הבן שלי, כמעט בן 3, מדבר מגיל מאוד צעיר ברמה מאוד גבוהה (משפטים מורכבים, כ-4-5 מילים ונכונים תחבירית, כבר מגיל שנתיים), והוא בכלל, ברמה גבוהה מאוד שכלית יחסית לגילו.
בערך בגיל שנתיים וחצי הוא החל לגמגמם גמגום קל מידי פעם, ואמרו לי שזה נורמלי.
בימים האחרונים, הוא נתקע ממש במילים מסויימות, ולוקח לו , לפעמים כ-20 שניות לשחרר מילה מהפה.
הוא אומר לי בכאב:
אמא, אני לא יודע לדבר.....
אנחנו משתדלים לא לעשות מזה עסק,לא להשלים לו מילים, ולשדר לו עסקים כרגיל, אבל זה הגיע לרמה שהוא לא מצליח להביע את עצמו, ואז הוא מפסיק באמצע המילה ואומר לי: אני לא יודע לדבר.....
זה פשוט קורע לי את הלב, ואני תוהה מה אני צריכה לעשות..
בני בן 3 ו10 חודשים החל לגמגם סביב יום ההולדת 3. גם לנו אמרו לא להבהל ולא להלחץ. (ניסינו, זה קשה!) בטיפת חלב אמרו לי להתעלם ומספר חודשים אח"כ אמרו לי ששינו את הגישה וכדאי לטפל אצל קלינאית תקשורת. בינתיים ב"ה יש שיפור אדיר. לאחר כמעט שנה של עליות וירידות, ( הגמגום גובר במיוחד כשהוא מתרגש או עייף ) אנחנו רואים שהדיבור מתייצב והגמגום פוחת, אנחנו שמים לב שלעיתים במקום לגמגם הוא עוצר לשניה וחושב ואז מדבר בשתף. עצה טובה שקבלתי מקלינאית תקשורת היא לשיר הרבה שירים שהילד אוהב, לקרוא כל מיני דקלומים ביחד בכיף, כמו דגדוגים של דתיה בן דור על מנת ליצור חוויות דיבור חיוביות וזורמות. בהצלחה, וכמובן חשוב מכל - תפילה!
להתייעץ עם קלינאי תקשורת כדי שיוודא אם מצב זהיהודית פוגל
גמגום נחשב עדיין לתופעה נורמלית. בינתיים כדאי כמו שכתבו ליצור לו חוויות חיוביות מדיבור, כמו שבעצם אתם נוהגים-כלומר- לאפשר לו שיחה נעימה שבה לא נכנסים לתוך דבריו, לא להשלים לו מילים (אלא אם כן חשים באינסטינקט ההורי שאפשר להשלים), לתת לו מודל של דיבור איטי, רך ומתנגן אפילו אופן מוגזם - אם הוא יחקה אתכם ויתחיל לדבר באופן דומה זה יכול מאוד לעזור, שירים ודקלומים- התוכן המוכר בשילוב עם ההנגנה מפחיתים את הגמגום.
בשעת הגמגום לפעמים כדאי לקטוע אותו או לסמן לו בסימן מוסכם מראש שיפסיק, יירגע ויתחיל שוב באופן נינוח יותר לומר את מה שרצה לומר. לפעמים המגמגם נכנס למן לחץ להוציא את המילה וצריך לשלוף אותו מהלחץ.
זה אכן, קורע את הלב לשמוע אותו כל כך מודע לדיבורו ולקושי שלו, ואפשר (לא בזמן הגמגום) להתייחס לכך ולהסביר לו שאתם נהנים לשמוע את דבריו, ושאתם מוכנים לחכות אפילו המון זמן עד שהמילים ייצאו, ושמה שחשוב זה התוכן של דבריו, וכו'.
בגמגום יש תמיד עליות וירידות, לפעמים אפשר לייחס את זה למצבים או אנשים מסויימים אך לא תמיד.
כדאי גם לדבר עם הסובבים אותו- משפחה, גן וכו' איך להתייחס לגמגום.
עוד משהו- שימו לב שלא מתווספות לגמגום עווית או תנועה נילווית בפנים- מצמוץ עיניים וכדו'. אם כן- כדאי " לתפוס" את זה בזמן ולהסביר לילד (שנשמע נבון ומבין) שזה לא מה שיעזור לו להוציא את המילה... לפעמים המגמגמים נתפסים לעווית מסויימת כי הם חוו מצב בו אותה עווית עזרה להם כביכול לצאת ממצב הגמגום ואח"כ קשה להיפטר מאותה עווית...
