בתשובה למה יש כאלה שמקצינים מאד את הדת וזה הופך לבלתי נסבל כלפי בן/בת הזוג אבל באופן כללי לא צריכה להיות בעייה צריך להסתכל ולראות את הפנימיות שבאדם ולמצוא את הטוב שבו...

ולא הם ממש לא סוג ב'

וקשה מאוד להוכיח להם אחרת.

שיכולה להיות בעיתיות בחוזרים בתשובה וגם יכול להיות שלא. זה תלוי באדם עצמו ובתהליך התשובה שהוא עובר ובמיוחד באיך הוא "תופס" את התהליך.

לדוגמה - יכול להיות בחור שעבורו לחזור בתשובה זה להתחיל לקיים את המצוות(שבת תפילה וכו'),להתלבש כדתי וזהו פה זה נגמר. הוא לא ממשיך את התהליך לכיוון של עבודה על המידות, שליטה בכעס, ביצרים , עבודה על אמונה.

ומה שקורה הלאה זה שהוא יתחתן עם מישהי הם יקימו בית דתי לכל דבר מבחינת מצוות וכו' אבל יהיה לו קשה לשמור על העניים,יהיה לו קשה לכבד את אישתו,הוא עלול להתפרץ בכעס על כל דבר קטן וכו'.

בכוונה נתתי דוגמה קיצונית כדי שאולי תוכלי להעביר לבנות שתהליך התשובה הוא לא רק בין אדם למקום שזה נראה לי החל הקל לאחר ההחלטה לחזור בתשובה, אלא גם בינם לבין עצמן ובינן לבין הסביבה.

וגם חשוב לומר שכל החיים חוזרים בתשובה, כל החיים עובדים על עצמנו ובמיוחד כשנשואים לכן לא לראות בתהליך משהו שעובר ונגמר אלא לקבל את העובדה שהתהליך הוא לכל החיים.

לחוזרות בתשובה את מה שהצעת- יכול לפנצ'ר אותן..

צריך לומר להן כמה הן טובות ויקרות וטהורות.

נכון שיש להן דרך ארוכה, ונכון שהיא קשה, אבל הן יודעות את זה מספיק טוב.

אם כבר- צריך לחזק אותן, לשכנע אותן שהן הכי סוג א' שיש.

כמו שכבר ציינו פה, יש חוזרות בתשובה שלוקחות הכל באופן קיצוני (וגם תמים מידי לפעמים) ואז אני אישית לא הייתי מעוניין.. מצד שני, אם התהליך היה אמיתי, כנה ולא קיצוני בצורה כזאת שהיא מכחישה את כל ה-19 שנות ילדות שלה אז ברור שהייתי מסכים.

לגבי המשפחה החילונית שלה, זה דווקא אחד הדברים שפחות מרתיעים, אם הם מכבדים את הצעד שהיא עשתה אז אני לא חושב שתיהיה לי איזשהי בעיה

א. במגזר הדתי לאומי, ככלל אין שום בעיה לחוזר/ת בתשובה להנשא, כלומר, לפחות לא יותא מאשר דתי/ה מלידה.

ב. לדעתי האישית: לחוזרת בתשובה מתאים חוזר בתשובה, כי באיזשהוא מקום, שניהם עוברים את אותו תהליך, באים הרבה פעמים מאותו מקום, וכו'.

זה לא אומר שאי אפשר לנסות עם מישהו שלא חוזר בתשובה, אבל סתם, עדיף מלכתחילה כן כי זה הכי מתאים.

וברור שלהוציא כל מיני מוזרים - ולא נפרט - לחוזר בתשובה לא אמור להיות שום חיסרון, וזה מיותר אפילו לומר.

ברוב המקומות היא לא תחשב סוג ב', אבל סתם יהיה לה קשה יותר. כל זוג דתי שנפגש וזורם טוב מתחיל על בסיס שיח משותף. כולם יודעים מה זה הר המור, כפר גנים, בני עקיבא, הכתרה, כפר פינס, ישל"צ, איפה-היית-בגירוש, ממלכתי, שישיזם, הסדר, בר אילן, אורות, הביצה, הרב דרוקמן ואלון מורה.

מי שחזרה בתשובה לא מכירה את כל אלו. ולכן ככל שהיא תהיה צעירה יותר, השיחה תזרום פחות טוב ויהיה לה יותר קשה. היא לא תכיר את המושג שביעית, בגרות במחשבת (אצל הדתיים יש מחשב ומחשבת??), תבורך רבנית פורים ושבו"ש בשמינית. נאדה.

