פעם שאל מישהו את חבר שלו -
אחי, כמה עולה החפץ הזה?
- זה? 100 ש"ח. לא זול ולא יקר, נורמלי.
- למה, כמה בחנויות אחרות?
- היקרות - 200 ש"ח. הזולות, גם באיכות - 20 ש"ח.
האיש היקר (...) שלנו, בא לחנות שמוכרת במחיר 'רגיל'.
שם 21 ש"ח על הדלפק, לקח את החפץ ו...
"בואנה, זה עולה 100, אתה צריך להוסיף", אמר המוכר.
- הא? עזוב אותך, אתה הרי לא מוכר יקר. גם לא זול,
אבל בשביל זה נתתי לך יותר מ - 20 ש"ח,
איך אומרים? התפשרנו, בין זול, ליקר...
====
יוצא לנו לשמוע לפעמים טענה שאומרת כך:
נו באמת, ההלכה לא 'פאנטית'. אל תגזימו, אנחנו לא קיצוניים...
לפעמים אפילו, אנחנו 'קצת' נוטים להסכים עם הטענה הזו.
כאילו, אם נגיד אלוקים היה רוצה שלא נדבר לשון הרע בכלל,
הוא היה בורא אותנו בלי פה. או משהו בנושא אחר -
אם אלוקים היה רוצה שלא נסתובב (הבנים) עם בנות,
הוא היה בורא אותנו עם "מחיצה", אנחנו הרי לא נוצרים שמתנזרים...
אלא - מזה שהוא לא ברא אותנו ככה, משמע שאנחנו לא צריכים להיות
פאנטים דוסים קיצוניים, אלא - יהדות ברוגע? ברוגע. ב - "סבבה", מה שנקרא.
ואת ההשקפה הזו, באתי עתה לעקור מהלב.
אנחנו ק-י-צ-ו-נ-י-י-ם מאוד, עד הסוף.
אז רגע, למחוק את צמד המילים "לא קיצוניים" מהמילון שלנו?
התשובה - לא! ממש לא. אז מה כן? ככה, הנה נגדיר:
ה-ה-ל-כ-ה לא קיצונית בחיים. היא מצווה לדבר, מצווה להקים משפחה,
מצווה לשמוח, מצוות להנות בחיים, מצווה להיות 'לא קיצוניים' בחיים.
אבל, ב-ת-ו-ך ההלכה? א-נ-ח-נ-ו
הנה לנו ביאור קטן שיסביר יותר:
(התנזרות) |------------------------ אמצע -----------------------| (מתירנות)
נגיד שככה נראים החיים שלנו.
ההלכה - באמצע. לא מתנזרת, אבל מצד שני לא מתירנית.
אבל א-נ-ח-נ-ו, שצריכים לקיים את ההלכה = את האמצע? צריכים ללכת ב-ת-ו-כ-ה,
באמצע בדיוק - עד הסוף. אין כזה דבר "סטלה דקדושה", או "נעגל פינות", אלא
לקיים אותה עד הסוף כמו שהיא דורשת בלי שום פשרות = אני קיצוני, בתוכה.
מממ, דוגמא? הנה משהו שאולי אפילו קצת 'יצבוט' לנו בלב.
בחורה (וברור שבחור..) שרואה תוכניות טלויזיה או סדרות, האממ..
הטענה שלה? "אנחנו לא קיצוניים", אנחנו לא נגד תרבות.
נכון, היא צודקת שאנחנו לא נגד תרבות וכדו',
אבל מצד שני, היא לא צודקת, כי אנחנו ק-י-צ-ו-נ-י-י-ם בתוך ההלכה.
ההלכה אומרת = לא טלויזיה או סדרות. אנחנו = לא טלויזיה או סדרות,
עד הסוף. קיצוניים ב-ת-ו-ך ההלכה.
בדיוק כמו ש - "מחיר רגיל" = 100 ש"ח, ואם נשלם 90 או אפילו 95,
פשוט לא ימכרו לנו את החפץ, ככה גם בדיוק בתוך ההלכה.
אם נעשה ב-ד-י-ו-ק (בקיצוניות, בלי להתפשר) מה שהיא אומרת = אנחנו ב-ח-י-י-ם? לא קיצוניים,
כי הרי ההלכה בחיים לא קיצונית = לא מתירנית ולא מתנזרת. אבל אנחנו בתוך הלכה? קיצוניים.
אם לא נעשה בדיוק מה שהיא אומרת, אלא 'נעגל פינות', נתפשר,
פשוט לא קיימו את ההלכה כמו שצריך...
עוד דוגמא לבנים שבנינו - לימוד תורה. בחור יושב בסדר הלימוד,
מסתכל בתמונות של נוף בפלאפון. הטענה שלו? פשוטה -
"ההלכה לא קיצונית, מותר להנות מהעולם הזה, מנוף נחמד"...
נכון, הוא צודק שאנחנו לא מתנזרים מההנאה בעולם הזה,
אבל מצד שני, הוא לא צודק, כי אנחנו ק-י-צ-ו-נ-י-י-ם בתוך
ההלכה אומרת = לא נוף באמצע סדר. אנחנו = לא נוף באמצע סדר.
עד הסוף. קיצוניים ב-ת-ו-ך ההלכה.
ככה, בעצם בנויים כל החיים שלנו.
חיי תורה - שהתורה עצמה לא קיצונית - בלי שום פשרות.
עד הסוף, קיצוניים בתוך התורה, בלי לעגל פינות. לקיים ממש את ההלכה.
התורה היא "דרך חיים" שמחיה את הנשמה.
להיות קיצוני ב-ת-ו-ך התורה, לשאוף ב-ד-י-ו-ק ע"פ ההלכה.
אשמח אם תוכלו להקפיץ את הקטע למעלה,
בשביל שעוד כמה חבר'ה מאיתנו יקראו את הדברים.