בקשר לקלינאית- כן או לא- אם חשבתם על קלינאית דרך התפתחות הילד וכדו'- כדאי אולי להתחיל בתהליך של פניה לאבחון וכו' כי לוקח המון זמן עד שמתקבלים לאבחון וכדאי להיות רשומים...מקסימום- אם העניין יפטר כבר כשיגיע תאריך האבחון- תשמחו לבשר שכבר לא צריך...
אולי זה קשור לכך שהייתי תשעה ימים בחו"ל בשבוע האחרון? הוא התנהג כאילו הכל כרגיל, אבל כנראה שזה משפיע- וזה יוצא עכשיו בצורה כזו.....
ובאמת, אינטואיטיבית, השבת כשהוא נתקע הייתי אומרת לו: בוא נגיד ביחד לאט, והיינו מפרקים ביחד את המילה להברות (מה שהלך לו בקלות רבה) ואז הייתי אומרת לו: נכון אתה יודע לדבר יפה?
זה מאוד עזר לו ועודד אותו.
(ואגב, הוא אימץ לעצמו מין דיבור מתנגן כזה, שבו המילה הראשונה שנתקעת, נראית כאילו היא חלק מהמנגינה.....)
תודה על העצות הטובות!
לדידי!אנונימי (פותח)
תוספת של עווית וכו' - אינה רצונית!
אסור, אסור, אסור להעיר על כך!
לא יעזור להסביר לילד שלא כדאי לעשות זאת, הוא לא עושה זאת כי כדאי! זו תגובה שבסיסה נוירולוגי ולא רצוני.
כשם שלא ניתן לשכנע אדם בוגר הסובל מטיק שלא כדאי לו להניע את הכתף או למצמץ.
הטיפול הנכון ביותר בעווית הוא התעלמות ולא מיקוד תשומת הלב בה.
שאר התגובה שכתבת - מקצועית וערוכה באופן מעניין ויפה.
במקרה ראיתי את השרשור, ורציתי לציין כמה דברים שלמדנו בקשר לגמגום שנראה לי כדאי לדעת:
קודם כל, באמת הרבה פעמים גמגום בגיל הזה הוא תופעה שחולפת לבד, בלי שום טיפול. הבעיה היא שלא תמיד זה עובר לבד, ואם זה לא עובר- ככל שהגיל גדול יותר כך יותר קשה לטפל בגמגום. לכן נראה לי שמאוד חשוב כן לפנות לקלינאית שתבדוק את העניין, כי חבל לגלות מאוחר שהיה טוב יותר להתחיל את הטיפול מוקדם.
בכל מקרה- עיקר הטיפול הגיל הזה הוא בדרך כלל דרך הדרכה להורים, ורק בחלק מהמקרים יש גם מפגשים של הקלינאית עם הילד עצמו.
העצות שהוזכרו עד עכשיו בשרשור נכונות, אבל נראה לי שכדאי לשמוע הדרכה מסודרת מקלינאית.
חשוב גם לדעת שקלינאות תקשורת זה תחום מאוד רחב שכולל המון תחומי התמחות, כך שקלינאית רגילה שעובדת במכון להתפתחות הילד לא תמיד מבינה באופן ספציפי דווקא בנושא של גמגום. יש מכונים שמתעסקים רק בטיפול בגמגום (אני יודעת על הדסה, אבל בטוח יש עוד) והקלינאית שלהם באמת מבינים ומנוסים בנושא זה.
אבל בתור מגמגם אחד הדברים שמאפשרים לי לדבר נורמלי עם מישהו אחר לאט ובלי להתקע, זה כאשר השני מדבר איתי גם כן לאט ובנחת והוא מראה לי ע"י הקשבתו ונינוחו, שיש לו את כל הזמן ואת כל הסבלנות שבעולם בשביל לשמוע מה שיש לי לומר.
אמא יקרה. כאשר קראתי את מה שכתבת על בנך היה אפשר לחשוב שאני כתבתי את זה על בני.
בדיוק אותו סיפור , ילד חכם שדיבר בשתף בגיל צעיר, ופתאום התחיל לגמגם עד כדי כך שהפסיק לגמרה לדבר לכמה ימים והשתמש בכל גופו כדי להוציא מילה מהפה. אני רוצה להרגיע אותך שבני שימלאו לו בעז"ה 5 בעוד חודש מדבר ב"ה בשתף . בזמנו עשיתי בירור רחב והתברר לי שלא כל קלינאית תקשורת מומחית לגימגום. אני לא יודעת מאיפה אתם אבל אנחנו פנינו אחרי ברור והמלצות להדסה עין כרם למרפאה לאודיולוגיה לאחת בשם כהתיה שהיא מומחית לטיפול בגימגוםו קבענו איתה פגישה בלי הילד היא הסבירה לנו שבגיל הזה יש לפעמים פער בין הרמה השיכלית ויכולת הדיבור וזה גורם לגימגים(במילים פשוטות השכל מפותח יותר ממה שהוא יכול להביע בדיבור) היא נתנה לנו הנחיות איך להייחס וגם למדה אותנו "דיבור רך ועיתי " צורה מסיוית של דיבור , ובצורה הזאות להקריא לו ספרים, היא גם נתנה דף להנחייה לגננת.
אחרי כמה חודשים פנינו אליה שוב והוא קיבל טיפול כדי ללמד אותו את הדיבור הרך , אבל הילד שלנו לא שיתף פעולה , אז הפסקנו . אבל מה שעשינו בבית זה תמיד להקשיב לו עד הסוף להתייחס למה שהוא מדבר, לפעמים לחזור (במילים אחרות ) על מה שהוא אמר , לשוחח איתו לעט ובאוירה רגועה .והכל כמובן בצורה טבעית .ואני גם אסירת תודה לגננת שלו שלא עשתה מזה עסק התייחסה אליו כילד רגיל ונתנה אפשרות וזמן להביע את עצמו.
אני כן ממליצה לפנות לטיפול אפילו בהתחלה בלי הילד. אנחנו קבלנו החזר מקופ"ח , כן היינו צריכם התערבות של רופא הילדים שיתיחסו בדחיפות לפניה (כי הילד פשוט הפסיק לדבר).
ומה שמעניין- הילד אימץ לעצמו לבד מין דיבור רך ומתנגן שמפחית את השפעת הגמגום, התחלתי לדבר אליו גם כך, ובשבוע וחצי האחרונים יש שיפור עצום (למרות שזה בא והולך)
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
למשל קריית יובל, איך זה לזוג צעיר עם ילד, יש שם קהילה דתית לאומית וצעירים? יש שם גרעין תורני?
הבנתי שיש איזה קשר להר המור, אז זה יפריע למישהו שבא מישיבות אחרות..?
כמה ציטוטים מעוצבים שמעוררים מחשבה על דרכי החינוךhameiri13
חינוך אינו מתרחש רק בין כתלי הכיתה. הוא נבנה בבית, במטבח, בחצר ובזמן המשותף עם הדמויות המשמעותיות בחיי הילד. דרך משחק, עשייה ותנועה, ילדים קולטים ערכים, אווירה ואמונה. הפוסט שלפניכם מזכיר שחינוך עמוק מתרחש מתוך חוויה, קשר ושמחה — ומעודד הורים וסבים להיות שותפים פעילים בבניית עולמם הפנימי של הילדים.
כמה ציטוטים מעוצבים שמעוררים מחשבה על דרכי החינוך שלנו
לא כל למידה חייבת להתרחש במסגרת פורמלית. ילדים גדלים דרך התנסות, שמחה וקרבה. במיוחד כאשר המבוגרים סביבם חיים את הערכים שהם מבקשים להעביר. חינוך אמיתי הוא אווירה — לא רק מילים.
תמונה 1
הטקסט המקורי: How Do I involve Kids in Cooking?
Assign Simple Tasks. Make it educational. Prioritize safety. Encourage creativity. Celebrate their efforts.
תרגום לעברית: איך משלבים ילדים בבישול?
תנו להם משימות פשוטות. הפכו את העשייה ללמידה. שמרו על בטיחות. עודדו יצירתיות. העריכו את המאמץ שלהם.
פסקה מסבירה: המטבח הוא מקום של חינוך שקט. כאשר ילד שוטף ירקות, מערבב או מודד — הוא לומד אחריות, דיוק ושיתוף פעולה. בחברה החרדית, שבה הבית הוא מרכז החיים, זו הזדמנות להעביר ערכים של מסירות, נתינה ושמחה בעשייה. הלמידה אינה רק טכנית — היא חינוכית ונשמתית.
תמונה 2
הטקסט המקורי:
Playing is the highest form of research.
תרגום לעברית: משחק הוא הדרך הגבוהה ביותר שבה ילד חוקר את עולמו.
פסקה מסבירה: דרך משחק ילדים בודקים גבולות, לומדים להתנסות ומתמודדים עם אתגרים קטנים. במקום לראות במשחק בזבוז זמן, אפשר להבין שהוא כלי חינוכי עמוק. כך הילד מפתח ביטחון עצמי, יצירתיות וחוסן — תכונות שיסייעו לו גם בלימוד התורה ובהתמודדות עם החיים.
תמונה 3
הטקסט המקורי: Why Cook With Kids? Cooking with kids is a fantastic way to combine fun, learning, and family bonding.
תרגום לעברית: למה לבשל עם ילדים? כי זו דרך נפלאה לשלב הנאה, למידה וחיבור משפחתי.
פסקה מסבירה: כאשר נכד עומד ליד סבתא ולומד מתכון משפחתי, הוא לא רק לומד לבשל — הוא סופג מסורת. דרך רגעים פשוטים כאלו עוברים סיפורים, זיכרונות וערכים. זהו חינוך שאינו נאמר במילים גדולות, אלא מועבר באווירה של חום וקשר.
תמונה 4
הטקסט המקורי: How does PLAY support learning?
Focus Problem-Solving Confidence Collaboration Creativity Resilience Flexibility Imagination Communication
תרגום לעברית: כיצד משחק תומך בלמידה?
ריכוז פתרון בעיות ביטחון עצמי שיתוף פעולה יצירתיות חוסן גמישות דמיון תקשורת
פסקה מסבירה: משחק בונה כלים לחיים. ילד שלומד לשתף פעולה במשחק, יידע לשתף פעולה גם בלימוד. ילד שמתמודד עם קושי במשחק, מפתח עמידות. חינוך נכון רואה במשחק לא רק שעשוע — אלא הזדמנות לעצב אישיות יציבה, אחראית ובעלת יראת שמיים פנימית.
תמונה 5
הטקסט המקורי: Play is the way children learn what no one can teach them. Lawrence Cohen
תרגום לעברית: דרך המשחק ילדים לומדים דברים שאי אפשר ללמד במילים. – לורנס כהן
פסקה מסבירה: יש ערכים שלא מועברים בהרצאה אלא בחוויה. סבלנות, נתינה, התמודדות עם אכזבה — כל אלו מתפתחים באופן טבעי דרך משחק והתנסות. כאשר המבוגר משתתף, מחייך ומעודד, הילד לומד שמותר לו לנסות, לטעות ולצמוח.
תמונה 6
הטקסט: המטבח המשפחתי אינו רק מקום להכנת אוכל — אלא מקום של חינוך.
המקום שבו ילדים לומדים סבלנות, כבוד הדדי, ונתינה.
פסקה מסבירה: הבית הוא בית הספר הראשון והמשמעותי ביותר. דרך עשייה יומיומית פשוטה מועברים ערכים עמוקים. סבים, סבתות והורים שמקדישים זמן רגוע ומשמח, בונים יסודות יציבים לדור הבא. חינוך מתוך שמחה וחיבור משפחתי יוצר ילדים בטוחים, מחוברים ושורשיים.
הי אני אמא ל4 ילדים מקסימים ורוב היום משתדלת לשמור על בית נקי , כמה שאפשר ...
הבעיה היא כזו- כשההורים שלי באים אלינו לשבת עם אחים שלי הקטנים , הם בני 5 ו6 ...אבל הם עושים הרבה בלאגן בבית ומלכלכים לי בטירוף כמו למשל אם יש ממתקים אז הם אוכלים בבלאגן , מורחים על הספה ואז פתאום נשפך להם משהו ודורכים על זה, או ששותים שוקו וזה נשפך לי על הספת בד שלי ...וכל הבית נראה פשוט כמו אחרי מלחמה כשהם פה ....
העיניין הוא שאמא ואבא שלי לא אומרים להם כלום !
וזה מאוד קשה לי ....אני לא רוצה להיות כמו איזה שוטרת בבית עליהם ולהגיד להם לא לאכול בצורה כזו ולחנך אותם כי זה גם יכול לפגוע בהורים שלי (ככה אני מרגישה ) . אבל מצד שיני אני לא רוצה בית שבור ומלוכלך אחרי שהם באים זה לא נעים בכלל.
אני אפילו מרגישה סוג של כעס כלםי ההורים שלי באיזה שהו מקום ...למה הם לא יודעים להעמיד את אחים שלי במקום ולתת גבולות ... שחכתי לציין שאחים שלי גם צורחים בבית בלי סוף , בשבילהם זה משחק אבל אני פשוט מתעצבנת מכל המצב הזה שבסוף נופל עלי ועל בעלי ...
בדרך כלל המצב הפוך - אנשים מגיעים להורים שלהם לשבת (ואז לפעמים להורים קשה עם הבלגן של הנכדים...) ככה שאצלכם המצב לא רגיל.
אולי אם הם יבואו לזמנים קצרים באמצע שבוע יהיה קל יותר "למגן" את הבית מפניהם... (כמו למשל כיסויים על הספות)
עוד אפשרות - בכל פעם שהם עושים משהו שלא מקובל עלייך לומר בקול ובנעימות: "בבית שלנו לא אוכלים על הספה, נכון, ילדים?" (לפנות לילדים שלך ל"אישור") אולי בסוף זה יחלחל לאחים שלך...
בכל אופן, כל הכבוד לך שאת מצליחה בשגרה לתחזק בית נקי עם ארבעה ילדים קטנים!