זה לא שזה לא אפשרי, אבל צריך להיות יותר מבוגר ויותר סבלני לקשר עם בעלי תשובה שחזרו זה מכבר.

ממש עלית על הרעיון!!

אני חושבת שחוזרים בתשובה הם סוג א"א!! בכלל לא קשור לסוג ב' לפחות במגזר הדתי לאומי בשאר המקומות והמגזרים אני לא יכולה להעיד כי אני לא משם... ומה שאני חושבת בעצם זה שפשוט הרבה פעמים יש פער עצום בין חוזר בתשובה לבין דתי מלידה במיוחד עם הם "דוסים".. למרות שיכול להיות שככול שגדלים זה כבר פחות משנה וגם ככול שהזמן עובר מאז החזרה בתשובה האדם יותר מכיר מה שקורה בחברה שהוא נמצא... אני לא חושבת שצריך לתקוע את החוזרים בתשובה עם חוזרים בתשובה מלכתחילה בגלל שהם לא מכירים את המוסגים זה מגוחך!!נכון שלחוזרים בתשובה יש מוסגים שרק הם מבינים(כמו: "אורות" שכבר אנחנו התחלנו להבין {המדרשיסטיות שבניניו...}) עדיין עם יש הצעה כזאת אני לא יודעת עם צריך לפסול אותה על הסף אני חובת שעם יש הצעה כזאת לבנ"א בחור / בחורה לצאת עם חוזר/ת בתשובה למה לא?? צריך לבדוק שבאמת כך קרה ושבאמת הם עבדו על המידות שלהם וכו וכו...אז כול מיקרה לגופו מי הבנ"א שעומד מולך (ואם הוא מגזים מידי בדת זה גם משהו שאפשר לראות ולתת את הדעת...)  

וממש לא שייך סוג ב' וכד'. ולדעתי הם סוג א' אם כבר.

 זה פשוט רקע שונה וגם כדאי שהיא תשתכלל עם מישהו ברובד שלה.

התשובה: כן

לכל הפחות "זה לא אותו דבר" אם אתה לא "הסדרניק" קלאסי

זה נייק חד"פ כי אני הולך לכתוב דברים קשים, נא לא למחוק.

כתבו כאן שיהודי שחוזר בתשובה ומתקרב לה' יתברך יחשב סוג ב' כי:

א. "יש כאלה שמקצינים מאד את הדת וזה הופך לבלתי נסבל כלפי בן/בת הזוג "

ב. "צריך לחזק אותן, לשכנע אותן שהן הכי סוג א' שיש. "

ג. "במגזר הדתי לאומי, ככלל אין שום בעיה לחוזר/ת בתשובה להנשא, כלומר, לפחות לא יותא מאשר דתי/ה מלידה. "

ד. "וברור שלהוציא כל מיני מוזרים - ולא נפרט - לחוזר בתשובה לא אמור להיות שום חיסרון, וזה מיותר אפילו לומר "

ה. "מי שחזרה בתשובה לא מכירה את כל אלו ...היא לא תכיר את המושג שביעית, בגרות במחשבת  ..."

ו. "צריך לבדוק שבאמת כך קרה ושבאמת הם עבדו על המידות שלהם וכו וכו... "

ז. "זה פשוט רקע שונה וגם כדאי שהיא תשתכלל עם מישהו ברובד שלה. "

אני יודע שלא כל הכותבים רצו להגידד את מה שאני הולך לכתוב ואני יודע שהיו כמב ממגיבים שכן הגיבו בכבוד...

אבל דוגרי, בינינו, לא נעים לנו מהמחשבה שאולי היא/ הוא היו עם מישהו/י לפני החתונה.

כל שאר הסיבות שהעלו כאן הם דברים שהיו מפריעים לכל אחד מאיתנו בלי קשר למדוייט ספציפי.

למה מישהו/י היו יוצאים עם בייניש טרור? שלא מדבר עם אשתו אם זה לא דבר תורה?

למה מי היה מתחתן עם מישהו/י שיש להם "בעיות במידות" / "ביצרים"?

אז נכון, לא צריך להגיד להם "היית/ה עם מישהו לפני שחזרת בתשובה?"

ברור שלא זו הדרך!!

על עצמי, אם בדתיה מלידה הייתי מצפה להתאמה של 80% לפני דייט ראשון, אז

מחוזרת בתשובה הייתי מבדא שיש 85-90% התאמה...

להגיד שהם סוג א' זה נחמד, אבל, להגיד שהם יהודים טהורים ואם יש התאמה אז כן זה האמת!!

סליחה על "התקיפה" פשוט כאב לי לקרוא את כל ה"סחור-סחור" שהלך כאן...

תכלס ברגע שיש התאמה (בציפיות וכו' כמו שהייתם מחפשים בכל מדוייט אחר..)

יש רק 2 דברים שמפרידים בין חוזר/ת בתשובה לכל מדוייט אחר,

א. הפחד שיום אחד "יעבור" לה/ו להיות דתיים.

ב.הפחד שבלילה הראשון הוא/י חושבים על מישהוא/י אחר... וד"ל.

סליחה שכתבתי דברים קשים!!!!!!

והרשות למערכת לערוך.

זה לא מה שכולם חושבים לא נעים להם לומר. 

זה רק מה שאתה חושב.

ואם הוא אדם דתי שמעולם לא נגע באישה אז הוא בטוחחחח לא יכול לחשוב על מישהי אחרת בלילה הראשון. חרטא.

זה לא מה שמפריד בין חוזר בתשובה למדוייט אחר.

גם הדבר השני שנתת שיכול להפריע לא הכי הגיוני. אני מכירה יותר מידי סיפורים וזוגות שהתגרשו אחרי הרבה שנים של נישואין בגלל שאחד מהם עזב את הדת. והם היו דתיים מלידה.

אז רד מהתירוצים האלה.

גם אם הוא/היא היו עם אחרים לפני שאיתך- רק תדאג שהם באמת יהיו איתך. ואז לא אמור בכלל להפריע לך מה שעשו בעבר. ואם מפריע לך- אז כנראה שאתה לא שלם עם הזוג שלך.

קצת קשה לצאת מהסטיגמה שגידלו אותנו עליה...

ברור שאם הזוגיות באמת באמת שלמה אין דבר שאי אפשר להתגבר עליו...

אבל עדיין, יש בזה משהו (לפחות קצת) מרתיע...

לא יודע, אולי זה רק המחשבה שאני שמרתי על עצמי אז שגם היא תהיה כזו...

יש משהו ילדותי בגישה הזו, כי הנסיונות שלי הם לא הנסיונות שלה ולהפך...

אני מניח שזה סטיגמה שצריך לשבור, בדיוק כמו שחילוני לא מבין חרדי עם 10 ילדים

ויהודי של ימנו לא מבין את האבות שהתחתנו עם יותר מאישה אחת...

עדיין, יש משהו מרתיע, לא יודע...

אולי זה רק עבודת מידות ויכולת להכיל את בן/ בת הזוג....

עדיין מטריד אותי...

[טוב! הוציאו אותי מהשלווה שלי! אשמח לתובנות!!!]  

אם יש אנשים שזה לא מפריע להם - אז אין בעיה: שמקום שבעלי תשובה עומדים וכו'.

אך יש אנשים שזה כן מפריע להם, ולא חייב שזה יהיה רק ברגע הראשון אחרי הנישואין.

השאיפה להתחתן עם מישהו/י שלא חווה/תה קשר קרוב אחר היא נורמלית ומובנת לחלוטין. נישואין זה אמור להיות דבר ייחודי לגמרי ולא "מישהו בתור" גם אים כאן נגמר התור. אלא שבהיות שיש תשובה - אנו תולים בערך הרוחני שבכך, שהענין שונה לגמרי. אבל אם זה בכל זאת מפריע, מצד החוויה שעברה, אי אפשר לזלזל בכך. מה גם שלא פעם יש שאריות רגשיות לשנים.   לכן, צריך להיזהר מאוד מ"לשכנע" מי שלא רוצה. מי שזה טוב לו - אין בעיה.

וחתונות של בעלי תשוב הזה לא "מקבע" אותם בינם לבין עצמם. סה"כ זה לא פעם מיקל על הכניסה החלקה יותר לעולם אליו בחרו להגיע. וילדיהם יהיו כמו כולם. וגם הם יתקבלו כחלק נורמלי מהחברה.

מה שאתה כותב זה  שטות מוחלטת! לצערנו רבות הבנות שלא מגיעות ללילה הראשון בתולות.

(היה פעם שרשור בנוג"ה שאחת הבנות מאולפנה שנחשבת רצינית כתבה שיותר מחצי מהבנות בכיתה שלה לא בתולות....)

ועם כל הכבוד גם הבנים לא תמיד כ"כ צדיקים והם אפילו לא בהכרח צריכים בת בשביל לחטוא וד"ל.

מי שעושה תשובה אמיתית על חטאיו בין אם הוא דתי מהבית ובין אם הוא חוזר בתשובה אין שום עניין לפשפש במעשיו לפני שעשה תשובה.

אני אישית מכירה מישהו שהיה בישיבת הסדר ואחרי שהיה כבר נשוי עזב את הדת כך שגם הטיעון על הפחד שיום אחד "יעבור" לה/ו להיות דתיים אינו רלוונטי.

מי שלא מוכן להיפגש עם בנות שחזרו בתשובה בגלל הטיעונים הנ"ל הוא אדיוט.

בד"כ חוזרות בתשובה יותר צדיקות מבנות דתיות מהבית כי הם עשו סוויטץ' רציני בראש, לעומת זאת, מי שדתיה ורק צריכה להתחזק בעניין מסויים זה הרבה יותר קשה.

וקשה לי מאוד להאמין לזה... וגם אם זה נכון במקרה הזה, אין מה ללמוד מזה על הכלל.

חוץ מזה, אל תשווי בת שמגיעה לא בתולה, לבן שהוציא זרע לבטלה. זה שני דברים שונים לגמרי.

או שהיא לא יודעת או שהיא התכוונה למצב פיסי (המבין יבין) או שהיא סתם קישקשה.

בקיצור, לא מקבל.

אני לא יודעת עם הדובר הוא בן אז אני מדברת בלשון זכר כי אין לי כוח לכתוב / וכאלה!!

מה שרציתי לומר שזו ממש חוצפה מה שאתה עושה אני דברתי בכללי ומה על דתי מלידה אתה  לא צריך לבדוק שהוא באמת עובד על מידותיו?? האים זה שונה?? האים זה נשמע לך מיוחד??

זה חוצפה להוציא את דברי מהקשרם!!

בתור רווקה שמתמודדת לא אחת עם השאלה האם לצאת עם בעל תשובה ובתור רווקה שעזרה גם לחברות שלה להתמודד עם זה, אני יכולה להעיד שהרבה ממה שהוא כתב זה נכון.

ויש בזה הרבה דברים קשים.אני נוטה לחשוב שכל אלה שהגיבו בכעס, הגיבו ככה כי יש שם משהו אמיתי. יש את הפחד הזה וצריך להיות מודעים אליו.

כל הכבוד ובבקשה אל תערכו למרות שיש שם דברים קשים.

לגבי הנושא - האם מישהו\י "עשה שטויות" או לא - זה בודאי משהו שחייב להיאמר לפני שמתחתנים... וזה כן שיקול.

אבל זה לאו דווקא קשור לרקע - יצא לי כבר לשמוע סיפורים על חבר'ה מבית דתי עם "בעיות" מסוג זה..

זה תלוי בקבלה של הבן זוג... וצריך לדעת לקבל במקרה שאותו מישהו עשה תשובה אמיתית

לצערי פוסלים אותי וחברים כמוני רק על פי הנתונים היבשים - גם אם מדובר בחברה תורניים,

אידאליסטים, שמשקיעים בלימוד תורה - אבל לאו דווקא יום שלם.

וזה באמת טעות בעיניי.

1. קיצוניות.

אחרי שראו את השחור שבעולם האחר, הם לפעמים רצים אחוזי אמוק לכיוון הקיצוני השני. מאוד מאוד קשה.

2. חוסר יציבות

אם הבחור/ה בשלב מתחיל יחסית, מאוד מאוד קשה לפתח קשר.

3. כמו שכבר הזכירו - היעדר רקע משותף

4. לעיתים יש רקע בעייתי מהעולם החילוני, או חשד לרקע כזה שמרתיע.

(בשולי הדברים: רקע כזה עלול להיות קיים גם אצל דתיים מלידה שהעולם לא היטיב איתם)

מדובר בד"כ בחבר'ה איכותיים ביותר שעשו צעד קשה ואמיץ ונלחמו נגד כל העולם. וכמו כל מיני אחרים שעשו צעדים כאלה, הם באים עם שריטות מהתהליך ונספחיו.

התופעה קיימת גם בקבוצות "חריגות" אחרות (למשל יושבי הגבעות). לא בגלל שהם אשמים אלא בגלל שבשביל להגיע לגבעה/לחזור בתשובה או לעשות שינוי משמעותי צריך לעבור כמה שנים של מלחמה עם ההורים והמערכת - מלחמה שלרוב משאירה "שריטות" וצלקות בנפש שצריך להכיר אותן ולדעת להתמודד.

אז קראתי מה אנשים כתבו פה וזה די כאב לי..

אני מכירה לא מעט חוזרים וחוזרות בתשובה. מכל מני סוגים וזרמים.

1.עוזיה- זה נכון שבתחילת התהליך לפעמים זה מקום אחר. אבל הרבה פעמים לאט לאט קולטים דברים ונכנסים לשפה. יש לי לא מעט חברות חוזרות בתשובה שהיום יודעות מה שישיסטית- למרות שהן מעולם לא היו כאלו.. 

חוצמזה, שזה דבר שאפשר לגשר עליו. זה כמו שלבן שאין לו אחיות יש חורים עצומים בהשכלה- אז מה, הוא לא יחתן? ומה עם בת שאין לה אחים גדולים והשפה הביינישית\צבאית היא סינית בשבילה? אז יוצרים שפה משושתפת ממה שיש.

2. לא נעים לנו- זה ממש לא תמיד הסיבה. אני יודעת שיש כאלו שנרתעים מזה. אבל לא כולם. ובא אני אגיד לך עד משו- אתה אפעם לא יכול לדעת. יש לי חברות טובות. חוזרות בתשובה ששמרו על עצמן. כן כן, מה ששמעת. לא כולן שם כאלה. יש גם כאלו ששומרות על עצמן. ולעומת זאת- אני מכירה גם דוסיות שנפלו, ונפלו חזק. היום היא לא נראת כזו, ועד שהיא לא תגלה לך- אתה לא תדע. כך שזה לא מחייב שדווקא בקטע הזה דוסית עדיפה על חוזרת בתשובה.

3. המון פעמים דווקא בזכות החזרה בתשובה, ובזכות התהליכים הלא פשוטים שהנער\ה עברו- הם בד"כ יוצאים אנשים מדהימים ממש!! רוב האנשים הכי איכותיים שאני מכירה הם חוזרים\ות בתשובה! באמת שזה להעריץ אותם.

אני מכירה לא מעט אנשים שמעדיפים דווקא חוזרים בתשובה.

אדר יקרה! קודם כל, באמת כל הכבוד לך על עבודת הקודש שלך! תמסרי לבנות המדהימות שלא ידאגו. לא חסרים בחורים טובים ואיכותיים. מכל הסוגים והמינים שיעריכו את התהליך שלהן. 

ב"הצלחה!

בכל רגע ובכל שעה..

יש לי בעיה עם עצם השאלה..

האם אנחנו רואים את עצמנו טובים יותר??

כי יש הרבה מאוד חיובי ושלילי בשני הצדדים.

הלוואי עלינו החיות בעבודת ה' שיש לחזב"תים.

הלוואי עליהם ההטמעה של ההלכות וההרגלים והידע.

שנזכה לעבוד את ה' באמת, בשמחה- בלבב שלם!!

בתור אחד שמצא במצב קצת שונה אך דומה 

כן - רואים בנו (חבר'ה שלא באים ממשפחה דתית ורקע תורני) סוג ב'

אבל לא רק בנו...

כל אחד שלא נכנס תחת הגדרה של בחור\ה דתי\ת נורמטיבי\ת ישר מקוטלג\ת לסוג ב'

כך זה עם בנים\ות שהוריהם גרושים

כך זה עם בנים\ות שעשו שטויות בתיכון

כך זה עם בנים\ות שחורגים באופן מהותי כלשהו מהנוף הכללי

כואב לי על זה מאוד - כל מקרה יש לדון לגופו.

כל אחד צריך לראות כמכלול דברים - כי בסופו של דבר - זה מי שהוא - זה עולמו ואלו חייו.

עכשיו השאלה אליך קורא\ת נכבד\ה - האם תרצה\י לבנות את ביתך עם האדם הספציפי הזה עם כל הפלוסים והמינוסים שלו, או שמא הסטיגמות ימנעו ממך לראות באמת מול מי את\ה ניצב\ת?

אני מכירה כ"כ הרבה דתיים מלידה שלא רואים את הדברים האלה ממטר. שמתייחסים לבנ"א ולא למדבקות שהדביקו עליו.

בכללי- צר לי לומר, אבל ככל שאדם יותר "דוס" ויותר מקפיד, ויותר "בקו" (סליחה על ההכללה אבל ככה אני רואה את הדברים סביבי) הוא יותר מקטלג ויותר מחלק לסוג א' וב'.

וזה עצוב. עצוב מאד.

היתה לי פעם שיחה עם בנ"א, מישהו מקסים, עם בעיה לא רצינית, והוא אמר לי בפירוש- שהא מחפש מישהי לא כ"כ דוסית- כי רק מישהי כזאת תקבל אותו מלכתחילה. ולכן הוא בעצמו נהיה פחות דוס- בלבוש, במקומות שבהפם הוא מסתובב וכו'

(הוא חיפש במשך 10 שנים!)

בין השאר בגלל שהוא לא בא ממשפחה דתית.
לא מזמן סיים רבנות, אדם מדהים - איש ערכי, אבא נהדר, חבר טוב, וגם תלמיד חכם.

(אגב - הוא לא סיפר לאף אחד שהוא קיבל הסמכה - נודע לי במקרה מרב ראש הישיבה)

לכן מאוד כואב לי על יחס הלא פשוט שיש לאנשים כאלה...

אל תאבדי תקווה

אני בטוח בזה שקיימים בנים שיודעים להסתכל נכונה - לראותך כמו שאת, להכיר אותך באמת

ולא את הדברים שמסביב

וביניהם מסתתר גם חתנך לעתיד

זה נכון באותה מידה גם לבנים (וכן גם לי ) - ואני בטוח בכך לחלוטין, שקיימות בנות עם הסתכלות נכונה ואמיתית על הדברים עכשיו צריך רק...

"בואי כלה... בואי" - חזרתי מהחתונה עכשיו... השיר לא יוצא לי מהראש

טעות היא !!!! למי שפוסל בחורה בגלל עברה,ולא מתבונן על המציאות הנוכחית..בשבילי בחורה שחזרה בתשובה היא בחורה אמיצה שוויתרה על הרבה דברים למען בוראה..תמשיכו להתחזק! ה' מזווג לפי המעשים!!וואל ייאוש ה' הוא המזווג זיווגים!!!!!!

שמחתי מאוד לראות את התגובות ולהיווכח שזה נוגע להרבה מאיתנו ולא למעט...

באמת השקעתי בזה מחשבה רבה בזמן האחרון והמסקנה שלי היא שהטעות שלנו (דתיים מבית..) היא שאנחנו לא תופסים את עצמנו כחוזרים בתשובה, אם רק היינו מסתכלים על עצמנו כאנשים שעוברים תהליך בדיוק כמו אותם צדיקים... אולי פתאום לא היה מפריע לנו הפער הזה?  אם רק נבין שאנחנו שואפים להגיע לאותה נקודה... אם היא הנפש הזאת שבדיוק תתאים לי האם זה משנה לי שהיא התחילה מ-0 ואני כבר באתי עם ידע מקדים?!?  

חוזר בתשובה- זדונות נהפכות לו לזכויות ברגע שחזר

ועומד במדריגה שצדיקים גמורים לא עומדים בה- מכיוון שהעלה ניצוצות מהקליפות שלשם צדיק לא יכול להגיע.

עם כל זה, היום- ואני מדברת על היום- יש מלא בעיות עם העניין הזה.

קחו למשל תעניין של ממזרות- אפחד לא יוגע מה קורה בציבור החילוני בעניין הזה אבל הרחוב די משתולל, ונראלי שאפחד לא רוצה לקום לגלות שהחצי השני ממזר/ת

או חד הוריות למינהם- שאפחד לא יוגע מי האבא בכלל

או את העניין של נגיעה וכו'... שזה באמת דבר מרתיע- בחור/ה דוסי/ת שלא ראתה עולם פתאום נפגשת עם גבר/אישה שמבין דבר וחצי מחוץ לאטמוסרה של המצוות.

לדעתי- כל מקרה לגופו, ובשביל להתחתן היום עם חוזר בתשובה צריך לעשות עבודת מחקר מאוד רצינית כדי להפגש ולראות שבאמת הוא יציב בדעתו- לפחות שלוש שנים בעניין.

ובד"כ החוזרים בתשובה- טהורים זכים ועדינים יותר מאלה שהיו דתיים מבית כי באיזשהו מקום הם בחרו בדרך, הם באמת החליטו מכח עצמם לעשות שינוי- וכשגילו את המעלה של להיות יהודי שומר תומ"צ הם דבקים בזה עד הסוף כי הם גם יודעים מה הצד השני מציע.

בהצלחה רבה

אף פעם לא יוגע אם הוא נגע או ייגע או לא....

סיכומו של גבר - יגעת ומצאת תאמין!

יש כאלו חוזרים בתשובה שמחפשים להתחתן דווקא עם משפחה מיוחסת ולא של חוזרים בתשובה כמוהם.

וכשזה לא הולך להם הם מרגישים שדפקו אותם, הבעיה היא שעדיף להתחתן עם מישהו שיש לו כמה שיותר דברים משותפים על מנת  שהקשר יהיה בריא וזורם, כי להתחתן עם מישהו שנמצא במידה מוסימת ברמה יותר גבוהה (דתית רוחנית, משפחתית), זה רק יגרום מתחים מיותרים , אם בכלל זה יתאים.

אחרי הכל זה תלוי בסוג הבנאדם, בחור איכותי ימצא בחורה איכותית וכן ההפך ולא מנשה אם אחד מבני הזוג הוא חוזר בתשובה.

ובעיניי מוטעית

יש בה מן האמת. בסופו של דבר, זה פחות קשור למה עבר עליך בחיים ויותר לאיך התמודדת עם מה שהקב"ה זימן לך. (הבעיה היא בניסיון לקבוע מי מהם ברמה יותר גבוהה, וחבל.)

אדם שבא ממסגרת "נורמטיבית" לאו דווקא אדם "איכותי" יותר.

מתוך ניסיון אישי - אנשים שעברו התמודדות מסויימת בחיים - לרוב יותר בוגרים,

במיוחד בוגרים יותר רגשית (הגדרה מעניינת שהמצאתי בזה הרגע ).

אמרתי שלא משנה מאיזה מסגרת באים, ולאו דווקא נורמטיבית, יש חברה איכותים יותר ופחות.

אני מכיר אישית כמה וכמה חוזרים בתשובה איכותיים ביותר שהתחתנו עם משפחות חזקות ודתיות אך ורק בזכות עצמם.

כנראה שהוא לא מי שה' ייעד בשבילה,

מי שירצה אותה יקבל אותה עם כל החבילה

ויעריך אותה על הדרך הארוכה שהיא עשתה ועל הצעד האמיץ שהיא קיבלה על עצמה.

חייב לחזק אותן- שיזקפו ראש!

בציבור ממנו הן הלכו לא מעריכים אותן ואצלינו לא יפתחו להן דלתות?!?

אנחנו צריכים לזרוק עליהן פרחים!!!

אגב, זה נכון לדעתי גם בנוגע להורים גרושים, ושאר ירקות

(בציבור החרדי הן אכן נחשבות סוג ב'  מבחינה מסויימת

אבל גם אז לדעתי חשוב להדגיש את היתרונות העצומים שבלמצוא מישהו עם רקע דומה לשלך, שיבין אותך וכו'

"הבינני עבודתך ולך תהיה עבודתי.

השיבני ואשובה ותרצה את תשובתי."

וכל מילה נוספת מיותרת.

סוג של אפליה סוג ב' מה שנקרא וזה ממש חזק במגזר שלנו! אז אתה יודע מה זה לא גזענות אלה אפליה סליחה! חח

יש נטיה לשים תווית שמתאימה לפוליטיקלי קורקט על כל דבר.

אין אפליה, יש מגוון שיקולים וזה חלק מהם, כתבתי על זה כבר תגובה כאן.

לאנשים שיוצאים לדייטים יש הרבה צפיות ולמי שלא בירר עם עצמו לעומק ו(חשוב מאוד)התייעץ עם אדם חכם ובעל נסיון בליווי זוגות לאורך שנים - יש צפיות מלאכותיות.

אנשים רוצים מישהו שדומה לחלום שהם יצרו לעצמם, אני לא משלה את עצמי, זה מאוד בריא לחלום ולשאוף אבל יש כאלו שהשאירו את השכל בצד כשמגיעים לחיפוש כזה.

כאן זה אותו הדבר.

הרבה מדמיינים את רעייתם לעתיד בדמות המלאך מלא התום והחיים, תדמית שלא משתלבת להם (בצדק מסויים כך לא נכון כהכללה) עם משהי שכבר עברה כמה בני זוג בחיים ובוא נודה, זה משאיר משקעים.

אלא שגם "אצלינו הדתיים" לא חסר ויש צד לא מבוטל שעברות במחשבה הרבה יותר נוראות מעבירות במעשה.

מה אני מייעץ למחפשים/ות הרלוונטים?

הכל תלוי באדם (וואו, תודו שלא חשבתם על זה) ז"א שצריך לבדוק את הרקע של האדם בגישה שונה (ויותר לבדוק, מה לעשות הוא לא הגיע במסלול הרגיל וצריך לטרוח ולהבין מה המסלול שעבר) ובדייט עצמו צריך ג"כ לעשות את אותו הדבר.

זו האמת המרה, מי שעבר את המסלול הרגיל - יש את מי לשאול עליו, כולנו מכירים את השפה, איפה נוער מורד איך ומה הסימנים, פשוט קל יותר להתביית על הבנאדם.

למי שעבר מסלול אחר צריך להשקיע יותר זמן (אם כי יש גם פוטנציאל לרווח עצום אם מצאתם את המתאים/מה).

לחוזרים (פורמאלית, כי כולנו חוזרים) - תעמיקו בעצמכם, היפכו את החסרון ליתרון,

מי שלא היה לו יודע טוב יותר להעריך ולהתחבר ממי שתמיד היה לו.

בהצלחה.

זה ממש תלוי בתהליך החזרה וד כמה הבחורה יציבה כי יש איזשהו פחד שהיא תיסוג לאחור אבל האמת שזה לא רק אצל חוזרים בתשובה אלא אצל כל אדם יכולה להיות נסיגה לדעתי היא ממש לא סוג ב'

בוודאי שמצד המעלה האישית כל אדם באשר הוא ו"במקום שבע"ת עומדים וכו'' ".

עם זה, אי אפשר להתכחש לכך שכאשר אדם מתחתן הוא במידה מסויימת גם נכנס למשפחה. זה לגיטימי אם ירצה להיכנס למשפחה דתית, גם מצד עצמו גם מצד ילדיו העתידים בעז"ה.  כמובן, לא חייב שזה מה שיתפוס אצלו מקום - ויש צעירים שכלל לא חושבים על זה - אך אי אפשר לומר שזה לא בסדר שזה מה שהוא רוצה. הרי אין לו מחוייבות ספציפית דווקא אליה שאינו מכירה.

ב. לענ"ד - בעיה חמורה יותר היא עם בעלות תשובה שכבר חוו יחסים קרבים, ל"ע, עם בנים לפני שחזרו בתשובה.  אע"פ שכלפי שמיא בוודאי תשובה מכפרת על הכל - אי אפשר לתבוע מאדם שיתחתן עם מישהי ש"טכנית" כבר עברה בצורה מופקרת משהו עם מישהו אחר.  באמת זה נורא, והיא מסכנה שזה החינוך שקיבלה - אך מה אשם הבחור. יש אנשים שזה מאוד מפריע להם.  מה גם שלא פעם היא נושאת איתה פסיכולוגית "שאריות" מזה.  אי אפשר לחייב בחור ששמר את עצמו למישהי ששמרה את עצמה רק בשבילו - לשאת מישהי שזה לא נכון לגביה. גם הדבר הזה שונה מאדם לרעהו, וגם תלוי היכן היא עומדת בהרגשתה ואישיותה. יש מדהימות, כדברייך באישיותן ובתהליכן, אך בפנים עדיין מסובכות רגשית וכו' עם עניינים כאלו, וזה מאוד מסוכן לסחוף איתם מישהו שגדל בהווי שונה לחלוטין, לתוך מערכת כזו.

ג. גם מישהי טובה מאוד, לפעמים באופן טבעי לוקח זמן עד שחיים "טבעית" את המנטליות של העולם אליו נכנסה. יש אנשים שהווי זר שמשתרבב לא פעם במשך שנים לא מעטות וחוסר בהווי אליו התרגלו בסביבתם - מכביד עליהם מאוד.

כמובן, יש באמת הרבה נפלאות ולפעמים אין בעיה.

אך יתכן שכדאי לחשוב קודם על מישהו דומה. הרי יש גם בעלי תשובה נפלאים. יתכן שאם יקימו ביחד בית, מתוך עליה דומה - יהיה קל יותר.

אגב, אצל בנים המשקל שתופס לא פעם "מה בחורה עשתה קודם" הוא גדול ללא כל השוואה למה שזה תופס אצל בנות. גם דתיות לגמרי.

כל טוב ויישר כחך על עבודת הקודש שלך.

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר