהכיר ניק משמעותו להכיר רק את סגנון הכתיבה ואת סגנון המחשבה שהיא בוחרת להציג לך. לא מתוך רישעות או משהו, פשוט זה סגנון המדיום הזה, וצריך להבין אותו...

חשוב לי להדגיש, שייתכן בהחלט שייצא מזה קשר בר קיימא, אבל גם ייתכן בהחלט (ואולי אף יותר סביר) שלא...

תרגיל קטן:

תנסה לדמיין אותה. אומרת דברים.

מה עולה לך לראש ישר?

ולו מפני ה"תרגיל" שנתת לי. כי אני יודע איך היא נראית, וגם דברנו בטלפון.

ותרשה/י (בן, בת?) לי לחלוק עליך, שלדעתי גם קשר אפלטוני כזה, אם מתייחסים אליו ברצינות, הוא קשר מועיל ונפלא - גם כשאין בו חיצוניות. ותנסה לחשוב - נראה לך שאחרי התכתבות של שנה וחצי אי אפשר להכיר בנאדם מהצד היותר חשוב שלו, מצד העצמיות שלו? תנועות גוף, זה באמת מה שחשוב? הליכה? את/ה צוחק/ת ממני? אומנם, יש לזה חשיבות, וכמובן שצריך להכיר חיצונית לפני שמתחתנים, אבל אני בהחלט משוכנע שקשר והתאמה נפשית אפשר למצוא גם "בין השורות" תרתי משמע, ואני משוכנע שזה מה שיותר קובע בהחלטה אם להתחתן או לא - ובדבר הזה אני מוכן לומרבפה מלא שראינו שיש התאמה ביננו, בהשקפת העולם, ברמה, בהשכלה, בתחומי העניין, וברמה הכי פשוטה של קשר אמיתי, ללא מניעים חיצוניים. דווקא כאן, לא היו לי את כל הבעיות של החיצוניות, לא היו לי את כל ההתלבטויות הפיזיות - נטו לדעת מה באמת הבנאדם הזה. חותם לך, אין בנאדם בעולם שמכיר אותי יותר טוב מאותה בחורה שהתכתביתץי איתה - היא היחידה שיודעת באמת את הרצונות, השאיפות, החלומות, המחשבות וגם את הכשלונות, הבכי, הקושי והרצון שלי - אין מישהו שיודע כמוה מה עבר עלי בשנתיים האחרונות. גם לא החברים הטובים ביותר שלי.

עד כאן השתפכות (וואי, הייתי חייב את זה...אז תודה.)

אבל מצד שני, אני בהחלט מסכים שצריך קשר במציאות ולא בעולם הוירטואלי כדי להחליט החלטות גורליות, ואני מקווה שבעתיד גם זה יבוא... יתכן שעד אז כבר נשתנה, וזה לא יתאים לנו (הגיל...אוי הגיל...) אבל יתכן שלא...מבין/ה?

אני מניחה שכן, אז תקשיב:

היו היתה ילדה, קטנה, חמודה וחביבה, שגלשה להנאתה באינטרנט.

ביום מהימים, יצא לה במקרה (רק-מה') להתכתב עם עלם חמודות. והשניים התכתבו והתכתבו, והיה להם ממש טוב ביחד. עיקר הקשר וההכירות היו דרך האינטנרט.

באיזשהו שלב הקשר המקסים הנ"ל הסתיים, בהחלטת שניהם (הסיבות הרגילות של גיל צעיר..).

אותה הילדה התבאסה ברמות (וזה תיאור עדין של המציאות דאז). תקופה ארוכה שהיה לה קשה.

ואז מה? אחרי כמה זמן, ובעקבות כמה מפגשים עם העלם הנ"ל, היא התחילה להפנים שבאמת זה לא כל כך היה מתאים, למרות שעל פניו זה היה נראה מוצלח ובעל פוטנציאל גבוה.

ובהסקת מסקנות מכל האירוע הזה, הילדה הבינה והפנימה- שפשוט היה חסר לקשר המעולה הזה תבלין חשוב מאוד, והוא- הכירות אמיתית. לא וירטואלית. פנים אל פנים. לראות איך הוא מתנהג עם חברים, ועם סתם אנשים. ולא במקום סטרילי כמו האינטרנט...

גילוי נאות: אם זה לא היה ברור עד עכשיו- אני היא אותה ילדה

ואני אומרת שאין חכם כבעל הניסיון.

קח את הניסיון שלי, ותשתמש בו באופן הכי טוב שאפשר. (זה לא מחייב שתסכים איתי, אבל לפחות תיקח את זה כחומר מחשבה על הנושא).

אם תרצה עוד שאלות אפשר באישי.

קצת קשה לי לכתוב כאן לעיני כל...

בהצלחה!!!

גם לי היה סיפור עם מישהו מהאינט'. בחור מקסים, שהתכתבתי איתו הרבה מאוד זמן...

היינו חברים ממש ממש ממש טובים - באינטרנט...

הוא עזר לי בהמון דברים, היו לנו שיחות עמוקות ויפות...

בשלב מסוים הוא ביקש מאוד שניפגש, מעבר לאינט'. לא רציתי - מכל הסיבות הידועות... אבל הייתה עוד סיבה אחת, והיא - שהרגשתי שהוא ואני היינו יכולים להיות ידידים טובים מאוד, אבל לא מעבר לזה. שהוא בנאדם מקסים ומיוחד - אבל לא בתור החצי השני שלי...

אבל כן הסכמתי להיפגש - והוא היה בדיוק כמו שחשבתי... מקסים, עם מידות טובות, יכולנו לדבר שעות כמו במחשב וכו' וכו'. אבל לא בשבילי...

אני בהחלט חושבת שאפשר לדעת על בנאדם דרך התכתבות. אני לא אומרת שצריך "להתאבד" על זה, כמובן שאפשר לטעות, וכמובן שצריכים להיות זהירים. אבל אם היו להם שיחות טובות - לא צריך לשלול את זה בגלל העובדה שהם אף פעם לא נפגשו... יכול מאוד להיות שהקשר הזה יצליח גם במציאות.

אני לא יודעת לתת לך עצה לגבי הישיבה... זו שאלה טובה וצריך לחשוב עליה. אבל הייתי חייבת להגיב בקטע של ההיכרות באינט'. אני לא מזלזלת בה בכלל בכלל.

מה שלא תחליט - שיהיה המון ב"הצלחה! ותסמוך על ה'.. הוא ידאג לכוון אתכם לאן שטוב לכם. אנחנו מתלבטים, וה' איתנו...

ייתכנו מצבים שכן מכירים.

אבל צריך לקחת את ההכירות הורטואלית ממש בערבון מוגבל...

לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו שיא המכירים והכל, ובעצם מתחוור לנו שאנחנו שיא הלא מכירים.

קודם כל, ברוכים הבאים לפורום, ובכלל בהצלחה במציאת הישיבה המתאימה לך, זו משימה לא פשוטה.

אני חושב שאתה צריך לשאול את עצמך 4 שאלות (כמות קלאסית), ומוטב שתתייעץ עם אחרים, חברים, אנשי חינוך, הורים, רבנים, ואל תמהר להחליט, כך את הזמן לחשוב על הדברים היטב.

1. האם אתה מוכן לקשר? האם אתה רוצה קשר? האם אתה מוכן להתחתן? (בגיל הזה, במצב הזה, וכו)

סוגיה לא הכי פשוטה, וכזו שצריך לחשוב עליה הרבה ולהתייעץ לא פחות, במיוחד בגיל שלך. 

אם התשובה חיובית או שלילית - הנפקא מינא היא רק אם ליצור איתה קשר, ולהתחיל לצאת איתה, ולהתרשם ולהכיר. 

2. האם הישיבה שנמצא בעיר מגוריה יהווה השפעה מכל סוג?

ההשפעה היחידה שאני חושש ממנו, זה הפחד שאתה כבר מתאר - מהידיעה שאתם באותו העיר, ותצטרך להתמודד עם זה, בכדי שזה לא יפריע לריכוז שלך בלימודים ובישיבה. מעבר לזה, אני לא רואה כל סיבה לחשוש. 

3. פתרון כדוגמת - "יאללה בלאגן" - מעולה מבחינה טכנית. אתה לא צריך לספר לה, ואם הישיבה טובה אז לך לשם, ואם בעוד שנה תרצה לחדש את הקשר, תמיד תוכל. אממה, שזה צריך להיות אחרי שהחלטת לעמוד בסעיפים 1-2. 

4. אם אתה מוצא את עצמך במצב דומה בתחילת שיעור א' - תיגש לרב של השיעור שלך, ודבר איתו על זה.

צודקים האנשים שקשר של התכתבות היא דמיונית מאשר מוחשית, אבל לאדם שחווה אותה, זה נראה אותו דבר, אז קשה ללכת עם הטיעון הזה רחוק. בפועל, אני חושש שאתה "תפוס", ואני לא יודע להעריך כמה. לכן אני רואה את זה כהכרח שהדברים יגיעו לשווים שחורים לבנים, בלי להשאיר טיפה של אזור אפור, בכדי שאתה תוכל להתקדם בבנייה העצמית שלך, בישיבה, ובכלל בחיים.  

בסופו של יום, אתה היחיד שבאמת מבין מה היחס והתפיסה שלך לגבי מי אתה, מה אתה, איפה אתה עומד, ומה אתה רוצה. ולכן על התגובות כאן כולל שלי כמובן, הם בגדר השערות, אף אם השערות טובות

תחשוב היטב על העניין, ותנסה להגדיר לעצמך את הדברים, ותתייעץ עם הסובבים, בכדי לקבל זוויות ראיה שונות. 

המון המון בהצלחה!!

אני רק אומר--

ברוך הבא לפורום

אני חושבת שמנוסה צודקת,

בהתכבות מביעים רק 15% ממה שמורכבת התקשורת הבין-אישית שלנו.

(השאר זה הבעות פנים, אינטונציה, תנועות גוף וכו').

לכן ההתכתבות לא אומרת הרבה דברים לגבי ההתאמה הבין אישית.

מה שכן-

אפשר לדעת שיש התאמה בהסכמה על ערכים משותפים וכו'

(שזה גם חשוב, אבל מידי ראשוני בשביל לדעת שזה אכן מתאים).

לענ"ד יהיה לכם ממש קשה לצאת מהמחשבות על הנושא במשך כ"כ הרבה זמן,

ובמשך כל הזמן הזה אתם תיצרו לעצמכם סרטים...

ואני לא בטוחה שזה טוב.

לכן אני חושבת שכדאי לכם להפגש עכשיו אם אתם מוכנים לנישואים מבחינות אישיות (בגרות וכו')

[וכמובן לקחת בחשבון שזה לא כמו אחרי שיעור א'].

כך תדעו אם אתם מתאימים או לא

ולא תצטרכו למרוח את המחוייבות  (הנפשית והטכנית) לקשר הזה במשך זמן כ"כ ארוך.

לדעתי אנחנו מביעים הרבה יותר. אולי 15% אנחנו לא מביעים בהתכתבות...

התכתבות יכולה לתת הרבה מידע. השאלה היא עד כמה המידע הזה מדוייק, אמין, ומלא.

לפעמין חסר רק אחוז אחד, וזה מה שמשפיע...

לק"י.

בעיקר "מנוסה" ו"שרבוב"..

בקשר וירטואלי אתה בונה קשר על רגש, על כל הביפנוכו...

הרי דיברתם-כשהיה לך ולה נוח.

ברגעי כעס, עצבות, התלהבות וכד' יכולת לבחור שלא לדבר איתה ולכתוב לה.

וגם אם עשית את זה.. הבאת את זה מנק' מבט שבחרת בה.

לעומת זאת-

אם היא היתה מולך היא היתה קולטת את המציאות האמיתית,

איך אתה מתנהג בה, מה תגובת לעניין.

לא משנה כמה כתבת לה ופרטת לה את מה שעשית ואת מה שלא,

זה לא כמו מראה עיניים בזמן אמת.

כשנפגשים בצורה רגילה,

הקשר נבנה קודם כל על מה שנראה לעין,

על התנהגות ומידות.

שכמה שזה "חיצוני" ואתה חושב שהעיקר זה ה"פנימי" שלה...

זה לא באמת פנימי-כי זה בחירה שלה איך להציג הכל.

נכון שגם כשנפגשים עם בני אדם-

זאת הצגה שלהם,

אבל עדיין יש המון דברים שאפשר לראות,

זאת ההתנהגות של אותו האדם.

ואז יש לך את הבחירה-אם זה מתאים לך או לא.

אז גם אם תתחילו עכשיו להיפגש,

תצטרכו לעשות עבודה גדולה,

לשכוח מכל הרגש שקיים ביניכם,

ולנסות להתחיל מהתחלה.

בקיצור, אל תהיה בטוח שהיא מתאימה לך.

תבחר ישיבה על פי שיקולים אחרים שחשובים לך..

גם אם זאת הישיבה העיר שלה.

אגב, בהתחשב בזה שהיא תהיה בשירות לאומי הרי ממילא היא תהיה מחוץ לעיר שלה,

אלא אם היא עושה שירות בעיר שלה..

בהצלחה

צריך להסתכל על ההחלטה בצורה ניטרלית - זת'מרת לא אכפת לך מכלום ללכת לישיבה זו או אחרת רק להתרכז באמת " זה טוב " או ל"לא טוב" ולהחליט ע"פ הבנת הלב הרגש הפנימי של האדם הוא חזק מאד ואם מצליחים להתחבר אליו מגיעיםלמסקנה נכונה

בשביל לקיים עצה זו צריך להתפלל להשם  - לא תפילה חיצונית ( כגון שיש לך 5 דק' פנויות אז אתה מתפלל בלחץ ) אלא תפילה רגועה מתוך שלווה ( זו העצה שלי בתוך דברי רבינו על פי הניסיון המועט שיש לי ) רבינו בעצמו אמר לחסיד שהתייעץ איתו לומר כמה פרקי תהילם - אבל זה וודאי לא מחייב במיוחד בתורת ברסלב שמודגש בה ערך התפילה העצמית של האדם הנובעת מעמקי הלב .

ואחרי כל התפילות איך יודעים שעשית בחירה נכונה ? על שאלה זו אפשר להשיב ממקום אחר  מהגמרא במסכת ברכות ( פרק תשיעי ) הגמרא שם כותבת על סוגי חלומות ומה כל אחד מהם מרמז ובין השאר מובא שם חלום שרואים בו את אליהו הנביא ומשמעותו - נשאלת השאלה מנין לו לאדם שראה את אליהו הנביא ? אלא אם תראה אותו אתה וודאי תדע ....

כך זה גם אצלנו רק לדעתי עוד יותר חזק! כשמתחברים אל הלב  אין הרגשה יותר אמיתית מזה! ( טוב אולי יש אבל גם זה אמיתי ) עד כאן תשובה לשאלה השלישית, מקווה שעזרתי אשמח לתגובה חיובית אם אין אצטער לקרוא תגובה שלילית  .

{ נראה לי ש"העצה " מרבינו תעזור לך גם בשאר ההתלבטויות }

דבר נוסף זה על עצם הקשר לדעתי זה דבר גרוע  ואני יכול להיות כמעט בטוח שהוציא אותך מאיזון אין לי מושג איך אפשר לתקן  כזה דבר אבל אתה מוזמן להתייעץ עם אנשים שמבינים בנושא

מכאן הדרך קצרה להגיע למספר ציוני דרך בשרשור פתיחה שלך זה שאתה קורא לעצמך דוס וכו' אולי במגזר החברתי שלך זה נכון ( אצל היותר מזרוחניקים ) אבל ברוך השם קם ציבור חדש מתוך הציבור הדתי לאומי והחזיר עטרה ליושנה לקיים "כל " דברי תורה וגם דברי המשנה אין להרבות שיחה עם האשה, הפתיחות שלך היתה במקום לא נכון וחבל - כדאי שתדע את מקומך כי דבר כזה אצלי או אצל חבריי היה נחשב לביזיון גדול ( ובעצם גם נפילה - ואני נופל אבל יודע את זה כך שיש לי גם האופציה לתקן ולא לחיות בחוסר דעת שזה דבר גרוע "ומי שאין בו דעת אסור לרחם עליו" 

לסיכום אחי היקר ! מקווה שתתחזק ותמצא את המקום שמתאים לך ולא יהיו לך שום טרדות אלא תוכל לעסוק בתורה לשמה באמת ותזכה ללמוד וללמד ולמצוא את זיווגך האמיתי מתוך קדושה! ( אהה... ) במהרה בימינו אמן !

ביררת את הרגשתה בנושא? נשמע שאתה צריך לסגור בינך לבין עצמך את הנקודה הזו לגבי הקשר שהיה לכם או שעודנו- , (ובמקביל- כמובן שגם לשאול אותה על כך), ורק אחרי שזו תיסגר תוכל להחליט בחכמה על צעדיך כל שהיו (ישיבה, האם אני מתאים לחתונה, איך מפתחים קשר על רקע של בנייה אישית וכדומה)

אחרי הבירור הזה לטעמי יהיה קל יותר לייעץ ולכוון בכל שאר הנקודות

מעבר לכך- חשוב לזכור שהתכתבות ארוכה שלא נושאת איתה מטרה סופה לסבך, כפי שקרה..

הצלחה רבה ובשורות טובות!!

שלום לך אחי היקר! לשאלתך הראשונה הייתי חושב: שלא משנה לאיזה ישיבה תלך

אם עברה כבר חצי שנה ואתה עדיין חושב עליה אז לא יודע אם זה לא יטריד אותך בישיבה אחרת.

ב. אם אתה חושב שזה מתאים לך נפשית הישיבה הזאת אני חושב שאתה כן צריך ללכת, ואז תקנה לך באותה ישיבה רב או מישהו שיוכל לחזק אותך

ולייעץ לך כי באמת אין לך מה להתבייש כי גם(ובעיקר) בשביל הדברים האלה הולכים לישיבה. ובהתחלה אל תרוץ ותגיד לה. קודם כל תתאקלם בישיבה.

ג.אם אתה חושב כך על הישיבה רק בגללה אז דבר ראשון מה יש לך להפסיד

תשאל אותה עוד פעם(והפעם ברצינות) מה קורה אם אתה עכשיו בא ללמוד באותה ישיבה? אם כן אז יש מה להתלבט ואני מציע כן לחכות שנה לפחות. ואם לא אז אין לך חשש ללכת לאותה ישיבה כי היא לא רוצה בקשר. 

בכל זאת אם יש לך רב בישיבה התיכונית שלך שאין לך בעיה לדבר איתו על זה, אז דבר איתו וכמווובן דבר עם הקב"ה כי הוא נותן את העצות הכי טובות!!

נפגשנו במחנה סיירים, והוא היה דוס חבל"ז ואני מתחזקת ושואפת למעלה, הסתכלתי עליו בהערצה

היו לנו שחנ"שים, עמוקים מיני-ים, אבל לשנינו היה ברור שקשר בגיל הזה הוא לא שייך

כך סיימנו את המחנה וחזרנו כל איש לביתו, בלי להחליף טלפונים ובאיחולים הדדיים,

כמו גיבורים מהסרטים ( בלב צורח ומלא געגועים... )

כעבור שבועיים הוא התקשר אלי ולא הייתי בבית

לא האמנתי! לא זזתי מהטלפון כמה ימים עד שהוא צלצל שוב

והסביר שהוא לקח את הטלפון מחבר שלקח מספר של חברה שלי,

היה נראה שזו שיחה יחידה והיא הפכה לקשר של 3 שנים

נפגשנו פעמיים בלבד, במשך 3 שנים, וכשהייתי צריכה לבחור שרל"א והוא ישיבה עמדנו בפני צומת

אני רציתי חתונה והוא לא. שוחחנו שוב ושוב והוא לא היה מעוניין.

אני הייתי שבורה חודשים!!! הייתי מוכנה לתת לו הכל!!!

הייתי מוכנה לחכות לו שנים, אבל הוא לא רצה שאני אחכה כי הוא פחד שמא אחרי שנים הוא לא ירצה

וגם אני הייתי מוכנה לחכות עם הבטחה,

לא לחכות כדי למלא לו את החסר ויום אחד אחרי 6 שנות קשר שהוא יחליט שבעצם אני לא מספיק טובה

ניתקנו קשר עד סוף החופש הגדול שאחרי י"ב.

נסעתי אליו לעיר שלו, ופתאום הבנתי איך כמה חודשים בנפרד גרמו לי לגדול שונה מכיוון הצמיחה שלו

אני פניתי לכיוון אחד והוא- חיפש חופש, התנסות, שחרור...

לא האמנתי שעליו פינטזתי כל כך מלא זמן

שוב ניתקנו קשר- ולא יכולתי להאמין. אחרי חנוכה- ניסיתי שוב ליצור קשר

הייתי כל כך קשורה אליו- בגלל ההרגל הלא-בריא הזה

ושוב, הוא לא רצה להמשיך וזהו.

חיכיתי עד פורים והתחלתי לחפש חתן אחר.

בפסח, ראיתי אותו בחברון- כמעט צרחתי את שמו

אחזתי את עצמי, והלכתי בקצב מהיר, ברחתי רחוק רחוק

הוא קרא לי שוב ושוב וניסיתי להתעלם לא רציתי לראות, לא יכולתי לשאת את זה יותר!

הוא רץ אחרי, שיחקתי אותה קשוחה, שיחה קצרה ויבשה, עם הרבה ברוך השם ובלי שום דבר בעצם

 ואח"כ ישבתי מאחורי בטונאדה להסדיר נשימה ולנגב דמעות

אחרי חודשיים השארתי לו הודעה שהתארסתי

הוא צלצל ולא האמין איך אני עושה לו את זה "תמיד חשבתי שיום אחד באמת נתחתן"

הוא צלצל גם שבוע לפני החתונה לנסות לשכנע אותי לבטל

זה היה אחד הניסיונות הכי קשים שהיו לי בחיים!!!

מידי פעם רציתי לצלצל, לשמוע אותו,

וגם היום כשאני נשואה כבר המון שנים אני מוצאת את עצמי חושבת עליו לפעמים ומתגעגעת

הקשרים האלו פוגעים בקדושת הבית!!

אני מציעה שתלך לישיבה אצלה בעיר ובמקביל תיידע אותה שאתה מעוניין,

שתקבעו תאריך בסביבות אמצע השנה להיפגש לראות אם שייך להתחיל לצאת

כך שזה לא יהרוס לה את השירות ולך תהיה שלווה לדעת שהיא מחכה לך בסוף השנה

בהצלחה

לק"י.

מזועזעת עד עמקי נשמתי... [לא מהאנשים, מהמקרה.]

מניסיון אני יודע שכשמספרים סיפור\כותבים אותו חוזרים לרגע לאותו מקום שבו היינו.

הסיפור ממש נגע לי בלב. 

זה סיפור עצוב מקווה שתעליממנו שהוא לא יפגע לך יותר מדי בקשר עיםנ בעלך...

זכיתי לבעל מדהים!!!!

כבר בתקופת האירוסין הבחנתי בהבדלים- באופי, במידות, בתגובות לסיטואציות שונות, ביחס אליי

פתאום הבנתי שכל מה שחשבתי שיש בבחור ההוא שמתאים לי,

ובגלל שכבר הייתי מאוהבת בו מצאתי תירוצים וסימנים והתאמות

פתאום הבנתי כמה הם לא מתאימים לי, וגיליתי שדווקא תכונות שחשבתי שאין מצב שאני אסתדר איתם-

מתאימים לי כמו כפפה...

הקב"ה ברחמיו המרובים הראה לי כל הזמן שוב ושוב התאמה ברמות מטורפות

בד"כ כשמחברים זוגות יש חיכוכים עד שמתרגלים, מכירים, מבינים שפה

אצלינו זה פשוט לא היה! כאילו הקב"ה נותן לי יד ומחזק אותי בבחירה שקיבלתי,

גם היום כעבור שנים, כמו אז כשהייתי באותה טלטלה עזה,

כשאני אמיתית עם עצמי אני מבינה שהוא פחות מתאים לי והיה בינינו הרבה פחות שלום בית, לדעתי

ואגב, אחד הדברים החשובים בעיני זה הפתיחות עם בעלי

בעלי יודע הכל, גם על ימי משבר שאני חושבת עליו יותר, על כל מה שהיה, והוא אפילו פגש אותו פעם

עברנו את התהליך ביחד, יד ביד, הוא תמך בי והבין, והמתין...

אני חושבת שהכנסת בעלי בסוד העניינים היא הכרחית:

א.מים גנובים ימתקו, ואם הוא לא ידע יכול להיות בזה ניחוח רומנטי פגום (כמו בשיר סיגליות של דיויד ברוזה)

ב. עצם השותפות שמה את שנינו בסירת ההתמודדות עם הקושי

 וגם אם זה קצת צובט בלב הוא יודע שהוא הבחירה המועדפת, שאני בוחרת תמיד- כל יום מחדש

נכון, הייתי נותנת הכל כדי למחוק אותו ואת זכרונו מעל לוח ליבי, אבל לצערי אי אפשר

אני לא באתי מחינוך נפרד וקשרי בוסר עם בנים הייתה נורמה מקובלת בחברה ממנה באתי

אני מצרה על כך מאד, ומשתדלת לתקן ככל יכולתי, ומבקשת מה' רחמים

מה שבטוח- לא כדאי להתחיל עם קשרים כאלה לכתחילה

ממש מזעזע! בעיקר שהוא לא עזב אותך גם אחרי שהתארסת...

נראה לי שבאמת כדאי לפרסם סיפור כזה כדי ללמוד כמה מסוכנים קשרים וירטואליים...

הם פשוט לא אמיתיים ומכניסים לדמיונות שווא...

בעיקרון אני הרבה פעמים מזדהה ולא מגיבה, אבל פעם, זה היה דומה מידי. זה ממש הזכיר לי נשכחות.

זכית שאני מגיבה

לצערי, כן כן, למרות כל הטוב שיצא מזה, גם אני הכרתי מישו באינטרנט, התכתבנו וכו' וכו', מה שאתה מתאר, ואפילו יצאנו. בשלב כלשהו הגעתי למסקנה [שנתיים] שזה פשוט לא חכם במיוחד ככה לבנות את החיים. במיוחד כשההתחלה לא הייתה טובה מיוחד.

יש משהו מיוחד בבניית קשר נכון מההתחלה, ולצערי [וסביר להניח שגם לצערך] שלך לא התחיל טוב במיוחד, וטוב הכוונה לאיך שצריך להתחיל ולהימשך קשר רציני ונורמאלי.

[אני אלך שלב שלב, גם אם זה לפעמים יראה טיפה לא קשור]

אני חושבת שאתה שקוע ממש בתוך זה, רואה לנגד עיניך את הפספוס הגדול, את הרגש בעיקר. תנסה לצאת מתוך זה ולחשוב- זה מה שהיית רוצה לך? ככה היית רוצה שיתחיל קשר לחתונה?

קשה צאת מזה. קשה לראות את הדברים מהצד האחר. יש סרטים בראש. מחשבות. תכנונים, זה בא גם בלי שרוצים. שרבוב כבר ציינה את זה. זה קשה לצאת מזה. מאוד.

אבל- זה לא אומר כלום על הישיבה.

אתה צריך להיות אמיתי עם עצמך ולדעת מתוך כל השיקולים אם בחירת הישיבה הזו ספציפית היא גם באחוזון קטנטן משו שקשור אליה, או שהכל נקי, והבחירה היא רק בגלל אופי הישיבה וכו'..

אם זה לא נקי, זה קצת בעיה. כי אם תלך על זה, סביר להיח שבתחתית הראש תהיה תמיד מקננת מחשבה עמוקה עליה, גם אם לא כל הזמן. זה יופיע ויפריע.

תחשוב על זה, תהיה כן עם עצמך ותחליט לפי זה.

נניח ובחרת את הישיבה הזו,נסה להכין תסריט של איך אתה רוצה שהחיים יתנהלו מעכשיו. האם תהיה בישיבה, באמת, אם שתחשוב על לראות אותה וכו'. האם תהיה שלם עם הישיבה, תלמד תורה, תתייצב בחיים? זה יפריע לך?

ועוד משו, שנה אחרי שנפרדנו, הייתי בשירות באותה העיר [מרחק של עשרה צעדים אולי מהבית שלו].

אני בחרתי להימנע מכל קשר. זה בהתחלה היה קשה, צריך לשנות את כל צורת החשיבה, אבל אם מציבים מטרה ועומדים בה- זו ההרגשה הכי טובה בעולם. אני יודעת שהיה לו קשה, אבל גם הוא התרגל לרעיון וב"ה היה טוב אח"כ.

בסופו של דבר זו בחירה אישית, נאמנות עצמית.

אולי אחרי הישיבה, אולי תוך כדי, תראה שפתאום אתה מוכן לזה יותר. תברר קצת [לא אצלה] תראה אם גם היא מוכנה קצת יותר ואול יזה יהיה רלווטני להמשיך את הקשר, או אולי להתחי לאותו מההתחלה, בצורה נכונה ובריאה.

או שבכלל, הישיבה תשנה את כל המהות והמחשבה ותבין שהיא בכלל לא בשבילך. זה גם יכול לקרות.

מה שהכי חשוב זה לצאת מכל הסרטים והמחשבות ולנסות לחשוב בבהירות. אפילו לכתוב את הדברים על דף מסודר. נקודות. עובדות ומחשבות.

ואני מצטרפת לקודמיי, ול310 במיוחד.

מתנצלת על האורך, על אול ישזה קצת סטה מהנושא, מהעיקר, מקווה שתצליח לברור מזה את מה שנכון בשבילך. בהצלחה רבה בבחירות!

אתה כל חייך עלול להיות בסימן שאלה

לכן חובה עליכם להיפגש

אתה כבר לא ילד

בהחלט כן יכול ליצור קשר עם בחורה

במטרה להתחתן עוד שנה שנתיים

הקשר צריך להיות כך

להיפגש לפחות פעם אחת

לאחר מכן

אם באמת מצאתם חן אחד בעיני השני

בפעם בשנייה

עליכם לשוחח  על העניין בצורה בוגרת

ראשית לומר לה שהקשר יכול להתפתח לכוון רציני וכל מה שסביב

אבל כדאי דבר ראשון לחכות עוד שנתיים עד לקבלת ההחלטה .

ולכדאי ביחד לקבוע כללים שלא יפריעו לכם L:

- לא לדבר כל יום לא להפיגש כל יום

-- להגדיר פגישה של פעם בשבוע בלבד במקום ציבורי ולא להרבה זמן גם את משך הפגישה להגדיר ללא יותר משעתיים .

ולומר  לעלמה הצעירה ש

בזמן הזה שאתם תתבגרו . --אתם תוכלו לבחון את אהבתכם ואת ההיכרות שלכם

.

עכשוו לענין הלימודים שלך

לידיעתך בחיים --

כל דבר שתעשה תמיד במקביל תוכל לעשות דברים אחרים

למשל ..

להיות אבא ללמוד בכולל ולעבוד

ולא יודע מה לחשוב ... אולי היא באמת "זרקה אותך " ??? או שהיא יותר דוסית ממך או מצליחה להתגבר על הדחפים? בכל מקרה להצליח אפשר בכל ישיבה ואם תהיה בישיבה בעיר אחרת ובמיוחד שאתהמציין שהישיבה הייתה בדירוג גבוהה- אבל לא הכי גבוה אז חבל להסתכן לך על בטוח ....

ועוד משהו אינטרנט זה סבבה בשביל לצ'וטט אבל זה לא פנימי ... יש לי חברים שהייתי מציע להם וואלה תתחתנו ויש כאלה - שלא ! לכן עם כל הבושה /חרטה וכו' וכו' תתייעץ עם חבר הורה אח משו ! יש דברים שאם פותחים אותם אז זה כבר לא קשה ! וזה קשור לסוד ההסתר של העולם שאם היה הכל גלוי לא היתה בחירה חופשית ולכן העולם בזה בהעלם...

בעניין הקשר שלך שהיה דווקא עם בת ולא אם בן אני משוכנע שזה נבע ממקום לא טהור ואין מה לעשות ... אני מדמיין את עצמי מתכתב עם מישהי וזה הרבה יותר מושך בבחינת מים גנובים ימתקו... וזה מתחבר למה שכתבו אחרים על קשר כזה שהוא לא ברי נו זה ברור ?!

מה עושים ? לא יודע או שבעצם אף אחד לא יודע חוץ מהשם אז תפנה אליו בצורה טובה תבקש סליחה על זה ששנתיים התכתבת עם אשה ותנסה לתקן את זה לשמור על העיניים ודברים כאלה להתפלל כל יום עשר דקות על שמירת עיניים דברים שהם הפך קשר עם אשה לא לצורך נישואין ולכן גם יכול להיות כדאי לך להיות שנה שנתיים בישיבה גדולה לצורך שינוי שהרי בישיבה תיכונית כל מה שעודשים זה לשחק כדור סל ( טובץץץ גם בגרויות ) והדברים האלה נושאי קדושה וכו' לא מגיעים לשם... טוב אני לא מתיימר להיר את כל הישיבות אבל בכלליזה ככה לכן אתה צריך להתנקות ורק אז להחליט מה אתה עושה .

אז אם ככה לנתק קשר עם הבת שאיתה התכתבת ? לא להתחתן בגלל זה ? לא !  זה יכול להיות בבחינת "תשובת המשקל " אם תעשה את זה בצורה נכונה שיהיה בהצלחה !

מן הסתם יש רבים כמוך ( אני לא יודע אני מנחש ) והם קוראים או חלקם את מה שכתבתי אז אני פונה גם אליהם לבנים תתגברו אני יודע זה הרבה פעמים קשה וליצר הרע יש הרבה כח ולבנות שאצלם הקשר נובע ממניעים שונים לחלוטין תעזרו לבחור שכותב לכם ותנתקו איתו קשר לפני שזה מתחיל בקיצור תרחמו עליו!

ולהנדס ולנווט אותו בדיוק לפי מה שאנחנו חושבים שמתאים לנו מבחינת גיל, השקפה וכו' הוא מוטעה מיסודו. במערכות הרגש כמעט ואין שליטה במיוחד לצעירים כמותכם עם הורמונים בשיא פעילותם. לכן נסה לפקוח עינים, לזהות בדיוק איפה אתה עומד ומה אתה רוצה/לא רוצה ובהתאם לזה לפעוול. אל "תמרח" את עצמך.

את כותבת בנחרצות של היכרות מוחלטת עם כותב הסיפור, ובנחרצות של יש אמת אחת וזהו.

הבחור בן 18, וכבר לא ילד. ויש עשרות סוגים של אנשים, לכן לדעתי זה לא רלוונטי.

והקדושה שלכם.

אני לא בטוח שהייתי עומד בניסיון!!!

לעצם הענין - אני הייתי בסיטואציה דומה. צריך קודם כל לעשות הפרדה בין ענין הקשר לישיבה.

ולכן אם הישיבה היא מתאימה לך נראה לי שראוי שתלמד בה כי "אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ"

ואת הברור אם המשיכה לישיבה היא בגלל התורה או בגללה.. לדעתי כדאי לברר עם ת"ח שמכיר אותך ותוכל לברר איתו את זה בצורה מסודרת.

אם אני הייתי מדבר איתך פנים אל פנים הייתי שואל אותך מה מצאת בישיבה ולמה היא נראת לך טובה בשבילך וכו'

עצם זה שאתה מסביר את הדברים מול אדם אחר שדורש ממך את נקודת האמת שלך זה כבר יכול לחשוף את הנקודה הזו.

בהצלחה צדיק!!!!

גרמת לי להתחזקות גדולה!!!

קשר וריטואלי הוא ממש לא בריא, אתה בונה קשר שהוא לא נכון מיסודו כמו שכתבה יהודית פוגל. עצם פגישה עם בן אדם, שפה, שפת גוף, אפילו להסתכל בעינים אילו דברים שאין לך אותם בשיחה ויירטואלי.

אני רוצה להוסיף נקודה קטנה, "אדם נמדד בכוסו, כיסו וכעסו" (מקווה שלא טעיתי) , אבל אני רוצה להתייחס כאן לכעסו, אין לך מושג איך אותה בחורה מגיבה במצבים שונים, ומהי שפתה ביום יום, ויכול להיות שכאשר השיחה ביניכם מתנהלת וירטואלית אין לך כל דבר לראות ולקרוא את תגובותיה בעין נכונה ואמיתית.

 - זו דעתי...

ובקשר לישיבה, תנתק את הרגש למרות הקושי, ותערוך טבלה שתכיל את היתרונות והחסרונות של הישיבה ותראה לעומת אחרות,( כמובן במידה ומח אתם מנתקים את הקשר מצידך כמובן), ואז תראה לאן ליבך פונה וחפץ ללמוד.

 בס"ד

1. קשר וירטואלי הוא טעות. נקודה.

2. התייעצות וירטואלית היא טעות לא פחות גדולה. נקודותיים.

3. עדיף ליצור קשר לכתחילי ולא בדיעבד (וזו עוד טעות..),

אי לכך ובהתאם לזאת..

אם לדעתך אינך פנוי רגשית-נפשית-אחר..

תמשיך בחייך הנהדרים, תלמד בישיבה (לימוד לשמה.. ולא לשמה של החברה) 

ואי"ה בבוא היום (בעתו ובזמנו כמובן) תגיע האחת החדשה (או הישנה, לבחירתך..)

והשאר כבר ידוע, גמור ומנוי..

ובחייאת אל תגרום לי לרשום לך פה את טעות מס' 4 

בברכה

צבישי

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף